Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 183
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א עיין מ"ש אמו"ז הגאון זצ"ל בסק"א דרצונו להוכיח פי' בגמ' דנדה דף נ"ז הא דמשני ארגשה ואימר הרגשת עד או שמש הוא דבאמת לא הרגיש' רק היא חושבת שהיה לה הרגשה מתוס' ד"ה אימר וכו' דהק' אמאי לא אמרינן הרגשת מ"ר היא כדאמר בר"פ והק' הוא ז"ל הא הכא באמת הרגישה וא"כ היאך לתלות בחשש רחוקה ולפטרה אותה מקרבן וכי דנין להקל מלהחמיר דלעיל הוא להחמיר לטמא' למפרע אע"כ כפי' הנ"ל ע"ש וביאור דבריו כך הוא דבאמת הכא חייב ודאי קרבן דכיון דהיא אומרת דהרגישה רק אנן אמרינן לפטרה מקרבן דלאו הרגשה מעלי' היא אבל לולי כן חייב בקרבן ול"ש לומר דהוא קולא למייתי חבע"ז דהא באמת חייבת שפיר קרבן ולק"מ מהא דמבואר בגמ' הנ"ל דף ע"ב אמרו להם ב"ה אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר לא נביאהו לידי קרבן להקל ופירש"י להבי' חבע"ז דהתם מעולם אין כאן ח"ק משא"כ הכא ופשוט: והנה לכאורה עלה ברוחי להוכיח כפי' הנ"ל מסוגי' הגמ' הנ"ל דפריך שם תחילה ממתני' אשה שעשתה צרכי' עומדת טמאה יושבת טהורה ופירש"י בד"ה יושבת דמכה יש לה במקום מי רגלים שאין דרך דם נדה לצאת עם מ"ר ואי דארגישה יושבת אמאי טהורה ומשני ארגישה ואימר הרגשת מ"ר היא ולכאורה קשה הא הרגשה צריך להיות דאמרה דנפתח מקורה וזה ודאי אינו באה ממי רגלים דאין דרך מ"ר להביא דם נדה כפי' רש"י הנ"ל וא"כ פשיטא לפ"ד תה"ד בסי' ק"צ דאם מרגשת דנפתח מקורה אף דלא מצאה כלום טמאה דק' אף דאין דרך מי רגלים להביא דם נדה מ"מ לא גרע מאם לא מצא' כלום הא מ"מ ארגישה ובהרגשה לבד טמאה וכה"ג לשיטת הד"מ בסי' קפ"ח דחולק על דינא דתה"ד מ"מ מודה באם מצא דם טמאה והכא מצא דם וצ"ע מאי משני הגמ' אך א"א דאיירי בלי הרגשה כלל א"כ יושבת שפיר טהורה ואין זה דם נדה דאין דרך לצאת במ"ר ואם עומדת דהדר למקור לכן טמאה והקו' ופי' מבואר וא"כ גם בתי' ב' הרגשת שמש ועד הפי' כן וצ"ע: והנה גם מצאתי לכאורה ראי' לדברי אמו"ז הגאון המחבר ז"ל דהכניסה עד הוי ספק הרגש' דאוריית' מהא דאי' דף י"ד בדקה בעד הבדוק לה וטחת' בירכה ומחר מצא' דם אמר שמואל טמאה נדה וק' אי ארגישה לשיטת התה"ד הנ"ל אפי' לא מצא כלו' טמא' (וא"ל הכא מודה הת"ה דאם לא ראתה דטהור' היא כיון דיוכל לתלות אותו הרגשה בעד כדברי הגמ' הנ"ל ק' הא העד אינו נכנס עד המקור) ואי איירי בלא הרגשה הא שמואל ס"ל עד שתרגש וכו' אע"כ צ"ל דאיירי דלא ארגישה רק כיון דבדקה ושימש אימר ארגיש' והרגש' עד או שמש הוא וצ"ע (ועסק"ץ מ"ש בזה): אך באמת שניהם יוכל לדחות די"ל דאין עינים בא"מ לידע ממה בא הרגשה רק היא מרגשת כאב וכמבואר בגמ' דף ג' גבי ישינה וכו' א"כ אמרינן הא דהיא חושבת שנפתח מקורה טעות' היא והוא רק ממ"ר ובאמת לא בא אל המקור וכה"ג י"ל גבי עד ושמש דאף דאין העד ושמש מגיע למקור כמ"ש הרמב"ם דהאבר דש בפנים עד הפרוזדר אע"כ דזה הוא ברור דהיא מרגשת רק ציערת' ועמ"ש תוס' לעיל לב"ה אף דלא הטילה מים ע"ש ויש פנים וצ"ע:
סעיף ב עוד כתב שם הגאון אמו"ז וד"ל דס"ל להגה"מ כהרמב"ם דס"ד רק מדרבנן לחומר' ע"ש ובאמת הי' קשה לי כבר על הא דכתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות א"ב אם לא הרגשה ובדקה ומצא דם לפנים בפרוזדר הרי זה בא בחזקת הרגשה וכו' ע"ש וזה הוא דין תורה כמו שדייק הגאון הנ"ל בעצמו וק' הא ס"ד לקולא והי' חתום אצלי מבלי להביא לקמן בכללי ס"ס כי אמרתי אף דהרמב"ם ס"ל ס"ד לקולא גבי ספק הרגיל מודה ועי' בתוס' פסחים דף ט' דלא הוי כלל ספק ע"ש וא"כ הכא הוי ספק הרגיל ועוד הא הכא הוי רוב דרוב דמים באין ממקור ורובי' בהרגשה ונעשה החזק' מכח רוב הנ"ל ולא הוי כלל לענין ספק דאוריית' לקולא וצ"ע: