Tiferet Yehonatan on Torah, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה. נראה לבאר דלכאורה יש להבין על שבטי יה שימכרו את יוסף אשר לא חטא כלל רק באמת אמרו מורד במלכות הוא דהמלוכה מן הדין היה ליהודה ויוסף היה רוצה למלוך עליהם רק באמת למה לא עשאוהו מלך רק הטעם הוא דאיתא אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוין מאחוריו כדי שלא יתגאה ובהרגיש יהודה כל זאת מיד וירד יהודה:
וירא שם יהודה בת איש כנעני. נראה לבאר דאיתא רגזו ואל תחטאו אמר דוד המע"ה אתם אומרים שאני פסול לבוא בקהל על שאני בא מרות המואביה אף אתם אסורים לבא בקהל דיעקב נשא שתי אחיות ולהבין זאת. נראה דאיתא דישי היה חושב לישכב עם שפחתו והיתה אשתו ויש לתמוה הא איתא בגמ' שלשה מתו בעטיו של נחש וחד מנהון ישי אבי דוד שלא חטא כלל הא לפי הגמרא חטא גדול חטא ותועבה גדולה היה המעשה הזאת ואיך שייך שלא חטא הא הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כדכתיב וסביביו נשערה מאוד אבל. נראה דאיתא בגמ' מסכת קידושין דיכולין ממזרים ליטהר הא כיצד שיקח שפחה והולד היא בתר אמו והוא עבד ואח"כ ישחררו ומותר לבא בקהל. ע"כ בראות ישי שחושדין אותו שאסור לבא בקהל היה רוצה לטהר בניו לבוא על שפחתו וזה היה מאמר דוד שהם ג"כ באים מפסולים וזהו ג"כ כאן דראה יהודה שקוראין לבני יעקב ממזרים על דיעקב נשא שתי אחיות בחייהן ולכך ויקח בת איש כנעני דכנען הוא עבד כדי לטהר בניו. ואיתא במדרש דכל השבטים היו נושאים נשים מבנות כנען והטעם הוא נמי כמו שכתבתי כדי לטהר בניהם:
ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער. שהוא בנין בית ראשון דהוא לשון ער היינו מלשון ויקץ משנתו דהיה שמחה וטוב לבב ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן שהוא מורה על בית שני שהוא ממהר ליחרב והוא לשון אנינות ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו היינו לאחר בית שני היה מושל בן כוזיבא ג"כ שנה ובאמת היה במחשבתו להיות משיח וכשמת היו קורין אותו בן כוזיבא דהיינו היה מלא כזב ושקר והוא היה מולך בשילה ולכך ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו היינו דהיה נקרא בן כוזיבא:
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וגו'. הנה חטא דער ואונן היה על דשחת ארצה ויש להפליא על בני יהודה שעשו כזאת רעה גדולה אבל נראה דבעיניהם לא היה המעשה הזאת רע כל כך דאיתא בגמ' דתמר קטנה היתה כשנשאת לבני יהודה ואיכא בגמרא דקטנה משמשת במוך שמא תתעבר ותמות ולא היה ער יכול לשמש עמה כדרכה ואונן הבחין זאת דאחיו מת על דשחת ארצה וחשב ממ"נ איך אעשה אם אשכב עמה כדרכה שמא תתעבר ותמות ואם אשכב עמה שלא כדרכה איך אקיים מצות יבום להקים שם אחי בישראל וחשב דבעת שהיא קטנה ישמש עמה שלא כדרכה עד שתתגדל ואז ישמש כדרכה ויקיים שם אחיו בישראל ולזה קאמר קרא אף דבעיניהם לא היה המעשה רע אבל בעיני ה' היה המעשה רע דאיתא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ע"כ המית אותם ה':
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. יש להבין הואיל דלא היה דעתו של יהודה ליתן לה את שלה היאך הוציא דבר שקר מפיו רק נראה דבאמת כוונתו היה ליתן לה שלה כשתגדיל היא שיראתו היה שימות גם הוא כאחיו בענין השחתת זרע רק שלא לביישה שהיא היתה גרם בנזקין להמית את בניו ולכך תלה החסרון בבנו:
ותשב בפתח עינים. בדרך פשוט נראה דהסימן היה מסור להם כשהמים עולים לקראתם אזי הזיווג עולה יפה כדמצינו באליעזר עבד אברהם ולכך ישבה בפתח עינים. ועוד נראה לפרש דידוע דהקב"ה נטל הכהונה משם ונתנה לאברהם וצריך טעם למה אבל נראה דהקב"ה היה משפיע לשם שיצא ממנו מלכות בית דוד ותרווייהו בהדי הדדי לא היו משליבין זה את זה ולכך נטל ממנו הכהונה ולכך עשה יעקב ליוסף כתונת פסים רמז לכהונה וכמ"ש לעיל ותמר היתה בתו של שם ולכך ותשב בפתח עינים היינו כפרש"י בפתח של אברהם אבינו שהכל מצפים לראותו והוא משיח שיצא ממנה. ועוד באופן אחר נראה דאיתא דלעתיד לבוא תחזור הכהונה לבכורים ויעקב העמיד י"ב שבטים וארבע בכורים פטר רחם היו ואין מלכות בכהונה ויהודה היה מלך ונשארו שבעה שבטים והם שבעה עינים הנאמר בזכריה ושבעה עינים על אבן אחת דידוע דדוד נקרא אבן דכתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה שדוד היה לראש על כלם ולכך אמר שבעה עינים על אבן אחת וזה שאמר כאן ותשב בפתח עינים דהיינו דוד שהיה פתח עינים:
ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. רמז לה שיצא ממנו מלכות שאינו בא אלא לרועה צאן ישראל עוד רמז לה על פי מה דבעינינו ראינו דכמה חשובים וספונים בישראל אשר הם באים דוקא מפסולים והטעם הוא כך דהשטן חשב דבזה ודאי לא יהיה בו סימן ברכה והוא יהיה רע מעצמו ולא ירבה עליו רעים להשטינו מעבודת ה' ומזה הטעם קיבל יעקב הברכות בערמה כדי שיחשוב השטן דלא יקוים בו כלל וכלל כי במרמה באו לו הברכות וזה רמז לה יהודה בגדי עזים שיעקב היה מרמה ליצחק אביו בגדי עזים שעירות:
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטה אשר בידך. נראה לבאר הא דבקשה דווקא שלש אלה היינו על חותמו היתה מקפדת דווקא דחששה דעל אחד משאר דברים יכול לטעון דשאולה הוא בידה משא"כ בחותמו דאיתא בגמרא דחותם לא עבידי אינשי להשאילם עוד יש לפרש עפ"י המדרש דאיתא במדרש דיהודה שאל אותה אם היא גיורת או גויה והשיבה לו שהיא גיורת ויש לשאול מנ"ל למדרש כאן והיכא רמיזא מזה בקרא אבל נרא' דדרשו כן מדבקשה את חותמו דאמרינן כל הבועל ארמית נמשכה ערלתו דברית הקדש הוא חותמו של הקב"ה בישראל וכשהשיבה לו שהיא גיורת מנא ידע שדבריה כנים. אך כשביקשה ממנו את חותמו בזה הודיעה לו שחותמו של הקב"ה שהוא ברית קודש ישאר בו שלא תהא נמשך ערלתו שהיא גיורת והטעם שאמרה ופתילך היינו מלבושו העליון דאיתא כשבא דוד מרועה צאן להיות נמשח למלך ולא היה נכנס בלב שמואל שזה יהיה מלך ישראל כי היה טוב רואי ואדום אבל באמת אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב שלבו טהור היה ואין תוכו כברו רק הוא זך ומצוחצח מכל סיג וביהודה נמי כתיב ובדם ענבים סותה פירוש מלבוש שלו היה אדום רק לבו היה טהור וזהו רמזה לו דהיינו פתילך שהוא מלבושך ומטה היינו כדרך שרגיל להיות ביד מלך שרביטו של מלך שקורין (צעפטר) ויהודה מלך היה והיה בידו ג"כ מטה:
ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה. הנה מה שאמר פן נהיה לבוז לשון ספק היינו דיהודה היה חושב או דבאמת היתה פנויה רק חמדה לערבון שלו ולכך לא מצאה או דלמא דבאמת אשת איש היא רק שהשיאני וחטאתי ח"ו באשת איש ואהיה לבוז כי חטאתי חטא גדול כזה:
ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. הא דאמר הוציאוה נראה דכך היה נימוסם דהיו מענים לחוטאים ביסורים קשים ומרים ליתן תודה ולכך היא ג"כ מוצאת מלשון ויצת אש בציון:
ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים. נראה דודאי א"א לחושדה שזינתה אחר יהודה אבל אפשר לחשוד אותה שזינתה מקודם רק דידוע דער ואונן שמשו שלא כדרכם והיתה עדיין בתולה וכשבא אליה יהודה היה עדיין מעינה חתום וזה שאמרה למי החותמת להראות דח"ו לא זינתה מקודם:
ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני. נראה לבאר דהא כתבתי לעיל דעל כן לא נתן אותה לשלה אף שגדל משום שהיא היתה עדיין קטנה וקטנה משמשת במוך שמא תתעבר ותמות והיא שמשה כדרכה ונתעברה והיה עפ"י נס באמת שלא מתה ולכך אמר שפיר צדקה והא ראיה שממני נתעברה בשימוש כדרכה ולא מתה ולא נתעברה מקודם והוי כי על כן לא נתתיה לשלה כנתינת טעם שלא נתתיה לשלה כדי שלא תתעבר ותמות: