ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'. נראה כי קושי לבם ולבב פרעה היה במכות ברד שפרעה ביקש שהקולות והברד יחדלון אבל לא המטר כי זה היה מעלה למצרים כי לא יהיו צריכים דווקא לנילוס כמבואר בשבח א"י למטר השמים תשתה מים וכן הבטיח לו משה אבל באמת גם המטר חדל ולכך כאשר ראה פרעה כי גם המטר חדל אמר א"כ אין זה הענין תלוי במשה ותלהו במקרה ולכך היה משה בוש לצאת לקראתו ולכך צוה ה' שאל יתן ללבו בשביל כך לדבר אל פרעה כי זהו מהכבדת הלב פירוש כי רצוני ליתן שתי אותות ארבה וחושך שעל ידם היה מוציאם מדעת החרטומים והמכשפים שכלל הכוחות לדעתם הוא השמש כי הוא עיקר המשפיע ומנהיג העולם ולשמש מייחסים כל הקורות וטבעים ושנוים כאשר נודע בספריהם וכאשר אמר קהלת הכל מענין תחת השמש וביקש הקב"ה להראות כי אין השמש מנהיג ואין בכוחו רק כפי הנהגת עליון ולכך היה ארבה וחושך שכיסו את השמש ובזה ראיה שאין ביד השמש למחות ולהיות כי ידוע כי בזמן המטר אין כל כח השמש כמו בזמן שאין מטר ולכך חדל המטר והיה השמש בתקפו ובגבורתו ומ"מ באו המכות הללו וראו והכירו כי אין בשמש ממש ואצבע אלהים הוא ומ"מ היה כבד לבב ואמר בא אל פרעה כי תמיד היה משה הולך אל פרעה כשיצא המימה והטעם כי אם היה בביתו אולי עבדיו יהיו יועצים לו לשלוח את ישראל והוא ישמע לעצתם והקב"ה ביקש שיקבל פורעניות ועשר מכות ולכך הלך אליו אל הנהר ששם הוא לבדו כמ"ש רש"י. אבל כאן אמר ה' שיבא אל פרעה לביתו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו ג"כ ותו ליכא למיחש שיעצו לו לשלוח. ואמר הכבדה לעבדיו ולא לעמו ושריו כי השרים אפשר שלא היה בהם הכבדה רק היו חושבים אם יכבד פרעה לבבו לכסוף ה' יגפנו לו ולביתו ואליהם יגיע הממלכה והזהרו מלייעץ לפי דרכו אבל אצל עבדי פרעה היה כבד לבב כי נימוס מצרים אין עבד מלך א"כ מה להם להזהיר מליעץ לשלוח ע"כ היה הכבדה:

למען שתי אותתי אלה בקרבו. הנה לשון למען שהוא נתינת טעם וגם כתב דוקא אותותי אלה שהם עוד שלש מכות ארבה חושך מכות בכורות נראה לבאר ע"י מכות אלה נולד להם הכבדה ביותר והוא כי ידוע מה דאיתא במדרש שכל מכה שמשה חודש אחד היינו ג' שבועות להתראה ושבוע א' למכה והרמב"ן הוכיח כי באדר היה מכות ברד וא"כ בניסן כבר נאמר החודש הזה לכם וא"כ בירח אדר היו כל ג' מכות רצופים וע"כ תמהו מה זה מה נשתנה ירח זה מכל הירחים ושפטו שהוא מפאת המזלות כמ"ש הראב"ע במגילה כי לכך בחר המן באדר היותו הפך ניסן מזל צמח מישראל וידוע כי מצרים עובדים לטלה ומזלם ניסן א"כ אדר הוא ההפך ולכך קרה להם ג' מכות ואם כן שפטו שהוא מפאת המזל ולא פועל ה' והכבידו לבם למען שתי שלשה מכות אלו בחודש אדר גם יש לפרש שהגיע להם כובד לב דוקא מחמת מכות האלו כי באמת היה להם למצרים לתמוה תמיה גדולה דמה לה' להביא עליהם מכות הללו ולמה לא יצוה לישראל לצאת ולא יהיה יד פרעה חזקה למחות בהם ומה צורך שישלחם פרעה דוקא מדעתו ורצונו ומזה יש להם מקום להתפקר כי ישראל הם אסורים בכשפים ואין כח ה' להתירן עד שיסכים פרעה אך במכות הראשונות יש תירוץ פשוט כי ישראל מעינוי הגלות המה רכי לבב ואם מצרים יעמדו נגדם יחזרו תיכף אף שיהיה ידם חזקה כמבואר בקרא פן ינחם העם בראיתם מלחמה ושבו מצרימה ואם פחדו ממלחמות פלשתים מכ"ש ממצרים אבל בארבה וחשך שהיה חשך למצרים ואור לישראל א"כ מי מעכב שיצאו ומי ימחה הלא דרכם חושך ובזה מצאו מקום לפקור ומכות אלו הולידו כובד לב למצרים. או יש לפרש למען שיתי אותותי אלה כי פרעה ידע שם אלקים אבל חשבו כי סר הוא ומי מאלקים מי אלה כי א"א להשיגו מי הוא ומי בהפך ים ולכך פקרו כמו טיטוס שאמר אין כחו אלא בים ופרעה אמר מי ה' כי מי הוא ומי ישיגו ומי הבין דרכו עד שאתה אומר נגלה אליך ה' אבל אמרו כי משם אלהים אותיות אלה חלק לעבודת כוכבים ומזלות כי הם ממש מזלות ויפול בהם השגה אלה הם מורה באצבע והוא בהיפך אתוון לאה שהן מקבלין ליאות כמו שאמר אליהו וכי שיח וכי שיג לו וגם האל לשון התחלה כי הם תחילות הנהגה ולכך אמרו בעגל אלה אלקיך ישראל הרצון הוא אלה וכמו כן פקר פרעה מי ישיגנו וקראהו מי אבל במכות האלו שנתברר תשות השמש ולה' לבדו ההנהגה ולכך אמר למען שתי אותותי אלה כי עי"ז יודה כי ה' הוא אלקים ואין חילוק ופירוד ח"ו בשמו הקדוש והוא מנהיג הכל:

כי אני הכבדתי את לבו למען שתי וגו'. הנה כבר תמה במדרש שהוא ח"ו פתחון פה למינים מכחישי הבחירה אבל הענין הוא כי כל אדם רוצה מבלי ליתן דבר מה לאויבו אף שמכהו הכאה גדולה עד שמכביד בהכאה אשר א"א לסבול עוד אז הוא נותן לו אבל מי שכוחו גדול ועז ויכול לסבול כל ההכאות אינו משגיח בכל ואינו נותן וכן הענין בפרעה כי ח"ו ששינה הקב"ה רצון בע"כ דאלו היה רצון פרעה לשלח את ישראל לא היה הקב"ה משנהו ע"י הכבדת הלב רק הרצון שלו היה מבלי לשלוח אמנם מחמת מכות רבות ידע הקב"ה שיתרצה לשלח ולכך נתן לו הקב"ה כובד לב שיסבול כל המכות ולא ישים בזה אל לבו וישאר בחירתו כמקדם אם לשלוח או לאו ולא היה משנה הטבע מבחירתו כלל רק סילוק המכריח לפרעה נגד בחירתו וזה שאמר במדרש עשה לבו ככבד הרצון בזה לבל ירגיש בכל המכות כמו שנפש ההרגשה אינו בכבד רק בלב וה' עשה שאף לבבו לא היה מרגיש והיה לבבו כמו הכבד בלתי הרגשה ונשאר בבחירתו וזהו ברור וזהו שאמר כי היה הכבדה למען שתי אותותי אלה בקרבו שעל זה היה הכבדה שלא יפחד מכל המכות כמו שהיה רצונו מתחלה אבל נשאר בבחירתו:

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. נראה לבאר כי באמת קשה לכאורה אם פרעה חטא עמו מה חטאו ומה היה להם לעשות וכי ימרו פי מלך עד שיגיע להם עונש כזה ואם קמי שמיא גלי שגם הם היו במרד מבלי לשלח מ"מ הבריות אין להם מופת על זה ויבואו ח"ו לדבר סרה על משפט ה' אמנם במכות ארבה וחושך נתגלה רעתם כי אילו היה לבבם נוטה לשלח את ישראל הלא היו יכולים לעשות תחבולה ולומר לישראל באנו בשליחות פרעה צאו ממצרים כאשר משה לא בקש רק וירדו כל עבדיך אלה כי שלוחו של אדם כמותו ולפרעה יאמרו הנה עם יצא ממצרים בזרוע נטויה מי מעכב נחנו ישבנו בחשך ולא אור ולהם היה אור ומי יכול למחות בידם והם לא עשו כן וזה המופת שגם לבבם היה לכך שע"י מכות חשך וארבה למען תספר לדור אחרון ולמען דעת כי אני ה' נאמן אל אמונה ואין עול ח"ו לענוש איש בלא פשע ומ"ש את אשר התעללתי במצרים נראה דהשחוק היה בזה כי במכות ארבה וחשך היו יכולים לצאת מבלי פחד וכושל ומי יעכב והיה הקב"ה רק מצחק עמהם כאלו צריך להסכמתם ומזולת זאת לא יצאו והם השוטי' שלא הרגישו וחשבו שצריך להסכמתם והקשו לבבם והגיעו למכות גדולות:

ויאמרו אליו כה אמר ה' אלקי העברים וגו'. נראה לבאר מה שתארו לה' אלקי העברים שהוא מעבר הנהר אשר שם ארץ בני קדם ובלעם אמר מן ארם ינחני מהררי קדם כי שם משכן מקום שדים ושם מקטירין לאלהי נכר וטלמסאות כי שם שמות הטומאה שמסר אברהם לבני הפלגשים כדכתיב וישלחם ארץ בני קדם והמצרים חשבו כי אלקי ישראל ג"כ אחד מאלהי נכר השוכנים בהררי קדם מקום בלעם כנאמר בישעיה שניבא על מצרים איך תאמרו על ה' בן חכמים אני בן מלכי קדם ולכך להוציאם מטעותם אמר כי מי הוא אלקי העברים אותו שבעבר הנהר הוא מלך על כל ואינו ח"ו כאלילי העבודת כוכבים ומזלות כי הוא אלקים מושל על כולם. או יש לפרש כי הטעם שנקרא אברהם עברי הוא כמו שכתב החכם הכוזרי כי ענין וגזע נטמן אצל אבות לבנים ושרשם מוליד ענפים מדור לדור ושורש עבר שהיה צדיק היה נטמן עד שבא אברהם ושורש נחור עד שבא עשו וישמעאל ואם כן שורש אברהם היה עבר ולכך נקרא אברהם עברי כי שרשו היה עבר וידוע כי פרעה רצה בבנין ערים בצורות ותוכן לבנים מישראל בחשבו כי דור הפלגה נמנעו מלבנות מגדל ולעשות להם שם כי ה' בלל לשונם כי לא יתכן לבנין זה רק לשון הקודש שיש בו שימושי שמות וצרופים עד שהמלאכים צייתים לזה וכאשר בלל ה' לשונם פסקה ענינם ופרעה בראותו כי ישראל מדברים בלשון הקודש נתן לבו לענין דור הפלגה לבנות ערים בתוכו לבנים וזהו מעלת ישראל שזה הגיע להם לה"ק שנשתעבדו ע"י כך ומ"מ לא שינו לשונם וידוע כי עבר הצדיק מיחה בדור הפלגה והתנבא עליו כמ"ש רש"י שקרא לבנו פלג והוא היה מוחה על זה ולכך אמר משה אלקי העברים יחוס אחר עבר שהוא מוחה בדור הפלגה כי לא יצליחו וכן יארע לך ולכך אמר אלקי העברים ועין ברמב"ן על התורה כי בענין הפלגה לא נזכר רק שם הויה כי כל ענינם היה לשם הויה ב"ה ולכך אמר משה מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה שזה היה דעת פרעה שכך היה ענין המגדל שהיה לשם הויה וזה היה דעתם ג"כ והבן:

עד מתי מאנת לענות מפני. נראה לפרש כמ"ש ז"ל כי חשב פרעה שה' הטוב שהוא מלא רחמים מצדו לא יבא רע ולכך לא נכנע מפניו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים אולי כוונו עבדי פרעה למה שאמרו במדרש כי כשהיה משה בקטנותו היה לוקח העטרה מראש פרעה ושפטו החרטמים כי הוא יחריב את מצרים ובקשו להרגו וקרה לו נס וזה אומרם הטרם תדע כי אבדה מצרים הלא הוא דבר ישן וטרם היינו מקדם ידעת במשפט הקוסמים ולכך עד מתי יהיה זה משה האיש לנו למוקש כי מנעוריו התנכר במעלליו ולכך שלח את האנשים רצונם לומר שלחהו עם האנשים כדי שיצא ממצרים ועוד יובן כי טענו אל פרעה הלא מראש היו דבריך הבה נתחכמה לו פן ירבה וא"כ השגת בחכמתך כי על ידו יגיע כליון למצרים רק התחכמת לענותם בסבלותם וזה כבר בטלה כי מראש השנה בטלה העבודה וא"כ שהם חפשים איה פחדך וחכמתך כי על ידו יאבד מצרים וזה אמרם הטרם ידעת היינו הלא זאת ידעת מקדם וטרם הגיע כל זאת וא"כ למה אין אתה רוצה לשלחם:

ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים. הנה אמרו ויושב ע"י שליח נראה דהרצון בזה כי פרעה לא צוה להשיבם רק עבדיו שלחו במצות פרעה וחשב פרעה כי באו מעצמם ולא היה יכול להשיב אמרי עבדיו ושאלם מי ומי ההולכים כי לכל דבר שבקדושה צריך מנין דבר מיוחד כמו שהיה באמת במדבר טרם אוהל מועד להקריב קרבן היו נמנים במספר צבאם והם אמרו שילכו לזבוח לה' א"כ צריך מנין ע"כ שאל מי ומי ההולכים והשיב משה שכולם צריכין לילך כי נחשדנו אם בגופם שלטו בנשותיהם לכ"ש וחשבו על בנינו שהם ממזרים ולכך כולנו נלך שאין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת:

כי חג לה' לנו. רצונו בזה שהוא חג להכיר יחוד ה' ותורתו ולזה צריכין כולם לילך אפילו הטף כמו במצות הקהל שאז היה המלך מפרסם תורתו והיה אפי' הטף חייב לבא כן יהיה זה כמו חג ה' בהקהל כי זה יהיה לנו לפרסם אלקותו ותורתו וא"כ צריכים כולם להיות במעמדו:

ראו כי רעה נגד פניכם. נראה לפרש בפשיטות הלא אמרתם שלכך צריכין לזבוח פן יפגענו בדבר הרי לכך אתם זובחים כי רעה נגד פניכם ולכך אתם זובחים להשיב חמתו מהשחית וח"ו לא נחשד הקב"ה שיפגע בדבר על לא פשע וצריך להיות עבור חטא וטף מה חטאו מה צורך יש בהם וזה אמרו כי רעה נגד פניכם:

ויגרש אותם מאת פני פרעה. נראה לבאר כי גם זאת לא דיבר פרעה בלבב שלם רק להפיק רצון עבדיו ולכך חשב אולי יתרצה משה לזה ופרעה לא היה חפץ גם בזאת ולכך בשמעו כי אינם חפצים בזה גירשם תיכף מכלי תת זמן להם ליישב להסכים לדבריו כי הכל היה אצלו באונס והבן:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וגו'. נראה לבאר על מה ששלח עליהם דוקא מכות ארבה דפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ויש להבין וכי לא ידע שה' הוא בשמים ממעל אבל כוונתו היה כמבואר דמשה היה אומר לו אהיה הוא מדת הרחמים ושלח עליו כל המכות וזה היה קשה לו להאמין דמפועל הטוב תבוא פעולה רעה. ואיתא דבהמה היא כולו רע ולכך צריכה שחיטת ב' סימנין ועוף אינו רע כ"כ ודיו בשחיטת סימן אחד אבל דגים וחגבים הם כולו טוב ואינם צריכים שחיטה כלל רק באסיפה בעלמא סגי ואפ"ה אכל מה שהשאיר הברד ומפועל טוב יצא פעולה רעה ומזה מוכח שהוא תקיף ובעל היכולת לעשות כרצונו הן לטובה והן לרעה ח"ו:

איתא במדרש אין מלך לארבה ולכך שלח עליהם ארבה נראה כוונתו דהיו אומרים דהכל מעשה כשפים הוא והכישוף הוא שמשביעים השר של מעלה ובאמת אין מלך לארבה למעלה במזל וזה יורה שבודאי לא מעשה כשפים הוא עושה. ולפי פשוטו נראה לבאר דהם אמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ואעפ"כ לא היו שולחים לישראל כי לא רצו למרוד במלכם בפרעה דלא רצה לשלוח אותם והראה להם בזה דלאו שפיר עבדי דהא ארבה אין לו מלך. ולפירוש הראשון שכתבתי יתורץ קושית העולם שהקשו דלמה לא עשו כן גם החרטומים להביא את הארבה ולמה שכתבתי ניחא שלא היו יכולים להשביע לשר כי אין מלך לארבה למעלה אך על מכות הערוב נמי יקשה קושיית העולם דלמה לא הביאו גם החרטומים את הערוב ונראה לבאר דבערוב כתיב וגם האדמה אשר הם עליה ובאמת יש להבין על מה עשה כל החרדה זאת להביאם עם האדמה. ונראה דחיות הארץ אם באים בארץ נכריה אשר לא הורגלו בה מימים ימימה אינם מסוכנים לחבל הבריות רק אוכלים עשב השדה אבל שא אדם בא למגוריהן אשר ידורו בהן אז משחיתים הכל כשור אוכל עשב ובאם לא היתה הארץ נעקרת עמהם לא היה המופת גדול כ"כ במה שלא הזיק את הבריות והיה כח ביד החרטומים לעשות כך כדאיתא וחובר חבר דהם מקבצים ומאספים נחשים ועקרבים רק גדול המופת היה שלא הזיקו כלל את הבריות אף שהאדמה נעקרת עמהם מה שאין כח ביד החרטומים לעשות כן ובלא אדמה ע"כ לא רצו החרטומים להביאם כי מה תועלת יש בו כי עוד גדול משה בעיני העם יותר מהם כי הוא עשה נס בתוך נס היינו להביאם עם האדמה ואעפ"כ לא הזיקו:

ויאכל את עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד. ונראה דאיתא כתיב במדין נקמת ישראל וכתיב נקמת ה' רק אם נקמת ישראל אינו כדאי להשמידם אז נקמת ה' מועיל לכלות את הכל והברד היה בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל הארבה היה בא בשביל נקמת ה' ולכך בברד והחטה לא נכתה כי הבכורים נוכו בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל הארבה אכל כל אשר השאיר הברד. ועוד נראה ויאכל את כל אשר השאיר הברד דזה ידעו המצרים שהארבה יאכל הכל ועי"ז חששו שיהיה רעב דלכאורה קשה להולמו טענת המצרים הטרם תדע כי אבדה מצרים מהיכן היה ראוי לידע האבדת מצרים. אבל הענין הוא דבאמת נגזר על מצרים ז' שני רעב ובזכות יעקב לא היה רעב רק ב' שנים. אבל באמת דבר ה' לא יכזב ולא ישקר והרעב היה באמת בימי ירמיה והמצרים טעו בזה ואמרו דדבר זה נגזר עליהם להיות עוד ה' שנים רעב ולכך שלח עליהם ארבה לכלות הכל והוא אינו מופת ה' בשביל ישראל רק בא בע"ח לגבות את חובו וממנו בא וזה שדייקו הטרם תדע כלומר שמאז ידעת שדבר ה' לא יכזב ובוודאי יקיים דיבורו ובא על פקידה:

הבוקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. נראה לפרש דטבע של ארבה הוא לבוא במדינות אחרות ולכלות הכל רק באמת הולכים כדי הילוכם ממדינה למדינה ומעיר לעיר ומזה נשמע למרחקים אבל כאן היה הבוקר ובאו מיד למדינה זאת כדי שלא יאריכו בנחשים וכשפים ולומר דלא אצבע אלקים הוא רק מדרך הטבע וז"ש הנני מביא מחר ארבה דווקא בגבולך:

ויעל הארבה וגו' ואחריו לא יהיה כן. והקשה רש"י הלא מצינו בימי יואל שנאמר כמוהו לא נהיה מן העולם למדנו שהיה כבד משל משה ותירץ שאותו שבימי יואל היה של מינים הרבה יחד והקשה הרמב"ן שרש"י טעה בדבר זה דדלמא הפירוש דאחריו לא יהיה כן במצרים אבל בא"י היה כבד מזה. ונראה דנאמר בקהלת אין כל חדש תחת השמש דמשמע דמעל לשמש יש למצוא לעשות חדשות אבל הוא באמת דלמעלה מהשמש כל יום ויום נעשה חדשות כי לו הממשלה לעשות כרצונו משא"כ תחת השמש דבדרך הטבע הכל ע"י כוכבים ומזלות חוזרין חלילה והגלגל סובב ומה שהיה הוא שיהיה וזה שדייק תחת השמש ולא מעל לשמש וע"י שהגלגל סובב מה שהיה הוא שיהיה אך אינו חיוב שיבא דווקא שנית על אותו מחוז ואותה מדינה ואם כן אם לא בא שנית למצרים רק למדינה אחרת עדיין יש לומר שהוא בסיבת הגלגל ואדרבה סובב והולך פעם במדינה זו פעם במדינה זו אבל אם הוא דווקא במדינה זו ולא במדינה אחרת ידעו הכל שהוא מופת מה' מעל השמש ראה זה דבר חדש הוא וא"כ צ"ל שלא היה בשום מדינה עוד ארבה כזה ויפה הקשה רש"י מן זמן של יואל הנביא ולא שייך תירוץ הרמב"ן דזה היה בא"י ולא במצרים:

ויכס את עין כל הארץ וגו' ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים. נראה שכיסה את כל עין הארץ היינו השמש שכבר הקדמנו שדבר זה דבר חדש למעלה מהשמש ושפיר כיסה השמש ועוד נראה לפרש דהנה כאן היה נס דהיה הארבה רק בארץ מצרים ולא בארץ גושן. רק עדיין יש לומר דזה מדרך הטבע בארבה להיות כל מחנהו בשדה זו ובצדה אינה נראית כלום רק זה דווקא אם הולכים בהרחבה ויש להם כל טוב בפרנסתם וכאן היה תרתי לריעותא האחד שויכס את עין כל הארץ שהיו חמרים חמרים ואף על פי כן לא הלכו לארץ גושן ועוד ולא נותר כל ירק בעץ מה שאין בטבע הארבה לאכול מאכלים הרעים כאלו ובזה היה הנס מפורסם:

ויאמר חטאתי לה' אלקיכם ולכם. נראה לבאר כי כך גדר השלימים דאם אדם חטא לו מחויב ביותר להתאמץ להטיב עמו ולכוף ליצרו לבל יהיה נוקם ובעל חימה כמ"ש בגמרא במצות טעינה ופריקה דהשונא קודם לאוהב כדי לכוף יצרו ופרעה מתיירא פן ואולי לא ישגיח משה להתפלל לה' עבורו ולכך אמר חטאתי גם לכם ועשיתי לכם רעה וכדי להתגבר נגד היצה"ר חובה עליכם למלט את נפשי ולהתפלל אל ה' עבורי:

ויסר מעלי רק את המות. הזה מיעוט הוא. נראה דכוונת פרעה היה להשאר מעט למלוח אותם ולהעלות על שלחן מלכים כי מאכל טוב הוא רק ביקש שלא יהיה כל כך שגורם המות וזהו אומרו רק המות הזה מיעוט רק זה יסור אבל עכ"פ ישאר לאכול ואעפ"כ הקב"ה עשה היפך דבריו ולא נשאר ארבה אחד אף המלוחים כבר:

ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל. היינו אחר שהתפלל משה ולא נשאר אפילו אחד מן המלוחים כבר חשב פרעה א"כ אין זה כפי המבוקש מאתו ולא נעשה זאת לבקשת משה רק מעצמם סרו כי לא כך היה שאלתו ולכך הכביד לבו:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים. הנה לכאורה קשה מפני מה שאלו המצרים כל כלי חפצם לישראל רק בטחו שלא יברחו דבשלשה ימי אפילה אם היו ברצונם ליטול ולברוח מי מוחה בידם ואעפ"כ לא נטלו כלום. ובודאי בל יברחו וע"כ לא היה התראה בחשך דאם היה נם במכה זו התראה היו מטמינים כספם וזהבם ומאין היה כא להם רכוש גדול כי מאין יבא להם האמנה אבל עכשיו שלא התרה בהם והניחו כספם וזהבם ואפ"ה לא נטלו כלום בימי החשך זה היה נשיאת חן בעיני העם שבטחו בהן שלא יברחו:

איתא במדרש הקב"ה היה נמלך בפמליא של מעלה אם ראוים הם לחושך ומיד הסכימו כולם ולהבין למה באמת הסכימו כולם. ונראה דכתיב שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו והוא לכאורה כפל לשון אבל הענין הוא ששלח הקב"ה עליהם אש של גיהנם וזה היה לטובתם שסבלו עונשין בהאי עלמא ולא בעלמא דאתי ויש לשאול על מה זכו לכך רק דזה היה להם לזכות על דבר אשר אמרו שלח את האנשים וגו' והחושך היה להם לטובה וזה שכתב שלח חושך ויחשיך היינו חושך ואש של גיהנם שהוא כפול ומכופל ומפני מה זכו לכך לזה אמר ולא מרו את דברו שאמרו שלח את האנשים ואמרו במסכת סנהדרין אם כולם אמרו חייב זכאי ולכך הסכימו כולם בחושך שזה היה להם לזכות ולטובה אבל אם הסכימו כולם בשאר מכות יהיו זכאים ולא יבואו עליהם המכות כלל:

ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. נראה שיש לפרש או אם נאמר שגם בגושן היה למצרים חושך ולישראל אור וזהו בכל מושבותם דאפילו בגושן לא היה אור רק לישראל והטעם שלא קמו איש מתחתיו כי הם תמיד לא האמינו כי ישראל הם נקיים מהמכה ולכך שלחו תמיד לגושן לראות אם גם המכה משמש שם. והנה במכת חשך אם יבוא לגושן גם שם לא יוכלו לראות וא"כ מאין יודע להם כי לא שלט המכה בישראל אבל כאשר ראו כי החשך מנע מהם שבתם וקימתם וישראל נכנסים ויוצאים אצלם שפטו כי אין המכה שולט בהם. או יש לומר בהיפך כי בגושן היה אור אפי' למצרים ול שלא יוכלו לקום היו בורחים לגושן כל ימי שליטת המכה ולכך לא יכלו לקום ולהבין למה דווקא שלשה ימים. נראה דאיתא דבשלשת ימי אפילה היו ישראל מעלים את עצמם דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דבברית המילה צריך להיות אור בבה"כ וז"ש ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ולכן היה חשך שלשה ימים דאם הרגישו ביום ג' שמלו היו באים עליהם ביום השלישי להורגם כי יום שלישי של מילה הוא קשה ולכך היה שלשה ימי אפילה:

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. נראה לבאר ע"פ מה שאמרו במדרש שהיה החשך כפול והענין הוא כי למצרים היה אפילו ביום חשך ולישראל היה אפילו בלילה אור וזהו ולכל בני ישראל היה אור היינו אפילו בלילה וזהו החשך הכפול שחושך של לילה שהיה ראוי להיות לישראל בלילה היה אצל המצרים ביום ונתקיים ע"י שניהם יום ולילה לא ישבותו שלזה הכל יום ולזה הכל לילה. ועוד נראה דבשלשה ימי אפילה מתו כל הרשעים בישראל. ואיתא במדרש ויקרא לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים וכאן מתו כל הרשעים בשלשה ימי אפילה ולזה אמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שלא היה רק יום שלא היו בהם רשעים:

ויקרא פרעה אל משה לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם הא דאמר מקודם לכו נא הגברים ולא הקטנים ועתה אחר מכת חושך אמר לילך גם הקטנים. ונרתה דהענין הוא דאמר ראו כי רעה נגד פניכם והפי' נראה דאמרינן בגמ' משחרב ביהמ"ק ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות דאינן בשלימתן אבל אם ישראל הם במעלה עליונה הנבואה שהיה על חשובים וגדולי' מגדלים צמחים ומתקיים הדור מכל סיג ופסולת משא"כ אם הנבואה שורה על הקטנים וודאי לא ישיגו כל כך שיהיו יכולים לפעול בגדולים. ואיתא דבהקרבת קרבנות דוברי עתידות שבאומות הם משפיעים על עצמם רוח הטומאה ולכן בבלעם מצינו שהקריב קרבנות תמיד ועי"כ רצה לקבל שפע נבואה מלמעלה וזה היה טענת פרעה דרצונכם הוא להקריב קרבנות כדי להשפיע שפע נבואה עליכם ומה לכם לקטנים הללו ובודאי רעה נגד פניכם במה שהנבואה בקטנים ע"כ אמר כאן אם צאנכם ובקרכם יוצג יהיה מזה ראיה שאין רצונכם לקבל שפע נבואה אז ראוי שגם טפכם ילך עמכם. באופן אחר נראה לבאר דפרעה ראה זאת באצטגנינות שלו דמזל מאדים נמי נגד ישראל וחשב שהוא מורה על שפיכות דמים מישראל ובאמת אין לתקן המזל רק במילה דהוא נמי מורה על מאדים כדאיתא בגמרא הנולד במזל מאדים יהיה או רוצח או מוהלא או טבחא ובאמת במילה הוא מתקן המזל ולכך בראשונה לא רצה להפיס דעתן ולהניח גם הקטנים לילך עמהם דירא פן ואולי ימולו את הקטנים בדרך אשר ילכו בו וימתיקו את המזל לבל יגיע להם שום נזק ממזל מאדים אבל אם לא ימולו יהרוגו כאשר מורה המזל אבל השתא דראה באמת דבשלשה ימי אפילה מלו את עצמם ואעפ"כ המזל מאדים עומד כנגדם ולכך אמר להם גם טפכם ילך עמכם כי לא איכפת ליה בזה:

רק צאנכם ובקרכם יוצג. נראה עוד לפרש על מה שקודם מכת חשך הסכים שילך עמהם צאנם ובקרם ואחר מכות חושך דוקא אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג דידוע דבשלשה ימי אפילה מלו ישראל את עצמם כדאיתא בילקוט ראובני דלכך היה מכות חשך כדי שימולו ישראל. ולכאורה תמוה על משה היאך בקש להקריב קרבנות מאותן בהמות שהיו לישראל במצרים הא אמרינן בגמ' אסור להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ומזלות דחיישינן לרביעה והנרבע פסול לקרבן וכ"ש למה דאמרו המצרים אם בגופם היו שולטין כ"ש בנשותיהן אף שלא היה באמת כן מ"מ הא אמרינן פרק אין מעמידין דחביבין עליהם בהמתם של ישראל יותר מנשותיהן (אמר המעתיק אל יקשה לקורא הא רבנן דפליגי על ר' אליעזר סברי דמותר ליקח מהם קרבן דלא חיישינן לרביעה היינו בבהמות עובד כוכבים ומזלות שהעובד כוכבים ומזלות חם על בהמתו בנקבה שלא תעקר ובזכר שלא יכחישו משא"כ בבהמות ישראל מודים רבנן דאין מעמידין בפונדקאות שלהם דחיישינן לרביעה): ועל זה יש לומר שהיה לישראל דין בני נח בעת הזאת ובני נח מותרים להקריב את הנרבע וזה דוקא קודם שמלו אבל לאחר שלשה ימי אפילה שכבר מלו שקבלו עליהם דין ישראל אסורים להקריב את הנרבע ע"כ בתחלה קודם שמלו אמר פרעה שגם צאנם ובקרם ילך עמהם שמותרים בהקרבה אבל אחר מכות חושך שכבר מלו אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג משום חשש הרבעה:

(אמר המעתיק אין להקשות על הרב המחבר הא בפ' אין מעמידין פריך בגמרא מקרא דגם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ומשני דקודם מתן תורה היה אלמא אף שמלו היה להם אז דין בני נח דזה אינו קושיא דקושיית ותירוץ הגמ' הוא לר"א דס"ל דאין לוקחין מהם קרבן דלא ס"ל דעובד כוכבים ומזלות חס על בהמתו ולאחר שמלו היו אסורים להקריב הוצרך לשנות קודם מתן תורה שאני אבל רבנן אדרבא אמרינן שם שהקשו לר"א מהאי קרא והוכיחו מזה דנכרי חס על בהמתו דאל"כ היו אסורים להקריב לבהמתן דלאחר שמלו היה להם דין ישראל גם קודם מתן תורה כדפירש הרב המחבר):

אבל עדיין יש לתמוה האיך אמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דמשמע דבהמות של ישראל ודאי יקחו עמהם להקריב אלא דגם הוא יתן מבהמתו דבשלמא מבהמת מצרים הותר להם לקרבן דנכרי חס על בהמתו דלוקחים מהם לקרבן אבל בהמתן של ישראל איך הותר להקרבה משום הרבעה כיון שמלו כבר והיה להם דין ישראל אבל נראה דאדרבא דלכך אמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דהנה רבינו תם פסק בספק דרוסה שנתערב באחרת דמותר מכח ספק ספיקא א"כ כאן בהרבעה יש נמי היתר זה אם גם אתה תתן משלך גם בהמות שלנו יהיו מותרים מכח ס"ס אם נקח מהם ע"י תערובות ספק לא נרבעת מעובד כוכבים ומזלות ואת"ל נרבעת דלמא זו היא משל מצרים דלא נרבעת והרי זה שוה לכל הדינין כמו ספק דרוסה לר"ת:

וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה. נראה לבאר דמשה אמר לא תשאר פרסה דיש בכלל זה אפילו בעלי מומין ואפי' נקבות ויקשה לפרעה ממ"נ אם אתם נדונים כישראל א"כ אסור לכם להקריב בעלי מומין ואם אתם נדונים כבני נח אסורים אתם להקריב נקבות דהנקבות הם רק לשלמים ובן נח אסור להקריב שלמים רק עולות ועולה צריך להיות זכר ולכך אמר משה כמתרץ על זה ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואנו שמה דשם יאמר לנו ה' אם אנו נדונין כישראל או כבני נח או יש לפרש כפשוטו ואנחנו לא נדע מה נעבוד כי הכל בספק הרבעה עד בואנו שמה וקמי שמיא גליא והוא יבחר את שנודע לו שלא נעבדה בו עבירה ולכך לא תשאר פרסה כי אנחנו לא נדע מה נעבוד איזה כשר ואיזה פסול או יש לפרש ואנחנו לא נדע מה נעבוד דאיתא בגמרא מנין היה להם במדבר עצי שטים אלא יעקב ראה בנבואה שעתידין ישראל לעשות משכן במדבר ולכך שחלם במצרים ומשה אמר לפרעה דרך שלשת ימים נלך ויטעון פרעה א"כ מה לכם לעצים הללו בג' ימים ולכך אמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואנו שמה ואולי רצונו בקרבן עצים:

ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם. נראה דהחזקת הלב היה דראה פרעה דבשלשת ימי אפילה היו יכולים לברוח ואעפ"כ לא ברחו חשב דע"י מעשה מכשפים נתעכבו והכל תלוי ברצונו דלא יכלו לצאת בלתי ידיעתו ולכך ויחזק וגו' ויאמר פרעה לך מעלי השמר אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך. נראה לבאר דהנה מדרך המלכים אם נשתלחו להם משולחים ממקומות אחרות בפעם ראשון הוא בעצמו מדבר עמהם ומכאן ואילך יודיעו למלך מבוקשם ע"י שריו ועבדיו וא"כ משה לא היה צריך לדבר עם פרעה בעצמו רק ע"י שריו ועבדיו רק להיות כי כל המכות גם פרעה נלקה ואין חבין לאדם אלא בפניו לכך הוצרך משה לדבר עם פרעה בעצמו ופרעה ראה בקסם כי מכה אחרונה שהוא מכות בכורות מכה של מיתה הוא לא יקרה לו והוא יהיה ניצול אף שהיה בכור כמבואר במדרש ומ"מ ניצול א"כ א"צ משה לדבר עמו וזה אמרו לא תוסיף עוד ראות פני ואין הדבר שייך לי ודי שתדבר עם השרים וע"כ אמר לו שישלם לו מדה כנגד מדה אם יוסף עוד ראות פניו להתרות בו על מכות בכורות א"כ אתה חושב שגם לי יקרה מכות בכורות שהיא של מיתה ע"כ תמות אתה שידע בקסם שאין עליו גזירה זו ולכך השיב לו משה כן דברת כי מכה האחרונה לא יגיע לך ע"כ לא אוסיף עוד ראות פניך להתרות בעצמך עוד אחר שיצאתי מלפניך רק בעוד שאני עומד מלפניך אדבר עם שריך ועבדיך ממכה האחרונה. או יש לפרש דפרעה ידע דמכות בכורות יהיה באחרונה דזה ידע בקסם והוא מכות מיתה ובן נח בעונש מיתה אין צריך התראה ע"כ אמר אל תוסף עוד ראות פני להתרות בי שאם תוסיף עוד ראות פני להתרות אתה סובר שבני נח צריך התראה לעונש מיתה אם כן תמות על שהרגת את המצרי שלא בהתראה דידוע דמשה הרג את המצרי שהיה חייב מיתה על ששכב בלילה עם אשת שוטר ישראל: