The Third Beit HaMikdash Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כּוֹתֶל מַעֲרָבִית שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה לֹא אִיתְפָּרֵשׁ כְּלָל בַּכָּתוּב, אַךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהִיא בִּדְמוּת הַמִּזְרָחִית בְּאוֹרֶךְ וּבְעוֹבִי.
The western wall of the Outer Courtyard is not mentioned in the Scripture. It is, however, logical to assume that its length and thickness were the same as those of the eastern wall.
וְיֵשׁ לָתֵת טַעַם שֶׁלֹּא נִזְכָּר בַּכָּתוּב לְפִי שֶׁלֹּא רָאָה שָׁם הַנָּבִיא שַׁעַר¹, וְלֹא זָכַר בְּכָל הַחֲצֵרוֹת כִּי אִם הַשְּׁעָרִים וְלֹא הַחוֹמוֹת. וְכֵן בְּבַיִת שֵׁנִי² לֹא קָחָשִׁיב הַתַּנָּא שׁוּם שַׁעַר לַמַּעֲרָב.
footnotes: ¹ בפשטות כוונת רבינו לומר שודאי ישנה גם חומה מערבית לחצרות הבית העתיד. אלא שבכל מראה נבואת יחזקאל לא דבר על החומות אלא על השערים שבחומות ועל כן לא נזכר כלל חומה המערבית. ² לשון זה לכאורה צריך ביאור שהרי בבית שני לא היה כותל מערבי לחצר החיצונה (עזרת נשים) שכותלו המערבי הוא כותל מזרחי של העזרה.
It is possible to explain that the western wall is not mentioned in the narrative because the prophet did not see a gate there, and when describing the courtyards, he only mentions the gates and not the walls. Similarly, when describing the Second Beis HaMikdash, the Mishnah does not mention any gate on the western wall.
וּבַסֵּפֶר כַּפְתּוֹר וָפֶרַח הַמְּחֻבָּר עַל הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ, כָּתַב בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי שֶׁהָיָה שַׁעַר לַמַּעֲרָב¹, וְשֶׁנִּקְרָא פַּרְבָר. וְלֹא יָדַעְתִּי מְנָא לֵיהּ, דְּהָא תַּנָּא דִּידָן² (מידות פ"א מ"ד) דְּאָתָא כְּרַבָּנָן³ (ירושלמי שקלים פ"ו ה"ב) לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ. וְעוֹד שֶׁהֲרֵי רַזַ"ל פֵּרְשׁוּ הַכָּתוּב וְלַפַּרְבָר כְּמוֹ כְּלַפֵּי בַּר, כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁמְרוּ הַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא תָּמִיד (כז).
footnotes: ¹ דברי הכפתור ופרח צריכין ביאור למעיין שם, שהרי הוא מונה השבעה שערים שהיו בחיל, והשערים שנשנו במשנה הם לפי כל המפרשים בעזרה עצמה, וכן הקשה בהר המוריה פ”ה מהלכות בה”ב ה”ג. ² להבין את דברי רבינו יש לסכם את מחלוקת התנאים כמה שערים היה לעזרה, הנה סתם משנה לגבי מקומות שהיו שומרים במקדש תנן (פ”א מ”א) חמשה ב”חמשה” שערי העזרה, ובמשנה (פ”א מ”ד) תנן “שבעה” שערים היו בעזרה וכו’, ורמו מתניתין אהדדו (תמיד כ”ז.) אביי מתרץ שהגם שהיו שבעה מ”מ שמירה לא צריך רק בחמשה, שהיה שומר אחד על שני שערים, ורבא מוקי לה כתנאי די”א ה’ שערים וי”א ח’ וי”א ז’, ודעת אבא יוסי בן חנן (פ”ב מ”ו) שהיו י”ג שערים לעזרה וחשיב ואזיל שם מה הן. ³ במשנה בשקלים שם איתא שי”ג השחוויות כנגד י”ג שערים וע”ז אומר הירושלמי וז”ל: מתנית’ אבא יוסי וכו’ ברם כרבנן שבעה שערים היו בעזרה עכ”ל, ומשמע מרבינו דהכי קיי”ל כרבנן, (ועיין פיה”מ להרמב”ם מ”א שכתב “והוא דעת רבים”) ולפיכך הקשה על הכפו”פ דלרבנן לא היה שער במערב כלל.
The sixth chapter of Kaftor VaFerach,¹, written by Ishtori Haparchi. (5040-5115; 1280-1355 CE). which focuses on the special mitzvos practiced in Eretz Yisrael, mentions a gate on the western wall that was called Parbar. I do not know the source for these statements. Our text of the mishnah² 1:4. follows the approach of the Sages,³ 6:2. who do not mention any such gate. Moreover, our Sages interpreted the Scriptural term ulaparbar,⁴ 26:18. which could be understood as meaning, “and to the Parbar,” as meaning k’lapei bar, “and on the outside.” Thus, according to the mishnah, the word ulaparbar is teaching that the Levites stood guard outside of the walls of the courtyard of the Beis HaMikdash, as stated in Tractate Tamid.⁵ 27a.
footnotes: ¹ The first Hebrew book focusing on the geography and historical background of Eretz Yisrael ² Middos ³ Jerusalem Talmud, Shekalim ⁴ I Divrei HaYamim ⁵ Tamid
וְאֶפְשָׁר שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁמְרוּ הַלְוִיִּם מִבַּחוּץ הוּא חוּץ לְשַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה¹, אִם כֵּן אַף בַּמַּעֲרָב בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁמְרוּ מִבַּחוּץ לַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת², הָיָה גַּם כֵּן לְשָׁם שַׁעַר כְּמוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹם שְׁמִירָתָן לַחוּץ.
footnotes: ¹ להבהרת הענין: במצות שמירת המקדש שנו חז”ל בריש מדות שבג’ מקומות שומרים הכהנים ובכ”א מקומות שומרים הלוים והתנא הולך ומחשב כל מקומות השמירה, החלוקה היא שמירה בשערים ושמירה בפנות וישנם כאלו בהר הבית וכאלו בעזרה אלא שיש הבדל ביניהם ששומרי הר הבית עומדים מלפנים לחומת הר הבית משא”כ שומרי העזרה עומדים מחוץ לעזרה משום איסור ישיבה בעזרה. ² במשנה (שם) שהכ”א מקומות הם, ה’ על שערי הר הבית, ה’ על שערי העזרה, ד’ על פנות הר הבית, ד’ על פנות העזרה, א’ בלשכת הקרבן, א’ בלשכת הפרוכת, וא’ “מאחורי בית הכפורת” ובוודאי שהוא מחוץ לחומת העזרה משום איסור ישיבה בעזרה.
It could be argued that every place where the Levites would stand guard outside the walls of the courtyard, was located outside one of its gates. If so, there was also a gate on the west, for they would guard there, behind the *Kapores.*⁶
footnotes: ⁶ I.e., behind the Holy of Holies.
וְזֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָלֶכֶת לִפְנִים¹ בִּמְקוֹם שְׁמִירָתָן כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַשְּׁמִירָה². וּמַה שֶּׁהָיוּ בַּחוּץ לֹא הָיָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁ[יִּהְיוּ] יְכוֹלִין לֵישֵׁב שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ כָּל הַלַּיְלָה (תמיד שם) לְפִי שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה כִּי אִם לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד (שם), אֲבָל רַשָּׁאִין לַהֲלוֹךְ לִפְנִים בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי הָעֲזָרָה נִנְעֲלוּ בְּכָל לַיְלָה, אֶפְשָׁר שֶׁפִּשְׁפְּשִׁין וּפְתָחִין קְטַנִּים הָיָה לָהֶם, אוֹ מַפְתְּחוֹת לְכָל שַׁעַר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּפִנּוֹת הָעֲזָרָה וְהַר הַבַּיִת שָׁמְרוּ גַּם כֵּן, וּבַפִּנּוֹת אֵין שַׁעַר, מִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ רוּחַ יֵשׁ לָהֶם שַׁעַר סָמוּךְ לָהֶן, וּלְפִיכָךְ סְבִירָא לֵיהּ דְּאַף בְּרוּחַ מַעֲרָבִית יֵשׁ שַׁעַר לְאוֹתָן שֶׁשָּׁמְרוּ כְּלַפֵּי בַּר. וְהַתַּנָּא לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ לְפִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, שֶׁמִּעוּט תַּשְׁמִישׁ הַר הַבַּיִת לְמַעֲרָבוֹ³ כְּדִתְנַן לְעֵיל (שם מ"א). וְאַף אָנוּ נֹאמַר שֶׁיְּחֶזְקֵאל לֹא זְכָרוֹ גַּם כֵּן מִזֶּה הַטַּעַם.
footnotes: ¹ אין להקשות מאיסור כניסה לעזרת כהנים לפנים מי”א אמה שהרי הוא לצורך מצות השמירה וכו’, ועיין מ"ש רבינו בזה לקמן סימן ע"ד. ² רבינו מחדש כאן ענין מיוחד שאע”פ ששומרי העזרה עומדים בחוץ כנ”ל היינו שעיקר עמידתם הוא בחוץ כדי שאם ברצונם לישב יוכלו לישב, אבל מצוות השמירה עצמה צריך לשמור גם בפנים ועל כן מפעם לפעם צריכין להיכנס לפנים “כי כן דרך השמירה”. ³ קצ”ע שהרי בהר הבית היה שער למערבו, שער קיפונוס מן המערב (פ”א מ”ג), ועיין באברבנאל (מ, ה) שהרגיש קצת בזה.
The Levites would stand guard outside a gate so they would easily be able to enter the place they were guarding. Indeed, guards normally stand at entrances. The Levites stood guard outside the gates, rather than inside them, so they would be able sit down, rather than stand the entire night. (Only kings from the House of David were allowed to sit inside the gates of the Courtyard.) The Levites were, however, permitted to walk inside the gates at night, as they were during the day.⁷ beyond the Duchan. True, the gates to the Courtyard were locked every night. It is, however, possible that the gates had smaller wicket entrances at their sides, or that the Levites had keys to each gate. The fact that the Levites also stood watch at the corners of the Courtyard and the corners of the wall around the Temple Mount, and yet there were no gates there, does not contradict the above explanation, for there were gates on each side of the wall. For this reason, Kaftor VaFerach maintains that there was also a gate on the western side for the Levites guarding outside that wall. According to his logic, the mishnah does not mention this gate in its reckoning, because it was not used as a doorway, since, as the mishnah states,⁸ 2:1. little use was made of the western area of the Temple Mount. It can be said that the narrative in Yechezkel does not mention this gate for the same reason.
footnotes: ⁷ I.e., if necessary. Under ordinary circumstances, Levites were not permitted to enter the Courtyard of the Beis HaMikdash ⁸ Middos
וְהַאי טַעֲמָא אִכָּא לְמֵימַר נַמִּי לְהַךְ תַּנָּא (פ"ב מ"ו) דִּסְבִירָא לֵיהּ י"ג שְׁעָרִים הָווּ בָּעֲזָרָה, וְקָחָשִׁיב שְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב וְשֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דִּלְפִי שֶׁלֹּא שִׁמְשׁוּ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם. וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח דָּחַק עַצְמוֹ לִמְצוֹא שְׁנֵי שְׁעָרִים בַּמַּעֲרָב, כִּי לֹא מָצָא רַק הַפַּרְבָר, וְלוֹ יֵשׁ שֵׁם, וְאָמַר שֶׁהֵם שַׁעַר אוּלָם וְשַׁעַר הֵיכָל שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם מְיֻחָד.
This rationale could also explain a later mishnah,⁹6. which states that there were thirteen gates to the Courtyard. When enumerating the gates, the mishnah includes two gates on the western side that are nameless. These gates were nameless because they were not used to enter or exit the compound. When explaining that mishnah, Kaftor VaFerach felt the need to cite two other gates in the western wall because otherwise, according to the conception in that text, there was only the Parbar Gate on this side – and it had a name. That text, therefore, counts the Gate of the Ulam and the Gate of the Heichal¹⁰, and not in the wall around the Courtyard, Kaftor VaFerach counts them among the 13 gates. among those 13 gates, stating that they did not have a specific name.
footnotes: ⁹ Ibid.: ¹⁰ Even though these gates were in the building of the Beis HaMikdash
וַאֲנִי תָּמֵהַּ מַה צָּרִיךְ לְזֶה הַדֹּחַק, דְּהָא הַךְ תַּנָּא פַּלִּיג¹ אַתַּנָּא דִּידָן דִּסְבִירָא לֵיהּ רַק שִׁבְעָה שְׁעָרִים בָּעֲזָרָה, וְכִי הֵיכָא דְּאִיהוּ קָחָשִׁיב שַׁעַר אֶחָד יָתֵר לַדָּרוֹם וְכֵן לַצָּפוֹן אַף עַל גַּב דִּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁבַע לֹא הָיוּ אֵלּוּ, הָכִי נַמִּי בַּמַּעֲרָב סְבִירָא לֵיהּ שֶׁהָיוּ עוֹד שְׁנֵי שְׁעָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם. וְלַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת הָיוּ, וְלֹא שַׁעַר אוּלָם וְהֵיכָל, שֶׁהוּא דֹחַק גָּדוֹל לַחְשׁוֹב שַׁעַר אוּלָם וְהֵיכָל עִם שֶׁהֵם מַעֲרָבִים לְשַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה.
footnotes: ¹ דברי רבינו כאן לכאורה צ”ב שהרי כתב לעיל שלפי תנא דידן שכן נפסק להלכה, וכ”פ הרמב”ם (פ”ה ה”ד) שהיו רק ז’ שערים וכאן שקיל וטרי גם לפי הדעות השונות. ועיין בדברי ר”ת (כתובות קו. ד”ה שבעה) שאין כאן מחלוקת במציאות אלא שתנא דידן לא חשיב השערים האחרים לטעם קטנותן. ועיין בליקוטי שיחות (חי”ח ע’ 212 ואילך) האריך לבאר כן גם בדברי הרמב”ם שלא נחלקו רק מה יש לו דין שער לגבי מצוות שמירה, ולא במציאות, אם היה שער.
I wonder what forced Kaftor VaFerach to offer such an interpretation. The Sage who authored the mishnah saying that there were thirteen gates obviously differs with the Sage who maintains that there were only seven gates. Thus, just as he counts an additional gate in the south and in the north even though there were no such gates according to the Sage who maintains that there were seven gates, so too, he maintains that there were two more gates in the west that did not have a name. These gates were located behind the Kapores.¹¹ These were not the Gate of the Ulam and the Gate of the Heichal, for it is very difficult to include these gates in this reckoning even though they are to the west of the other gates to the Courtyard.
footnotes: ¹¹ I.e., behind the Holy of Holies.
וְלֹא תַּקְשֶׁה דְּאִם כֵּן הַוָּה לֵיהּ עִם הַפַּרְבָר י"ד, דִּלְטַעֲמָךְ לְרַבָּנָן הֲווּ ח' עִם הַפַּרְבָּר, אֶלָּא דְּפַרְבָר לְעוֹלָם אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. וְאַף לְשׁוֹן הָרַ"ר שְׁמַעְיָה בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (פ"ב מ"ו) כִּדְבָרַי, שֶׁכָּתַב וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב לַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת. אָמְנָם הַמִּסְתַּבֵּר דְּכֵיוָן דְּלָא קָחָשִׁיב תַּנָּא דִּידָן שׁוּם שַׁעַר לַמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שַׁעַר כְּלָל¹. וְהַיְנוּ טַעֲמָא לְפִי שֶׁשָּׁם מִעוּט הַר הַבַּיִת (פ"ב מ"א), וְאֵין צוֹרֶךְ לִכְנִיסָה וִיצִיאָה לְשָׁם.
footnotes: ¹ צ”ב וכי חוזר רבינו כאן ממה שיישב דברי הכפו”פ? ובחנוכת הבית לרמ”א (סכ”ח) אחר שהביא דברי הכפו”פ ותמיהת רבינו עליו כתב וז”ל: הרי שמצא קצת התנצלות על סברת בעל כפו”פ עכ”ל. אכן לפי מ”ש לעיל שאפשר להבין סברת רבינו שהמחלוקת אינה במציאות (עפ”י הלקו”ש) יובנו מאד דברי רבינו כפשוטן, וכן משמע מדברי רבינו בתוי”ט בשקלים (פ”ו מ”ג) עיי”ש. וע”ע שם שהביא דברי יוסיפון שלא היה שום פתח בכותל מערבי ושהיה סתום לגמרי וסיים וז”ל: ומכיון שבבנינא דיחזקאל לא היו שערים במערב, ובהרבה דברים בנו בבית שני מעין בנין של יחזקאל וכמ”ש הרמב”ם וכו’, היה קרוב לשמוע להיוסיפון, אלא שאין לנו לזוז מקבלת חכמי המשנה עכ”ל.
Although with the Parbar Gate, there are fourteen gates, this is not a problem. The same question could be raised according to the Sages who maintain that there are seven gates, for with the Parbar Gate, there are eight. We see that the Parbar Gate is never included in the reckoning. Rabbeinu Shemayah’s commentary to the Mishnah¹² 2:6. supports this interpretation. When explaining the opinion that there were thirteen gates, Rabbeinu Shemayah states that there were two gates to the west, behind the Kapores. Nevertheless it is logical to assume that since the prevailing opinion in the Mishnah counts only seven gates and does not count any gates in the west, there were no gates there. The reason why there were no gates in the western wall is that little use was made of that portion of the Temple Mount.¹³:6. Hence, there was no need to enter or depart from that direction.
footnotes: ¹² Middos ¹³ Ibid.
גַּם הָרִי"א כָּתַב (יחזקאל מ, ה) שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם שַׁעַר בַּמַעֲרָב¹, וְנָתַן שְׁנֵי טְעָמִים אַחֵרִים. הָאֶחָד לְפִי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלֵרָאוֹת שָׁם, וְזֶה אֵינוֹ בַּמַּעֲרָב. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁהַבָּא אֶל הָעֲזָרָה יִשְׁתַּחֲוֶה בְּהִכָּנְסוֹ נִכְחוֹ, וְאִם יָבֹא בַּמַּעֲרָב יִשְׁתַּחֲוֶה (בַּמִּזְרָח) [לְמִזְרָח] נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יַרְחִיקֵם מִתּוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם. ע"כ.
footnotes: ¹ ועיי”ש שהקשה מזה שהיה שער מערבי להר הבית ונדחק בזה.
Similarly, Rav Yitzchak Abarbanel writes that there was no gate in the western wall of the Temple Courtyard, and gives two other reasons for this: a) So people would only enter the compound facing the Sanctuary. Thus, they could bow down facing the Sanctuary, and see its entrance. This is not possible when entering the compound from the west. b) One is obligated to bow down when entering the Temple Courtyard. One entering from the west will bow down facing east, i.e., opposite the sun. God would distance us from such conduct because it resembles the abominations of the non-Jews.
וְאִם כֵּן גַּם לֶעָתִיד לֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל שׁוּם שַׁעַר בַּמַּעֲרָב, וּלְפִיכָךְ לֹא זָכַר חוֹמָה הַמַּעֲרָבִית, לְפִי שֶׁלֹּא זָכַר חוֹמָה כִּי [אֶלָּא] אִם הָיָה לָהּ שַׁעַר.
This explains why, in his vision of the Future Beis HaMikdash, Yechezkel did not see a gate in the west. Therefore, he did not mention the western wall, because he only mentioned walls which had a gate.
"וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה" (יחזקאל מ, יז) אֶל תּוֹכָהּ. כִּי עֲדַיִן הָיָה מַקִּיף מִבַּחוּץ לִרְאוֹת בִּנְיְנֵי תָּאֵי הַשַּׁעַר שֶׁבַּחוּץ.
“And He brought me into the outer courtyard.”¹⁴ 40:17. Until this point, the prophet was walking around the Temple Mount to see the cells on the outside of the gate. At this point, he entered the courtyard.
footnotes: ¹⁴ Yechezkel
"וְהֵנָּה לְשָׁכוֹת וְרִצְפָּה", פֵּרוּשׁ: כְּזֻזְטְרָא¹ שְׁהִיא כְּמִין עֲלִיָּה² בּוֹלֶטֶת וְעָלֶיהָ בְּנוּיוֹת לְשָׁכוֹת.
footnotes: ¹ תיבה זאת מופיעה במקורות בכמה אופנים “כזוזטרא” “כסוסטרא” “גזוזטרא” וכן רבינו כותב לפעמים כך ולפעמים כך. ² ברד”ק ובמצו”ד פירשו שהגזוזטרא עומדת על גבי עמודים.
“Behold, there were chambers and a balcony.” The verse is teaching that there was a loft that projected outward on the top of the walls of the courtyard, and there were chambers built upon it.
וְזוֹ הָרִצְפָּה הִקִּיפָה כָּל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, כַּמְּפֹרָשׁ בְּקַפִּיטָל מ"ב (ג) שֶׁהַלְּשָׁכוֹת שֶׁאֵצֶל הַתָּאִים שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּדְבָרֵינוּ סִימָן ע"א הָיוּ כְּנֶגֶד הָרִצְפָּה. וְהֵן הֵנָּה הָיוּ בְּמַעֲרָבִית צְפוֹנִית וּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְהַתְחָלַת הָרִצְפָּה הִזְכִּירוֹ הַנָּבִיא ע"ה בַּשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי, הָא קַמָּן דְּעַל כָּל פָּנִים לְשָׁלֹשׁ רוּחוֹת הִקִּיפָה הָרִצְפָּה. וְכֵן נַמִּי לָשׁוֹן "סָבִיב סָבִיב" (יחזקאל מ, יז). וְכֵן דִּבְרֵי הַרַ"ר שְמַעְיָה ז"ל שֶׁנַּעְתִּיק בְּסָמוּךְ. וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁאַף בַּמַּעֲרָב הָיְתָה מַקֶּפֶת.
This balcony surrounded the entire outer courtyard, as stated in ch. 42.¹⁵ 42:3. The chambers that were near the cells (which will be explained in sec. 71) were positioned opposite the balcony, in the northwest and the southwest sides of the complex. Since the prophet mentions that the balcony began at the eastern gate,¹⁶ 40:18. it can be concluded that the balcony ran along these 3 sides at least. This can also be inferred from the phrase, “all around.” This is also reflected in the commentary of Rabbeinu Shemayah cited below. It is logical to assume that the balcony also encompassed the west side.
footnotes: ¹⁵ Ibid. ¹⁶ See ibid.
וְהַכְּסֻסְטְרָא הַזֹּאת בְּנוּיָה בְּגֹבַהּ הַחוֹמָה, עַד שֶׁתַּחְתִּיתָהּ מְכֻוָּן לְעֻמַּת גּוֹבַהּ הַשְּׁעָרִים, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים חֲמִשִּׁים אַמָּה כַּמְפוֹרָשׁ לְעֵיל סִימָן ג'. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה שַׁעַר, הָיָה הַשַּׁעַר מַפְסִיק אֶת הַכְּסֻסְטְרָא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ, יח) וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים לֹא מֵעַל הַשְּׁעָרִים. וְעוֹד הָיְתָה הַכְּסֻסְטְרָא הַזֹּאת נִפְסֶקֶת כְּנֶגֶד הַחֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת שֶׁאַזְכִּירֵם בְּסָמוּךְ (סימן י"ג-ט"ז) בְּאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ.
This balcony was built at the top of the outer wall of the courtyard. Its floor was the same height as the top of the gates, i.e., 50 cubits, as stated in sec. 3 above. Wherever there was a gate in the wall, the balcony would be interrupted by the gate. This is implied by the verse,¹⁷ “The balcony was on the side¹⁸ of the gates,” i.e., at their side, and not above them. The balcony was also interrupted by the space above the open chambers that will, with God’s help, soon be described.¹⁹
footnotes: ¹⁷ Ibid. ¹⁸ Literally, “on the shoulder.” ¹⁹ See sec. 13-16.
וְהַלְּשָׁכוֹת שֶׁעָלֶיהָ הֵם שְׁלֹשִׁים, כְּדִכְתִיב (יחזקאל מ, יז) "שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת אֶל הָרִצְפָה". וּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיְתָה רִצְפָה זוֹ עִם הַלְּשָׁכוֹת שֶׁעָלֶיהָ, וְאֶפְשָׁר שֶׁמֵּעֵין אוֹתָהּ (בְּנָאוּ) [בָּנוּ] בְּבַיִת שְׁנֵי הַגְּזֻזְטְרָא דִּתְנַן בְּמִדּוֹת (פ"ב מ"ה). שֶׁהָעֲזָרָה הָיְתָה חֲלָקָה בָּרִאשׁוֹנָה וְהִקִּיפוּהָ כְּזֻזְטְרָא, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְּמַעְלָה וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין.
The verse relates,²⁰ 40:17. “There were thirty chambers on the balcony.” In contrast, the Second Beis HaMikdash did not have a balcony with chambers on top of its walls. It is possible to say, however, that there was something similar, as the mishnah in Tractate Middos describes:²¹ 2:5. “Originally, [the walls of] the courtyard were even. Afterwards, they built a balcony around them so that the women could observe from above and the men from below. Thus, they would not be intermingled.”
footnotes: ²⁰ Yechezkel ²¹ Middos
וְכָתַב ה"ר יִצְחָק אַבַּרְבַּנְאֵל זלה"ה (יחזקאל מ, ה), הָעֲזָרָה הַחִיצוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי הָיָה עֶזְרַת נָשִׁים וְשֶׁבָּנוּ אוֹתָהּ גְּזֻזְטְרָא כוּ'. וְרָאִיתִי אֲנִי בְּפֵרוּשֵׁי חַכְמֵי הַנּוֹצְרִים, שֶׁהָיְתָה הָעֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה מְיוּחֶדֶת לַגּוֹיִם הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל בֵּית ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בִּתְפִלָּתוֹ (מל"א ח, מא) "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי" וְגוֹ'. וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶם לְדַעְתֵּנוּ, כִּי הִנֵּה לֶעָתִיד לָבֹא יִיעֲדוּ הַנְּבִיאִים שֶׁיֵּלְכוּ עַמִּים רַבִּים אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב לְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ (ישעיה ב, ג, מיכה ד, א). וְלָכֵן הָיָה רָאוּי שֶׁיְּיוּחָד אֲלֵיהֶם מָקוֹם מְיוּחָד¹ חִיצוֹנִי וְיוֹתֵר מְרוּחָק מֵהַקּוֹדֶשׁ. וְאוּלַי שֶׁעַל אוֹתָהּ עֲזָרָה תִּהְיֶה עֲלִיָּה מֻקֶּפֶת גְּזֻזְטְרָא לַנָּשִׁים כְּדִבְרֵיהֶם ז"ל (פ"ב מ"ה), וְתִהְיֶנָּה רוֹאוֹת מִלְּמַעְלָה, וְהַגּוֹיִם בָּעֲזָרָה מִלְּמַטָּה וְכוּ', עכ"ל.
footnotes: ¹ באברבנאל הנדפס וז”ל: מקום היותר חיצוני והיותר מרוחק וכו’. אולם רבינו כתב והדפיס כמ”ש בפנים, וכן נראה יותר מתאים שהרי עז”נ אינה המקום “היותר” חיצוני שהרי יש החיל והסורג וכו’.
Rav Yitzchak Abarbanel writes:²² 40:5. The first outer courtyard: Our Sages said that during the Second Beis HaMikdash, this courtyard was called “The Women’s Courtyard,” and they built a balcony for it. I saw in Christian sources that this first courtyard was designated for non-Jews who come to pray in the House of God, as Shlomoh said in his prayer,²³ 8:41; this prayer was recited at the dedication of the Beis HaMikdash. “And also a foreigner who is not of Your people will come….” There are grounds for those concepts in our sources, because our prophets have foretold that in the Future, many people shall go up to the mountain of God, to the House of the God of Yaakov²⁴ 2:3; Michah 4:1. to receive His Torah. Therefore, it is appropriate that there be an outer place dedicated for them, one that is furthest removed from holiness. Perhaps, this courtyard will also have a balcony for women, as our Sages taught. The women will then observe from above and the non-Jews will be in the courtyard below.
footnotes: ²² Rav Yitzchak Abarbanel, Yechezkel ²³ I Melachim ²⁴ Cf. Yeshayahu
הִנֵּה שָׁכַח הָרַב ז"ל וְלֹא זָכַר מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ בְּפ"ק דְּכֵלִים (מ"ח): הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ¹ שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵאֵי מֵת נִכְנָסִין לְשָׁם. הָא קַמָּן דְּאַף לֹא בְּכָל הַר הַבַּיִת הָיוּ רַשָּׁאִין הַגּוֹיִם לִכְנוֹס. שֶׁהַחֵיל הוּא לִפְנִים מִן הַסּוֹרֵג וְלִפְנֵי עֶזְרַת נָשִׁים² - אִם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (יומא טז. ד"ה לפנים) וְהָרע"ב (פ"ב מ"ג) ז"ל שֶׁפֵּרְשׁוּ, שֶׁהַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת דִּתְנַן (פ"ב מ"ג) הַיְנוּ, מְקוֹם רֹחַב עֶשֶׂר לִפְנֵי עֶזְרַת נָשִׁים³ - וְאִם לְהָרַמְבַּ"ם (בה"ב פ"ה ה"ג) שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהוּא חוֹמַת עֶזְרַת נָשִׁים⁴ וְגָבְהָהּ עֶשֶׂר. וְשֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר בַּקִּינוֹת (איכה ב, ח) "וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה". חֵל, הִיא חוֹמַת עֶזְרַת נָשִׁים הַקְּטַנָּה, וְחוֹמָה הִיא לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל⁵ שֶׁאוֹתָהּ חוֹמָה גְּדוֹלָה. לְכֻלֵּי עָלְמָא⁶ הַחֵיל הוּא קוֹדֶם עֶזְרַת נָשִׁים וְהַגּוֹיִם אֲסוּרִים לִכְנוֹס לְשָׁם.
footnotes: ¹ להבנת הענין: במשנת כלים שם מפרטת המשנה עשר מעלות ובהמשך המשנה יוצא כך: א) מעלת ירושלים ב) הר הבית ג) החיל ד) עזרת נשים ה) העזרה (עזרת ישראל), לכל שלב יש מעלה יתירה לקודמו. ועיקר המעלה הוא בענין שילוח מחנות, שיש חיוב לשלח הטמאים מחוץ למחנה. ומעלות אלו הם כמו שלש מחנות שבמדבר: א) מחנה ישראל משלחים רק מצורע וזהו קדושת ירושלים (לפנים מן החומה). ב) מחנה לויה אסור כניסת (שילוח) זבין וזבות נדה ויולדות ומקבילו לפנים מחומת הר הבית. ג) מחנה שכינה והיינו חצר אוהל מועד ומקבילו העזרה, ששם אסור טמא מת להיכנס. אלא שהנביאים והחכמים ז”ל תיקנו עוד שתי מעלות בתוך מחנה לוי’: א) אין טמא מת ונכרי נכנס בשטח החיל שהוא בעיקרו חלק מהר הבית. ב) אין טבול יום נכנס בעזרת נשים שבעצם הוא גם מעיקרו ממחנה לויה שהרי הוא עזרה חיצונית לעזרה (החצר החדשה) כמ”ש בזבחים (לב:). ² לדעת רש”י ורע”ב וסייעתם, חילקו את שטח הר הבית לשנים. דהיינו: מחומת הר הבית עד הסורג ומן הסורג עד לעזרה (במזרח עז”נ). עד הסורג מותר לטמא מת ונכרי להכנס ומן הסורג ולפנים אסור. ³ לדעתם החיל הוא שם השטח של עשר אמות בין הסורג לעזרת נשים. ⁴ דברי רבינו כאן בביאור שיטת הרמב”ם הם מחודשים מאד. למעיין בפיה”מ להרמב”ם במדות (פ”א מ”ד, ובפ”ב מ”א ב), מבואר שם שיטתו שהחיל הוא חומה קטנה לפנים מחומת הר הבית גבוה עשר אמות והשטח בינו לעז”נ נקרא על שמו. ורבינו בתוי”ט (שם פ”ב מ”ג) גם כן מפרש כן בהרמב”ם. וגם איך נפרש המעלה הנוספת (משנה כלים שם) שלא יכנס טבול יום בעזרת נשים אם נאמר שהחיל הוא באותו שטח של עז”נ, וצ”ע. ⁵ הלשון כאן צריך ביאור. ולכאורה נראה כוונתו בשיטת הרמב”ם דחומה קטנה המסייעת לחומה גדולה (שורא ובר שורא). שהחיל הוא חומת עז”נ שהיא חומה קטנה, והיא עצמה חומה קטנה לחומת עזרת ישראל שהיא חומה גדולה. ⁶ שהרי משנה מפורשת (כלים שם) שאסור לגויים ליכנס בחיל ואיך שיהיה הפירוש בחיל א) השטח מן הסורג ולפנים ב) השטח מן החומה קטנה שנקרא חיל (רמב”ם פיה”מ) ג) חומת עזרת נשים. עכ”פ דברי הנוצרים שהיה מקום לנוצרים בתוך עזרת נשים לא יתכנו.
This sage forgot the teaching in the first chapter of Tractate Keilim:²⁵ 1:8. “The chayl is holier than it (the Temple Mount), for non-Jews and those impure due to contact with a human corpse may not enter there.” Thus, non-Jews were not allowed to enter the entire area of the Temple Mount, merely parts of it. Now, the chayl was positioned after the soreg,²⁶ but before the Women’s Courtyard. This holds true according to both interpretations of the chayl: that advanced by Rashi²⁷ 16a. and of Rav Ovadiah of Bartenura, and that advanced by Rambam. Rav Ovadiah of Bartenura comments on the Mishnah’s statement²⁸ 2:3. that the chayl was 10 cubits, and explains that it was an area 10 cubits wide, positioned before the Women’s Courtyard. Rambam²⁹ 5:3. interprets the chayl as being the wall around the Women’s Courtyard, which was 10 cubits wide, stating: “Concerning it, Lamentations states:³⁰ 2:8. ‘The wall and the rampart mourned.’ ” According to Rambam, “The rampart” refers to the wall of the Women’s Courtyard, which was a low wall, and “the wall” refers to the wall around the Courtyard of the Israelites, which was a high wall. Thus all these authorities maintain that the chayl was before the Women’s Courtyard, and that non-Jews were forbidden to enter there.
footnotes: ²⁵ Keilim ²⁶ A low partition that served as a line of demarcation, marking off the inner portion of the Temple Mount. See the diagram on the following page ²⁷ Yoma ²⁸ Middos ²⁹ Hilchos Beis HaBechirah ³⁰ Eichah
אָמְנָם לְהַסְכִּים לְדִבְרֵיהֶם עִם מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה (מל"א ח, מא) "וְגַם אֶל הַנָכְרִי [וְגוֹ'] וּבָא וְגוֹ' ", נֹאמַר שֶׁהַמָּקוֹם הַמְיוּחָד לָהֶם הוּא בְּהַר הַבַּיִת וְעַד הַסּוֹרֵג בִּלְבַד.
Nevertheless, the above concepts are not in contradiction with King’s Shlomoh’s prayer, “And also a foreigner who is not of Your people will come…,” since it can be explained that there was a place for non-Jews on the Temple Mount. That place, however, was before the *Soreg.*³¹) with an inscription forbidding non-Jews to enter beyond it. The stone is presently located in the Istanbul Archaeology Museums. Such an inscription is also mentioned in Josephus’ Wars of the Jews.
footnotes: ³¹ Significantly, in 5632 (1871), an archeological expedition led by Charles Simon Clermont-Ganneau found a stone (seemingly from the Soreg
וּלְדַעְתִּי¹ זֶהוּ שִׁמּוּשׁ הַסּוֹרֵג², לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ הַמְקֻדָּשׁ לַגּוֹיִם³ וְלִטְמֵאֵי מֵת, אֶל⁴ הַר הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ מְקֻדָּשׁ לְכָךְ, וּלְפִיכָךְ פָּרְצוּ בוֹ מַלְכֵי יָוָן⁵ כֵּיוָן שֶׁהוּא לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם. וּכְשֶׁזָּכוּ וְגָדְרוּ תִּקְּנוּ עַל כָּל פִּרְצָה הִשְׁתַּחֲוָיָה (פ"ב מ"ג), לְהוֹדוֹת לַה' כִּי טוֹב. וְזֶהוּ הָעֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתְבוּ חַכְמֵי הַנּוֹצְרִים, וְקָרְאוּ לְהַר הַבַּיִת גַּם כֵּן עֲזָרָה, בְּמֻשְׁאָל⁶ מִלְּשׁוֹן עֲזָרָה, וְלֹא שֶׁכִּוְּנוּ לְמַה שֶּׁנִּקְרָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עֲזָרָה.
footnotes: ¹ נראה שרבינו חידש דבר זה מדעתו הרחבה, וכן משמע ממה שצטט את דבריו אלו בתוי”ט (שם) ולא הביא מקור קדום מדברי רבותינו ז”ל (הובא בהערה הבאה). אכן מצאנו שהקדימו לרבינו בתשובות הרמ”ע מפאנו סימן צח, וכפי הנראה לא ראה רבינו את דבריו. ² בפירוש הרא”ש על מדות (שם) וכן הביא בשמו הכ”מ על הרמב”ם (שם) כתב וז”ל: ואין טעם לצורך הסורג כי אין תוספת מעלת הקדושה מן הסורג ולפנים כו’ ומצאתי כתוב שלהיתר טלטול בשבת נעשה וכו’. ורבינו בתוי”ט (שם) הביאו והקשה על זה כמה קושיות ומסיק שם וז”ל: אבל מה שנ”ל בזה הענין של הסורג הוא מש”כ כבר בס”ד בספר צורת הבית וכו’ ומעתיק מש”כ כאן שטעם הסורג להבדיל בין ישראל לעמים וכו’. ³ כאן המקום לציין מקור מעניין שהוא סמך לדברי רבינו מדברי יוסף בן מתתיהו (יוסיפון) בספרו מלחמת היהודים (ה, ה ב ושם ו, ב ד) שעל הסורג הוצבו לוחות שהיה כתוב עליו בשפות שונות איסור כניסה מכאן ואילך לזר, והנכנס יהרג. בשנת תרל”ב נמצאה אבן כזו בחפירות ארכאולוגיות והיא נמצאת במוזיאון באיסטנבול, וכן נמצא חלק מאבן כזאת במוזיאון רוקפלר בירושלים, שמצאוהו בתרצ”ה במהלך סלילת כביש. ⁴ אולם לדעת הרמב”ם (שם) שקדושת החיל מתחיל לאחר החומה שגבהו עשר אמות הנקרא חיל, א”א ללמוד כדברי רבינו. וא”כ צ”ל מהו תפקידו של הסורג, ורבינו בתוי”ט כתב שטעם הרא”ש להתיר הטלטול הוא לדברי הרמב”ם. עיי”ש. ⁵ ברשימות לאדמו”ר מליובאוויטש חוברת קכו (במהדורת תשע”ב כרך ב עמוד 524 ואילך) הקשה, שהרי איסור כניסת נכרים לחיל הוא מגזירות י”ח דבר, שהיה מאוחר בזמן הרבה ממלכי יוון, עיי”ש באריכות. ⁶ להעיר מדברי יוסיפון הנ”ל שקרא שטח הר הבית שמחוץ לסורג “עזרה”.
It seems to me that this was the purpose of the Soreg: to separate between the area of the Temple Mount that was of greater sanctity – and therefore off-limits to non-Jews and those who were impure due to contact with a human corpse – from the areas of the Temple Mount that had less sanctity. For this reason, the Greek kings broke through this barrier when they entered the Beis HaMikdash: because its purpose was to create a separation, distancing them from the area with greater sanctity. When the Jews merited and conquered the Beis HaMikdash from the Greeks, they mended these gaps and ordained that those who enter the Temple Mount bow down once for each of the gaps that were mended as an expression of thanks to God.³² This is the courtyard that the Christian sources mentioned. They referred to this portion of the Temple Mount as “the courtyard,” not intending to refer to the Courtyard our Sages spoke about.
footnotes: ³² Mahadura Basra.
וְלוֹמַר דְּדִבְרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיָּדָם תַּקִּיפָה, אֵינוֹ נִרְאֶה, חֲדָא דְּמַשְׁמָע שֶׁהָיָה מְיוּחָד לָהֶם בְּיִחוּד מִדַּעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְזִקְנֵיהֶם, וְתוּ שֶׁאִם יָדָם תַּקִיפָה מִי יַעֲצוֹר בָּהֶם, וּמִי יַצִּיב גְּבוּלוֹת עַמִּים לָשׂוּם לָהֶם יָד וּמְקוֹם גְּבוּל וְחֹק בַּל יַעֲבֹרוּ כְּשֶׁיָּדָם תַּקִּיפָה. וְאַף הָרַב הָרי"א ז"ל לֹא לְכָךְ נִתְכַּוֵּן, אֶלָּא שֶׁעַל הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה לָהֶם מְיוּחָד¹ מֵעוֹלָם, עָלָיו דִּבְּרוּ חַכְמֵיהֶם. עַל כֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא הַנָּכוֹן.
footnotes: ¹ עפי”ד רבינו כאן יש ליתן טעם על מה שהתירו לגויים ליכנס לשטח הר הבית בכלל. הרי גזרו חז”ל על הגויים שיטמאו כזבים, וזבים אסורים ליכנס להר הבית כלל, וכמו שהקשו הר”ש והרא”ש במשנת כלים (שם), וכתבו שלענין שילוח מחנות לא גזרו. וע”פ דברי רבינו (ועיין בשו”ת רמ”ע מפאנו הנ”ל כמעט מפורש כן) יצא לנו טעם נכון למה לא גזרו חז”ל גם לענין שילוח מחנות שיהיו כזבין. שהרי אם נגזור עליהן לא יכלו ליכנס כלל לחצרות ה’ ולא יתקיימו דברי מלכנו שלמה וגם אל הנכרי וגו’.
It is not appropriate to say that non-Jews had a place in the Women’s Courtyard when they exercised authority over the Temple and only afterwards was their entry restricted. Firstly, it appears that non-Jews were given this place on the Temple Mount with the consent of the Jews and their Sages, not against their will. Moreover, at a time when non-Jews exercised authority over the Temple Mount, who would stop them and prevent them from proceeding further than the Women’s Courtyard? Indeed, this is not what Rav Yitzchak Abarbanel meant. He merely mentioned that non-Jews had a special place on the Temple Mount, which was mentioned by their wise men. Therefore, what I wrote is correct.