Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 190
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' בש"ע ס"א וחכמים גזרו וכו' עיין בט"ז סק"א דתי' על קו' הכ"מ דבכתם הוי ס"ס ספק מעלמא וכו' ואת"ל מגופ' דלמא מהצדדין וז"ל כיון דרוב דמנם ממקור אינו נכנס בכלל ס"ס כמ"ש תוס' בכתובות ד"ט עכ"ל והק' המ"י אף דרוב דמים באין ממקור מ"מ רובם בהרגשה ע"ש ולכאורה אמרתי לדחות דס"ל באמת דאין זה רוב גמור רק רוב דרבנן אבל זה ליתא דא"כ אדרבא קושייתו במ"ע הרי מצטרף לס"ס כמ"ש תוס' בכתובות ד"ט הנ"ל. והנה הוכחת' לכאורה מהש"ך בסקפ"ז כהמ"י דהנה ס"ל בדברי המרדכי דרואה דם מחמת תשמיש שלא בשעת וסתה דתולה בדם צדדין משום חזקת אורח בזמנה בא וכ' דאנן לא סמכי' על דברי המרדכי להתיר וכונתו כיון דלא אלים הך חזקת אב"ב דקי"ל וסתות דרבנן וק' לשיטת הט"ז דזה רוב מעליא דאתא מהמקור לו יהי' וסתות דאורייתא האיך סמכינן על הך חזקת הא רוב דמים ממקור מתנגד להך חזק' ורובא וחזק' רובא עדיף ופשיטא ק' על דברי המרדכי דודאי גם הוא מודה דוסתות דרבנן כמבואר כמה פעמים במרדכי רק ס"ל דאלים הך חזק' וסמכינן עליו (ובאמת לשיטתו אזיל דס"ל אף דוסתות דרבנן מ"מ אם לא בדק' בשיעור וסת מחזיקינן לודאי ראתה דסמכינן בזה כוסתות דאורייתא ולעיל סוף סקפ"ז הבאתי לשונו באריכות) וק' הא רוב דמים ממקור מתנגד ואף דיש לדחוק ולומר דרוב רק דרבנן ובמקום חזקת אלימת' וגם איכא למיתלא במיעוך תשמיש דזהו הוי קצת כמכה כנראה מדברי הש"ך לא עשה כרוב זה ליתא כנ"ל וא"ל דחשיב זה גם כן רוב דאין רואין בשעת תשמיש דם מקור הא גם זה רוב דאינם רואים מחמת מיעוך תשמיש וצ"ע. אך גם ק' הא כנראה מדברי הש"ך לעיל יוכל לסמוך על המרדכי להקל לענין רואה דם מחמת תשמיש ולא לז' נקים כי הוא רק דרבנן וק' האיך סמכינן על הך חזקה כלל הא רוב דמים ממקור מתנגד ורובא עדיף מחזקה אך זה יש לדחות כדברינו הנ"ל דרוב רק דרבנן וחששו הרבה לעגן בנות ישראל והקילו והן אמרו והן אמרו אמנם אליבי' דש"ך המרדכי מתיר לגמרי כדמוכח מדבריו קו' הנ"ל במ"ע אע"כ צ"ל כהמ"י אך לכאורה ליתא לזה כי ודאי גבי תשמיש ליתא לסברת המ"י דהא הגמ' אוקי ארגישא ואימא הרגשת שמש הוא וקו' במ"ע (ובאמת על הט"ז אין כאן תימא דס"ל בסקפ"ז באמת כדעת הב"ח וד"מ דהמרדכי אינו מתיר כ"א בצירוף המכה וגבי מכה ליתא להך רובא דרוב באיך ממקור) אך י"ל כך דהנה באמת בגמ' די"ח הוכיח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב דהא עלי' קרוב ומ"מ אמרינן דם הנמצא בפרוזדר ספיקא טמא ונלך בתר קורבא דעליה אע"כ דהולכין אחר הרוב ורוב דמים ממקור אך אי איכא רוב גם גבי קורבא פשיטא דנלך אחר קורבא דהוא ג"כ דאורייתא כדכתיב והיה העיר הקרוב' וכו' וא"כ לפ"ז י"ל דהכא שפיר איכא רוב ג"כ דמהצדדין דהא איכא חזקת אורח בזמנה בא דרוב דמים באין ממקור מ"מ מיעוט הוא עכ"פ מצדדין ובסמוך מיעוט לחזק' אורח בזמנו בא איתרע לרוב' א"כ אוקי רובא לגבי רוב ופשיטא דנלך בתר קורב' דמוכח ושפיר פסק המרדכי להתיר האשה ולק"מ וא"ל דלא אזלינן בתר מיעוט וחזקת לחומר' כמ"ש תוס' בבכורות ויבמות וכן הרא"ש בסוף יבמות י"ל הכא מודה כיון דאיכא קורבא דמוכח דהיא ג"כ בהדי' ויש לדחות ועיין תוס' דף י"ח ע"ש. אך לכאורה ליתא להנ"ל דא"כ ק' על המשנה למה דם הנמצא בפרוזדר טמא דרוב דמים באין ממקור הא איכא גבי קורבא ג"כ רוב דמיעוט הוא מעלי' עכ"פ וסמוך מיעוט לחזקה חזקת טהרה או חזקת דאורח בא בזמנו ואיתא לרוב' (ואף דנימא דהוא רק פלגא ופלגא מ"מ ק' ונלך בתר קורבא) והנה ודאי א"א דלא כש"ך דגם המרדכי אינו מתיר רק לבעלה ולא לגמרי כמ"ש בזה אמו"ז לעיל י"ל כך דהנה המהרש"א חולין בתוס' דף י"א הק' הא איכא חזקה ומיעוט מתנגד נגד הרוב ניזל בתר המיעוט וחזקה ותי' דזהו רק מדרבנן אבל מדאורייתא אזלינן בתר רובא אפי' נגד חזקה ומיעוט ועוד תי' גבי מיעוט' דל"ש ל"א בתר מיעוט וכ"כ הרא"ש שם א"כ י"ל דהגמ' רוצה להוכיח דמדאורייתא אזלינן בת"ר ומדאורייתא לא אזלינן בתר מיעוט אפי' במקום שחזק' מסייעו אך המרדכי איירי להתיר מחמת תשמיש וזו רק דרבנן א"כ שפיר ניזל בתר קורב' דמוכח כיון דאיכא מיעוט וחזקה בהדי' ושפיר התיר המרדכי דסמך אפי' להקל על הך סמוך מעוט' לחזקה כיון דאיכא קורב' דאורייתא כנ"ל. אך לשיטת הש"ך דס"ל דמרדכי מתיר אפי' לענין ז' נקים הקו' הנ"ל במ"ע אך י"ל כך דודאי המשנה איירי סתם ובכל גווני אפי' באשה שאין לה וסת כלל (וא"ל הא סתם משנה ר"מ ואליבי' ודאי ביש לה וסת איירי דלולי זה אסור' לשמש י"ל דיש לה וסת רק אינו קבוע פעם כה ופעם כה) או דיש לה רק אינו קבוע ועלולה תמיד לראות עד שהרמב"ם מצריך בדיק' לפני כל תשמיש וכו' ובזה אין כאן חזקה אורח בזמנו בא (וא"ל דחזקת טהרה יש לה כמבואר במשנה כל הנשים בחזקת טהרה אפי' אין לה וסת כלל י"ל הכא איתרע להך חזקה דהרי דם לפנינו) וא"כ שפיר הוכיח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב משא"כ המרדכי דמתיר הכל מטעם חזקת אורח בזמנו בא וא"כ איכא חזקה מעליא אורח בזמנו בא ומיעוט דשכיח מצדדין דאין זמנה לראות דם מקור ושפיר ניזל בתר קורב' כיון דחזקה ומיעוט בהדי' ואפי' מדאורייתא כתי' ב' של המהרש"א ולק"מ וד"ל. והנה לכאורה מצאתי ראיה לדברי המרדכי וכדעת הש"ך דהתיר לגמרי ובלא צירוף מכה כלל מהא דאי' במשנה הנ"ל דף י"ד לאח"ז פטורין מקרבן וטמאין מספק ובאמת לשון טמאין היינו דקאי גם אהאשה וק' הא האשה טמאה נדה ודאי דהא ראתה דם אע"כ דאיכא מ"מ ספק כיון דראתה מיד אחר תשמיש אולי מצדדין מחמת מיעוך תשמיש וא"כ דינא של המרדכי מוכרח ואף דנאמר במשנה דטמאה עכ"פ מספק ולשיטת המרדכי טהורה לגמרי ז"א הא מוקי להך משנה בשבועת בסמוך לוסתה ובזה מודה המרדכי כמ"ש אמו"ז הגז"ל לתרץ יתר קו' על המרדכי מהך משנה ע"ש וא"כ יהי' דברי המרדכי מוכרחים להתיר אפי' בלי צירוף מכה. אך ממשנה אין כל כך ראי' די"ל דטמאין מספק קאי על שעת תשמיש ולענין לטמאה משכב ומישב אף שהוא דוחק אמנם מרש"י מוכח בבירור דהנה רש"י כתב שם בד"ה לאחר זמן וז"ל לאח"ז לאחר אותו יום טמאין מספק שניהם שבעת ימים ומיהו טומאת ספק היא לתלות ולא לשרוף וקשה למאוד בשלמא גבי בעל איכא ספק אולי לאחר תשמיש אבל גבי האשה למה לא יהי' טמאה שבעת ימים טומאת ודאי הא ודאי ראתה וצ"ל דס"ל כמרדכי דיוכל לתלות בדם צדדין ואף דהיא טמאה מ"מ אין שורפין עלי' קדשים והפי' טמאין מדוקדק וא"כ יש ראי' ברורה לכאורה לדעת המרדכי דודאי כיון דמצינו במשנה בסמוך לוסת' כדמוקי לי' בשבועת מ"מ אין שורפין עליו קדשים דאולי דם צדדים הוא א"כ היכא דיש לאשה וסת קבוע ושלא בסמוך לוסתה דאיכא חזקה שפיר סמך להתיר ודבריו מוכרחין וצ"ע אמנם לאחר העיון הטיב ראי' דליתא להנ"ל דקו' מעיקרא ליתא רק הטעם במשנה וברש"י דהיא ג"כ רק ספק נדה דהא הגמ' אוקי להך מתני' לקמן דף נ"ז ארגישה ואימר הרגשת מי רגלים היא א"כ איירי בלי הרגשה ואין טמאה מדאורייתא ובודאי לחד פי' לעיל סי' קפ"ג דלא הי' לה כלל הרגשה פשיטא לק"מ דשפיר היא טמאה רק מדרבנן אף גם לאידך פי' דהי' לה מ"מ רק ספק הרגשה ואין מחזיקנן לודאי הרגשה ולזאת פטורה מקרבן א"כ גם לענין שריפת קדשים אין מחזיקינן לודאי הרגשה ולא אסורה רק מדרבנן ולק"מ ואף שיש לפקפק קצת ע"ז מרש"י לקמן דף נ"ז דס"ל דטמאה מדרבנן דחייש דלמא ארגישה ול"א לולי זה ודאי טהורה קשה הא ע"כ אחר זמן בלי הרגשה כלל ואי דתולה בהרגשה מקדם ה"ל ספק הרגשה דאורייתא ועיין בתוס' יו"ט בפר"כ וכדומה שי"ל מ"מ האמת יורה דרכו שזה הטעם שהיא טמאה רק דרבנן ואין כאן ראי': אמנם המרדכי ס"ל אפשר דלא כשמואל דצריך דוקא הרגשה וכאשר באמת הרא"ש והרי"ף השמיט הך דשמואל ואי שאין נ"מ לדידן דלעולם טמאה מ"מ איכא נפקא מיניה גבי ס"ס ואם כן תוכיח דינא שפיר כדברינו הנ"ל מהמשנה וכדומה וצ"ע: שוב מצאתי לכאורה ראי' לדברי הט"ז וליתא לכאורה לדברי המ"י מהא דאי' בגמ' נדה דף י"ד והובא בש"ע לקמן בדקה בעד הבדוק לה וטחתה בירכה טמאה משום נדה וק' הא הוי ס"ס דלמא מעלמא בא על יריכה ואת"ל מאשה דלמא מצדדין וביותר ק' הא מבואר שם בדקה בעד שאינו בדוק והניח בקופס' טמא לרבי משום נדה והא ודאי ס"ס דלמא מקמאי ואת"ל ממנה דלמא מהצדדין וא"ל דספק אונס חד הא חזקה חזקת טהרה מסייע והיכא דחזקה מסייע אמרינן ספק אונס חד כמ"ש תוס' בכתובות ד"ט הנ"ל אלא עכצ"ל כדברי הט"ז כיון דממנה איכא רוב דמים באין ממקור ודברי הט"ז מוכרחין ודלא כהמ"י ואפשר דז"א דשם מודה המ"י דהא איירי בבדיקה ואיכא ספק הרגשה אימר הרגשת עד הוא (וע"ל מ"ש) וכמ"ש רש"י דף ג' בנפק העד יצא משא"כ הט"ז כ' על כתם והשיג שפיר:
סעיף ב והנה לכאורה ק' לי קו' עצומה הן על תי' של הכ"מ דראה חכמים להחמיר בכתמים וכה"ג תי' של הט"ז הנ"ל כיון דרוב דמים באין ממקור אין נכנס זה בכלל ס"ס הא דאי' בגמ' דף ס' אשה שעשתה צרכיה ונמצא דם בספל ר"מ אומר אם יושבת וכו' עומדת טמאה דהדר מי רגלים למקום וכו' אבעי' להו איש ואשה עומדין מה לי אר"מ כי אמר ר"מ בחד ספיקא אבל בס"ס לא מטמא או דלמא ל"ש וכו' (ופרש"י ס"ס ספק דלמא מאיש ואת"ל מאשה דלא לאו ממקור ר"ל אומר היא היא ממאי מדלא קתני ר"מ ור"י מטהרין ור' יוחנן אמר בס"ס מודה ר"מ והא דלא קתני ר"מ ור"י איידי דסליק מר' יוסי פתח ר"י ע"ש הגמ' באריכות ולשיטת הט"ז דהאי ספק דלמא לאו מהמקור אינו נכנס בגדר ס"ס כיון דרוב דמים באים ממקור ק' א"כ מאי פריך הגמ' בס"ס מה לי אמר ר"מ הא אין כאן ס"ס כלל ופשיטא ק' אליבי' דר"י דקאמר מודה ר"מ דטהורה הא א"כ ס"ס כלל וכה"ג קשה אליבי' דר"ל דדייק מדלא קאמר ר"מ ור"י הא אין כאן ס"ס כלל (ובזה ל"ש תי' המ"י דרוב רואים בהרגשה הא מוקי לה בפ' הרואה כתם הך מתני' ארגישה ואימר הרגשת מי רגלים היא) וכה"ג קשה על תי' הכ"מ דחכמים ראה להחמיר גבי כתמים וקשה לר' יוחנן היאך קאמר דר"מ מודה לר"י גבי איש ואשה משום ס"ס וא"ל דס"ל רק משום נדה אבל משום כתם מודה א"כ א"צ לדוחק איידי דסליק מר"י פתח וכו' הא לר"מ יהי' טמאה עכ"פ משום כתם ור"י מטהר לגמרי ויהי' למטהר שני פרושים לר"י לגמרי ולר"מ רק משום נדה וכה"ג ק' לשיטתם על הברייתא דקתני בפירוש ר"י ור"מ מטהרין באיש ואשה וא"ל דאיכא רוב כנגדה דאין רוב נשים רואה דרך מי רגלים מ"מ קשה חדא הא גבי שארי ס"ס שמדאוריית' וודאי מותרין שאין כאן הרגשה כלל גבי כתמים מטמאים א"כ הכא דהי' ספק הרגשה דאוריית' כדמוקי לי' הך מתני' בפ' ה"כ ה"ל להחמיר ועוד הא באמת מצינן דר"מ מטמא בעומדת אף דהוא נגד הרוב כנ"ל אך מ"מ יש לדחות וצ"ע. אך לכאורה קשה בלא"ה לשיטת הש"ך דהקשה לעיל על הרמ"א בס"ק פ"ז ובס"ז ס"ק מ"ה דהוי כספק אונס חד דמה לי אי דם טהור או דם טמא הוא ומה לי אם מעלמא דטהורה או מצדדים וטהורה א"כ אף כאן ק' מה לי אם בא מהצדדים או מהאיש הא איכא עכ"פ ספק א אי דם מקור הוא או לא וא"כ מ"פ הגמ' בס"ס מה לי אמר ר"מ וכה"ג על ר"י וכה"ג על ר"ל כהנ"ל ומה שנ"ל בישובו הוא כך דבלא"ה צריך להבין מה פריך הגמ' בס"ס מה לי אר"מ הא זה כללא בכל הש"ס דס"ס מותר ובאמת זה לכאורה יהי' ראי' קצת לדעת הרשב"א בב"ה דס"ס מותר הוא מכח רוב ופריך הגמ' שפיר לר"מ דלשיטתו דלא אזלינן בתר רוב רק חייש למעוטא אך לשיטת הרמב"ם דס"ל כיון דהספק מהתורה מותר גבי ס"ס לא החמירו חכמים ועיין בפר"ח בכללי ס"ס הקו' במ"ע) אך י"ל כך המשך הגמ' וודאי ס"ל להגמ' כדברינו הנ"ל על הש"ך דלא הוי ס"ס מעליא דהוא כספק אונס חד רק קו' הגמ' מ"מ שפיר דהא ע"כ המתני' איירי באשה שיש לה וסת דאי באין לה וסת אסורה לשמש אליבי' דר"מ א"כ ה"ל לאשה חזקת טהרה כמבואר במשנה כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והיכא דאיכא חזקה בהדי' ואין חזקת מתנגד אמרינן ספק אונס חד כדמוכח מתו' בכתובות הנ"ל רק י"ל כיון דרוב דמים מאשה באי' ממקור מבטל לי' לחזקה ובפרט הכא דאיכא ספק הרגשה ורוב מעלי' הוא ועדיף מחזקה וא"כ נשאר רק הס"ס וזהו ספק אונס חד אך הקו' הגמ' לר"מ דלשיטתו אזיל דס"ל דלא אזלינן בתר רובא דחייש למעוטא וא"כ הרוב כמאן דליתא דמיא ונשאר החזקה וטהורה מכח ס"ס אף דהוי כספק חד כנ"ל או דלמא דר"מ בעינן ס"ס מעליא וקאמר ר"ל היא אף דחזקה מסייע מ"מ ס"ס מעלי' בעינן ור"י סבר דר"מ מודה לר"י דטהורה אף דהוי כספק אונס חד מ"מ כיון דחזקה מסייע ורוב כמאן דליתא לשיטתו ועיין בבכורת דר"י ס"ל כר"מ דחייש למעוטא ולפ"ז לק"מ על הכ"מ ועל ט"ז ועל הש"ך דכ"ז לר"מ לשיטתו דחייש למעוטא והרוב כמאן דליתא אבל לדידן דקיי"ל אזלינן בתר רובא באמת אין כאן ס"ס כלל או משום דהוא כספק אונס חד או כתי' הט"ז דהרוב מבטלים לי' לחזקה או כתי' הכ"מ דמ"מ ראהו חכמים להחמיר ולק"מ וק"ל. וא"ל דא"כ מאי פריך הגמ' לר"ש בס"ס הא ר"ש אזלינן בתר רובא וצ"ל דקו' הגמ' אי לאמר דחזקת דמים וכו' עדיף ואין נכנס בגדר ספק וכדמסיק א"כ כן האבעי' הש"ס דלמא ר"מ ס"ל בעומדת איכא חזקת דמים ויושבת טהורה משום דיש חזקה להיפך על שפת ספל ה"ל לאשכוחי ז"א דא"כ קשה ליתני ר"ש ור"מ מטמאי כקו' התוס' על ר"ל וא"ל התי' התוס' שם דא"א למיתני כן דיוכל למטעי בר"ש דמודה ביושבת כמש"ל ז"א הא בה"א מסופק' אליבי' דר"ש ג"כ אי מודה לר"מ ביושב' כאשר מקשה בתר הכא וד"ל דב' מקשני' הן: אך עדיין צריך להבין אליבי' דר"ל דס"ל אליבי' דר"מ דס"ס ג"כ אסור ואי דהוי כספק אונס חד הא אליבי' דר"מ דחייש למעוטא חזקה מסייע ונראה דבלא"ה ק' הא דאי' בגמ' לעיל דף י"ד בדקה בעד שאינו בדוק והניח בקופס' ולמחר מצא עליו דם רבי מטמא כר"מ משום נדה והכא קאי שם למסקנא דר"מ מטמא הכא משום נדה א"כ קשה מנ"ל אליבי' דר"מ דהיא היא דגם גבי ס"ס מטמא ר"מ משום נדה דלמא גבי ספק א' מטמא באמת משום נדה וגבי ס"ס מטמא רק משום כתם וא"כ ליתא לראייתו מדלא קתני בסיפא ר"י ור"מ מטהרן דלא יוכל ללמוד כן דיהי' בהאי מטהר שני פרושים אליבי' דר"י לגמרי ואליבי' דר"מ רק משום נדה אבל טמאה מ"מ משום כתם (וד"ל דס"ל אליבי' דר"מ אם חשב ס"ס לטהר משום נדה אף טומאה כתם ל"ש גבי ז"א חדא י"ל דלאו ס"ס מעלי' הוא וכנ"ל או באמת אף דהוא ס"ס ראו חכמים להחמיר וכדעת הכ"מ באמת) וצ"ע. וארוויח לן בזה קו' התוס' בד"ה מדלא קתני וכו' וא"ת אדרבה מדלא קתני ר"מ ור"ש מטמא וכו' ותי' של תוס' אינם מובנים לי דתי' מדקא מסיק דחזקת דמים מאשה בא ומהא מסיק לקמן אפי' באיש ואשה יושבי' ור"מ מטהר ביושבת ע"ש וצ"ע דהא הגמ' לא דייק מזה דגבי יושבת מטמא ר"ש רק הביא ברייתא דכך ס"ל ר"ש אבל מהך דחזקת דמים מאשה לא יוכל לדייק רק הא דקאמר כיון דר"ש קאמר חזקת וכו' ל"ש יושבת וכו' היינו כיון דלר"ש זה הספק דלמא מאיש בא אין כאן ספק ויושבת אליבי' דר"ש ג"כ טמאה כמבואר להדי' בבריית' א"כ ה"ה איש ואשה אבל לר"מ כבר שמעינן מרישא דביושבת טהורה רק בעומדת מטמא וקו' התוס' במ"ע ליתני ר"ש ור"מ מטמא וידעינן דר"מ מטמאי' רק גבי עומדת מרישא. וד"ל דתי' תו' כך דעכ"פ א"א למיתני ר"מ ור"ש מטמאין דא"כ אתי למטעי ביושבת מודה לר"מ היכא דטהור' באיכא ס"ס דאין המשנה סומך על הברייתא ז"א דא"כ מאי פריך הגמ' לקמן ר"ש בס"ס מה לי אמר קשה ותפשט אליבי' דר"ל דע"כ מטמא דאל"כ קשה קו' התוס' ליתני ר"ש ור"מ מטמאי' וכדומה שיש לדחות אך לפ"ד הנ"ל דר"מ מטהר משום נדה ניחא דלא יוכל למיתני ר"מ ור"ש מטמאים דלר"ש טמא משום נדה ולר"מ טהורה משום נדה רק משום כתם ויהיה בהאי מטמאי ב' פרושים לר"ש משום נדה ולר"מ משום כתם לכן ק' ביותר (וד"ל דס"ל לר"ל כמ"ש תוס' ומהרש"א לעיל לשיטת ר"ח דהכא לענין כתם איתמר חדא זה דוחק ועוד א"כ קשה מנ"ל לר"ל להחמיר אליבי' דר"מ בס"ס אפילו א"א דהוי כספק אונס חד דאף לר"מ חזקת טהרה מסייע וכנ"ל היכא דבחד ספק מודה דטהור' מדאוריית' ואף דר"מ ס"ל כן גבי שארי כתמים דחכמים ראו להחמיר היינו היכא דליכא חזקה בהדי' דרוב דמים בהרגשה מבטל לי' להך חזקת טהר' אבל לר"מ קשה ובלא"ה ק' אי יהי' אליבי' דר"מ טמאה ? משום כתם א"כ מאי פריך הגמ' בפ' הרואה כתם משמואל דאמר עד שתרגיש מהך ר"מ דלמא טמאה משום כתם מודה שמואל כאשר באמת מתרץ בסוף מכח קו' אחרת וא"ל דהמקשין לא נחית לחלק קשה למה לא מתרץ כן ויש לדחות דהתם קאי אי אמרינן דהכא קאי לנדה) ומה שיש לי ליישב בדוחק גדול דר"ל הוכיח ע"כ ר"מ מטמא גבי ס"ס מחמת נדה דקאמר לעיל דרבי מטמא גבי עד שאינו בדוק כר"מ בהשתנה וק' גבי השתנה איכא רק חד ספק דלמא מהצדדים משא"כ גבי עד שאינו בדוק דאיכא ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מגופא אולי מהצדדי' וא"ל דהוי ספק אונס חד הא חזקת טהרה מסייע אע"כ דס"ל רמ"א אפי' בס"ס מטמא מחמת נדה דס"ס מעלי' בעינן ולק"מ: סעיף ב שם בש"ע ואם הרגישה וכו' ובדקה וכו' טמאה דין זה הביא הב"י בשם תה"ד וז"ל נראה באשה שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דוודאי יצא טיפת דם דהרגשה סברא דאורייתא היא היכא דליכא למיתלא הרגשה במ"א וכדמוכח בפ' הר"כ דפריך אנמצא לאח"ז וכו' אי ארגישה אמאי פטורים מקרבן אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלי' קרבן וכיון דסברא דאורייתא היא הוי כלמ"ד וסתות דאוריית' דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה עכ"ל והרמ"א בד"מ סי' קפ"ח כתב עליו וז"ל וצ"ע בגמ' לא קאמר דהרגשה דאורייתא אלא במצא כתם עם הרגשה אי דם במי רגלים אבל בלא מצא כלום לא מצינן שם דטמאה וגם לא נמצא בשום פוסק דס"ל כן עכ"ל: והנה לפענ"ד א"ל דראית הת"ה על נכון מהא דפריך הגמ' אי דארגישה לאח"ז אמאי פטורי מקרבן והיינו חטאות דאשם תלוי אין כאן דתנ' דידן ס"ל בעינן שתי חתיכות כמבואר לעיל דף י"ד וכה"ג מבואר שם דלאח"ז איכא ספק אולי אח"כ ראתה וכיון דאיכא ספק היאך שייך חיוב קרבן הא א"ת אין כאן וא"כ מאי פריך הגמ' אמאי פטורים מקרבן וע"כ צ"ל דקו' הגמ' כך כיון דחזקה דאין הרגשה בלא דם א"כ כיון דארגישה בשעת תשמיש אמאי פטורין מקרבן הא ודאי הי' דם דאין הרגשה בלא דם וסוקלין על חזקה ושורפין קדשים על חזקה (ועיין בתוס' דף ס' ד"ה אימא וכו') ולפ"ז דם הנמצא אח"ז לא מעלה ולא מוריד דע"ז לא יוכל לחייב קרבן כלל כנ"ל רק על החזקה ולק"מ וק"ל: אמנם אי קשי' הא קשי' דלמא לעולם יש הרגשה בלא דם רק קושי' הגמ' כך כיון דהשתא מצא דם ורוב רואים בהרגשה א"כ לאח"ז אמאי פטורים מקרבן היינו דאמרינן אחר תשמיש ראתה איך נתלה דראתה דם בלא הרגשה אחר תשמיש נגד הרוב הנ"ל וא"א דחייב קרבן על חזקה דאין הרגשה בלא דם פשיטא דמחייב על רוב הא רוב עדיף מחזקה ואין כאן ראיה לתה"ד דזה חזקה דאין הרגשה בלא דם מכח קו' הגמ' הנ"ל וצ"ע ואפשר דזה באמת כוונת הרמ"א אך לשונו לא משמע כן: והנה לכאורה מוכח דקו' הגמ' סובב והולך מכח רוב כנ"ל דאי קו' הגמ' כאשר הבין התה"ד מכח חזקה דאין הרגשה בלא דם קשה הא הך מתני' דאותיום מוקי לי' בגמ' דשבועת דף י"ח בשמוך לוסתה והכא הקו' אליבי' דשמואל ושמואל ס"ל בדף ט"ז וסתו' דאורייתא ואם כן לשיטתו אלים הך חזקה דאורח בזמנה בא עד דאמרינן אפי' בדקה ומצא טהורה טמא ואפילו ר"ז מודה אם לא בדקה בשיעור וסת רק אח"כ לעולם טמאה א"כ כל כמה דנוכל לתלות הראי' יותר סמוך לוסתה ודאי תולה דהא חזקה דאורייתא דיבא האורח בזמנה וסתה קבוע ממש ואין מקדים וא"כ הבעל יוכל להיות שהוא טהור וכ"ש דאין כאן חיוב קרבן דאמרינן ודאי ראתה לאחר תשמיש יותר סמוך לוסתה והשתא הוא דאתרע דהיא יותר סמוך לוסתה וזמנה לראות ואיכא הוכחה לזה ביותר כיון דלא מצא דם גם על עד שלו וכמ"ש תוס' לעיל דף י"ד סברא זו להיפך לפי' ר"ח ע"ש אע"כ דאף דזה חזקה אורח בזמנה בא מ"מ כיון דרוב רואים בהרגשה ורובא וחזקה רובא עדיף ופריך הגמ' שפיר כנ"ל מהכ"ת אמרינן דראתה אחר תשמיש נגד הרוב הנ"ל ואחר תשמיש בוודאי לא הרגישה דאל"כ פשיטא דאין תולה הדם לבשעת תשמיש ומשני אימר הרגשת שמש הוא ואין כאן רוב ומוקמינן על חזקה כנ"ל (ואף דבתוס' דיבמות משמע דסמוך לוסתה למ"ד וסתות דאוריית' אסור מדאוריית' ולפ"ד אדרבה אין מקדים כלל ז"א דאפשר מ"מ אסורה דחושש אולי מ"מ יקדם ובאמת אזהרה בעלמא הוא אבל לחייב עליו קרבן מהכ"ת ובזה אפשר מתורץ הרא"ש מיבמות לנדה כאשר הארכתי בו בסי' קפ"ד ע"ש ויש לדחות) ולפ"ז ליתא לראי' תה"ד וצ"ע. אך לכאורה ליתא להנ"ל דעדיין קשה מאי משני הגמ' אימר הרגשת שמש הוא מ"מ קשה הא עכ"פ איכא ספק הרגשה וכמ"ש התה"ד דהוי ספק הרגשה דאורייתא וקשה כיון דזה רוב דרואים בהרגשה וע"כ לאחר תשמיש לא הרגישה כלל כנ"ל א"כ איך לא נתלה דדם בא בשעת תשמיש והי' הרגשה מעליא ויהי' מחייב קרבן דאם מחייב קרבן על חזקה מכ"ש על רוב. אך באמת קו' זו ק' גם בלתי דברינו הנ"ל למה לא נתלה אותו ראי' להך ספק הרגשה ואמרינן דהוי הרגשה מעליא ואדרבה בלתי דרבינו הנ"ל אין כאן אפי' חזקה חזקת טהרה כנגדו דהא מוקי להך מתני' בסמוך לוסת' וזה יותר גרוע מאשה אין לה וסת כלל דהיא אסורה לשמש ואין כאן חזקת טהרה כלל. וד"ל על ספק הרגשה מ"מ לא מחייבין חטאות אף דרוב רואים בהרגשה מ"מ כיון דאיכ' חזקה כמש"ל כיון דלא נמצא גם על עד שלו משא"כ בוודאי הרגשה ז"א חדא מהכ"ת יפטור מקרבן על הך סברה ועוד דאף דאמרינן דמ"מ פטור מקרבן משום חבע"ז קשה למה היא יהי' טמאה רק מספק ובלא"ה יש לדחות וצ"ע: אך בלתי דברי התה"ד דג"כ קשה לכאורה קושי' הנ"ל הא הרמב"ם כתב בפ"ט מא"ב ואם לא הרגשה ובדקה ומצאה דם בפרוזדר הרי זה שבא בחזקת הרגשה א"כ היאך משני אימר הרגשת שמש היא הא זה חזקה דדם בא בהרגשה ואחר תשמיש לא הרגישה ולמה לא אמרינן דהך הרגשה בשעת תשמיש היה הרגשת דם דהוא חזקה דבא בהרגשה וקו' הגמ' במ"ע אמאי פטורה מקרבן דהא סוקלין על החזקה וא"ל דכבר פי' אמו"ז הגז"ל בסי' קפ"ג דרמב"ם כתב ובדקה ומצא היינו ע"י הכנסת עד דהוי ספק הרגשה וכאשר משני הגמ' הנ"ל אימר הרגשת עד הוא וא"כ י"ל דכבר ידע הגמ' דהכנסת עד הוי ספק הרגשה דהא כבר משני לי' כן אבל דיהיה הכנסת שמש ג"כ ספק לא אסיק המקשין וא"כ פריך הגמ' שפיר אמאי פטורה מקרבן למה לא נחזיק הדם בהרגשה מעליא בשעת תשמיש ומשני הגמ' אימר הרגשת שמש א"כ האי הרגשה בשעת תשמיש הוי ג"כ ספק הרגשה ומאי חזית דנתלה הראי' בהך ספק הרגשה בשעת תשמיש אי הרגשה מעליא או הרגשת שמש או דנתלה בספק הרגשה בבדיקות העד דג"כ ספק הרגשה אך ז"א עיין בהרמב"ם פ"ה מה' שגגות דהעתיק הך משנה כל השיעורים רק לקינוח ולא לבדיקה והקו' לכאורה במ"ע מאי משני הגמ' אימר הרגשת שמש הוא וכנ"ל וא"ל דרוב רואים בהרגשה אינו רוב גמור רק רוב לאפוקי מדברי ר"י כדאמר הגמ' לעיל דף י"ח זה דוחק ולפענ"ד יותר י"ל רוב זה מן רוב מ"ש תוס' דף ס' לחייב קרבן על ספק ע"ש. ומה נ"ל ליישב קצת בדוחק וזהו ראי' שקו' הגמ' קאי לשמואל לשיטתו דס"ל ו"ד א"כ הוא חזקה דהדם בא אחר תשמיש כיון דהוא יותר סמוך לוסתה כנ"ל דהנה כבר הבאתי ס"ק הקודם לחד תי' המהרש"א בחולין היכא דאיכא מיעוט' דשכיח אזלינן בתר מיעוט וחזקה נגד רוב וכן ס"ל הרא"ש שם ולפ"ז הא הכא איכא חזקה כנ"ל ומיעוט דרואי' בלא הרגשה איכא עכ"פ מעוטא דשכיח א"כ מתרץ הגמ' שפיר ולק"מ. וא"כ מוכח דהגמ' לשמואל פריך מכח רוב אבל א"א כת"ה דקו' הגמ' מכח חזקה וצ"ל דאין זה חזקה כלל שראתה אח"ז דעל שיעור וזמן מועט כזה לא אמרינן חזקה ואדרבה סמוך לוסת' כוסתה יחשב וכן משמע קצת בתוס' דיבמות הנ"ל הקו' במ"ע למה לא נתלה אותה ראי' לרוב דרואי' בהרגשה והי' הרגשת דם בשעת תשמיש ואין כאן חזקה דהא בסמוך לוסתה איירי ועוד הרי איתרע לחזקה דהרי דם לפניך וצ"ע. ומה שנ"ל בישובו בדוחק דס"ל לת"ה דסמוך לוסתה הוי כוסתות ממש כנ"ל א"כ א"צ כלל להרגשה דאמרינן ארגישה ולאו אדעתי' והיינו לאח"ז וכמש"ל אליבי' דב"ה בריש מכילתן כסבורה הרגשת מ"ר היא ועיין בתוס' הר"כ אף דלא הטילה מים ולק"מ (ובזה אפשר לתרץ גם קו' הש"י דהביא אמו"ז הגז"ל על שמואל לשיטת הת"ה דס"ל וסתות דאוריית' בממנ"פ אי ארגישה אפי' וסתות ל"ד הא לעולם טמא ואי דלא ארגישה אינו טמאה ע"ש ולפי הנ"ל ניח' ובאמת זה ממש כדברי אמו"ז הגז"ל בחד תי' ע"ש). אך ז"א דכל סברת תוס' כסבור' הרגשת מי רגלים הא הכא ארגישה ודאי רק אנו תולין בהרגשת שמש והיאך אמרינן ב' קולת דהרגשה בשעת תשמיש הי' מחמת שמש ואחר תשמיש ארגישה ולאו אדעתי' ועוד הא תוס' כתבו דבין תשמיש למציאות דם לא תלינן במ"ר ולאו אדעת' ועוד יהי' קשה היאך לומר דינו מהך קו' הגמ' הא הך מתני' אוקי הגמ' סמוך לוסתה ולפי דעתו יהי' כוסתה ממש ואז טמאה אפי' בלא הרגשה כלל ואפי' לא נמצא דם אליבי' דשמואל דס"ל וסתות דאוריית' משא"כ לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן נכן הקו' במ"ע וצע"ג (ובלא"ה זה קשה בעיני הא הך מתני' מוקי בגמ' סמוך לוסת' ושמואל ס"ל וסתות דאוריית' ולשיטת תוס' ביבמות דאם ו"ד אסור בסמוך לוסתה ד"ת א"כ פשיטא פריך הגמ' שפיר אמאי פטורה מקרבן הא ראינו דראתה דם וסמוך לוסתה הוא והוא לשיטתו אזיל וס"ל ו"ד משא"כ לדידן דוסתות דרבנן ודעתו אפי' שלא בסמוך לוסתה אם לא בדוחק י"ל דאף דסמוך לוסתה אסור ד"ת מ"מ אין ע"ז חזקה אורח בזמנו בא וצ"ע: והנה עוד רצוני להוכיח מהך סוגי' דלא כת"ה במחילת כבוד תורתו הקדושה דאי כדברו דאם מרגישה ולא מצא כלום ודאי טמאה דזה חזקה דאוריית' דאין הרגשה בלא דם א"כ למסקנא דאיירי דארגישה ואימר הרגשת שמש היא עכ"פ איכא ספק הרגשה ויהי' הפי' איך שיהי' וכמ"ש בעצמו בפסקיו מ"ז דהוי ספק הרגשה דאוריית' א"כ אם וודאי הרגישה טמאה ודאי דחזקה אלימת' דהי' דם ונאבד א"כ גבי ספק הרגשה יהי' ג"כ טמאה מספק דהא ספק דאורייתא לחומר' א"כ למה קתני בסיפא נמצא לאח"ז טמאה מספק ה"ל לאשמועינן אם הרגשה בשעת תשמיש אפי' לא נמצא כלל טמאה מספק דספק הרגשה טמאה וא"ל דבאמת א"צ למצוא דם אם ימצא דם אח"כ נזכרת שהי' מרגיש בשעת תשמיש א"כ לא הניח בת לא"א כי תמיד יהי' חושש אולי מרגישה בשעת תשמיש ואין לך לבו נוקפו ופורש יותר מזה וצ"ע. וא"ל דלכך קתני במשנה לאח"ז דלא תימא הואיל דריעות' דדם לפנינו דיהי' כוודאי מחייבין בקרבן קמ"ל דאפ"ה לא הוי רק ספק ז"א דבלא"ה כבר אשמועינן מריש' דמצריך דווק' לענין חיוב קרבן וטומאה בתוך השיעור ויש ליישב בדוחק כיון דזה אם הרגישה טמאה רק מכח חזקה אין הרגשה בלא דם וא"כ בספק הרגשה לאו כלום היא אך מת"ה משמע דהוי ספק הרגשה דאורייתא אפילו בלא דם וכן הוכחתו לדינא אמנם באמת יפה עלה ברוח אמו"ז הגז"ל בסקפ"ג לפרש אליבי' דת"ה הפי' אימר הרגשת שמש היא דאמת לא הרגישה כלל רק היא חושבת שהרגישה ולק"מ. אך הא קשה הא דמשני אימר הרגשה שמש למה התני במתני' וטמאים מספק הא אי' לעיל די"ד בדקה בעד הבדוק לה וטחתה בירכה ולמחר מצא עליו דם אמר שמואל טמאה נדה ופירש"י טומאה ודאי וכבר הק' בסקפ"ג ממנ"פ אי בהרגשה בלא"ה טמאה לת"ה אי שלא בהרגשה טהורה אליבי' דשמואל ותרצתי דהכנסת עד או שמש הוי ספק הרגשה וכו' אך קשה היכא דמצא דם ואיכא אפי' ספק דלמא מעלמ' בא בירכה כמו שמבואר שם ברש"י אמרינן דמגופו והא הוי רק ספק הרגשה עד או שמש וטמאה ודאי א"כ קשה הכא דמצא דם לאח"ז ברור הוא דמגופ' והי' ג"כ ספק הרגשה למה יהי' האשה טמאה רק מספק כמ"ש רש"י במתני' דשניהם רק לתלות ולא ודאי כמ"ש שמואל לעיל ואדרבה כאן הוא סמוך לוסתה אעכצ"ל דהכא כיון דאי אמרינן דראתה לאחר תשמיש מסייע לחזקה ביותר סמוך לוסתה וחזקה אורח ב"ב והשתא הוא דאתרע משא"כ לעיל אף דהוא שלא בסמוך לוסתה ובחזקת טהרה עומדת מ"מ כיון דדם לפנינו איתרע להך חזקה משא"כ הכא אדרבה החזקה מתנגד דאמרינן לאח"ז ראתה דהוא יותר סמוך לוסתה וקו' והפי' מבואר וצ"ע:
סעיף ג עיין בדברי אמו"ז הגז"ל בסק"ז וי"ב על הרא"ש דכתב על הבריית' שאמרה על בשרה ספק טמא ספק טהור וכו' ול"ק ספיק' טמא משמע לאורוי דבר חדש והק' למה ל"ק על חלוקה ספיק' טהור ותי' שם ובנו יסודת רבי' ע"ז וצריך להבין דלכאורה י"ל לשיטת רשב"א דס"ל עד שאינו בדוק היינו דלא הי' לו מעולם בדיקה אבל אם בדקה והניח במקום מוצנע ה"ל כעד הבדוק והרמב"ן חולק וס"ל אף שהיה בדיקה פ"א ל"מ א"כ י"ל דברייתא איירי שהי' פ"א בדיקה והניח במקום מוצנע והיינו שכבס ישראלית וליתא קמן לשאלוהו ה"א דהיא טמאה דהוי כמו בדוק אשמועינן דזהו מיקרי אינו בדוק וטהור' ואין ראיה מהך קו' כלל להוכחתו שם ז"א דודאי גבי כתם כ"ע מודה לדברי הרשב"א וכמ"ש הגאון המחבר ז"ל לקמן ועוד בלא"ה ליתא דהרא"ש כתב דלפי מה דאוקמינן בגמ' בעברה בשש"ט קמ"ל יתירה דאפי' בתרתי לריעות' דאפי' עברה בשוק ש"ט וגם מצא רק טיפין טיפין קמ"ל אפ"ה ס' טמא משא"כ בחלוקה צ"ל רבות' דאפי' בתרתי לריעותא אפ"ה טהור ולפ"ד הנ"ל אדרבה אי חלוקה הוי בדוק שפיר ואפ"ה טהור הוי רבות' טפי:
סעיף ד עמ"ש אמו"ז הגז"ל סקי"ח דה"ק כאן חוכך המחבר להחמיר כשיטת ר"ח ובסקצ"א סתם בהשתנה דטהורה לגמרי ובגמ' מדמי זל"ז וצ"ע וא"ל דס"ל כהראב"ד דגבי עד ש"ב יותר חמור מהשתנה דא"כ ק' מאי פריך הגמ' לעיל כשטימ' ר"מ משום כתם טימא הא עד שאינו בדוק חמור וראוי הכא לטמא משום נדה ע"ש ובאמת הוא קו' התוס' על ר"ח דף י"ד ד"ה ור"י ע"ש ולפענ"ד הקלושה אפשר לתרץ דלכאורה ק' למה יהי' כאן גבי עד שאינו בדוק חמור הא כאן איכא ס"ס ספק מעלמא אף דל"ש מ"מ עכ"פ נכנס בגדר ספק ואת"ל מגופ' דלמא מצדדים אך י"ל או כתי' הט"ז כיון דרוב דמים ממקור אינו נכנס בגדר ס"ס הך ספק מצדדים או כתי' הכ"מ דמ"מ ראה להחמיר ולפ"ז לר"י שפיר י"ל כסברת הראב"ד דחמיר גבי עד כמ"ש התוס' אך מ"מ פריך שפיר אליבי' דר"מ אי ס"ל גבי השתנה דטימא רק משום כתם א"כ הכא גבי עד די לנו שמחמירין לטמאה ג"כ משום כתם דהא איכא ס"ס כנ"ל וא"ל דספק מצדדין אינו נכנס בגדר הספק דרוב דמים ממקור הא ר"מ לשיטתו אזיל וס"ל דחייש למעוט' ולא אזלינן בתר רובא א"כ הוי ס"ס מעלי' ודאי שאמרינן דדמים להשתנ' והיינו בצירוף סברת הראב"ד דמעלמ' לא שכיח אמנם אם ר"מ מטמא שם משום נדה ה"ה הכא והיינו הכל בצירוף סברת הראב"ד אמנם לדידן ואליבי' דר"י דלא חייש למעוט' א"כ בלי סברת הראב"ד ג"כ דמים העד להשתנה דאין כאן ס"ס כיון דרוב דמים ממקור מבטל להאי ספק ובצירוף סברת הראב"ד (כאשר מוכרח לומר כן אליבי' דר"מ דלולי כן ק' אליבי' למה עד דמי' להשתנה הא גבי עד איכא ס"ס וגבי ס"ס מודה ר"מ לר"י שם כדאמר רבי יוחנן שם וכאשר מפורש כך בבריית' אע"כ כדברי הראב"ד כיון דל"ש חמור ומדר"מ נשמע לדידן א"כ חמור גבי עד שאינו בדוק ולק"מ קו' אמו"ז הגז"ל על הראב"ד ועיין בהר"ן פ' רא"ד בשבת ובכ"מ פ"ג מה' מילה דהבי' עוד הרבה מקומות דס"ל לברור דרבי יוסי לא חייש למעוטי והתוס' דהקשה כקו' אמו"ז הגז"ל דף י"ד הנ"ל לפענ"ד לשיטתו אזיל כי עיין בתוס' ביבמות ס"ז נסתפק אליבי' דר"י אי ס"ל חייש למעוט' או לא ובנדה ל"ב ד"ה ר"מ מחלט דר"י ס"ל דחייש למעוט' ולית' לתירוצינו הנ"ל. עכ"פ אנן ודאי דקיי"ל דלא חיישינן למעוט' שפיר העתיק המחבר כאן לחומר' דס"ל כן כסברת הראב"ד כדמוכח אליבי' דר"מ ומדר"מ נשמע לדידן ולק"מ וא"ל דר"מ חייש למעוט' רק לחומר' ולא לקול' ז"א עיין בהרא"ש פי' בתר' דיבמות ובתוס' חולין דף פ"ו ובתוס' נדה דף י"ח דר"מ ס"ל בין לקולא ובין לחומר' ובפרט א"א דר"מ חייש למעוט' מדאוריית' ע"ש. ודע כי תמצא בדברי אמו"ז הגז"ל בהך ס"ק הנ"ל לפעמים איזה תיבות בתוך חצי לבנה זה היתי מוסף בדברי קדשו כי הי' מקצר עד שהי' קשה בהבנה לפענ"ד:
סעיף ה עמ"ש אמו"ז הגז"ל בסקי"ט על הש"ך ס"ק מ"ה בדברי של טעם ובאיזה דברים צריך להתבונן דמ"ש וז"ל וע"ק לרבי דס"ל ודאי טמא ש"מ דמעלמ' אתא אף שהוא עד בלתי בדוק דחזקה מגופ' קאתא דוח' כל ספק וכו' ע"ש ולפענ"ד לכאורה קשה לדבריו הא רבי מטמא כר"מ בהשתנה ואלו ר"מ גופא ס"ל במ"ר דעומדת טמא' דחזקה הוא ממקור מ"מ בס"ס מודה לר"י כמבואר בבריית' להדי' וא"ל דס"ל רק מטהר משום נדה בבריית' אבל מ"מ מטמא משום כתם הא קתני ר"מ ור"י מטהרין ויהי' בהאי מטהר שני פירושים וכה"ג מוכח מר"י דס"ל כהך בריית' דר"מ מודה לר"י בס"ס והיינו ע"כ לגמרי דאל"כ מאי צריך לדחוק איידי דסליק מר"י פתח וכו' הא בלא"ה א"א למתני ר"מ ור"י מטהרין דלר"י יהיה טהורה לגמרי ולר"מ רק משום כתם וצ"ע לכאורה. אך י"ל דהקשה על הש"ך מכח ממנ"פ דהוא דוחק דברי הב"י דמרש"י אין ראיה דאף דהוא ס"ס האי דיהי' טהור לרבי משום נדה אבל מ"מ משום כתם עכ"פ טמאה וקשה הא רבי ס"ל כר"מ בהשתנה ור"מ מטהר גבי ס"ס ע"כ לגמרי דהא קתני בבריית' ר"מ ור"י מטהרין וע"כ ר"י מטהר לגמרי וה"ה ר"מ דלא יהי' בהך מטהר ב' פרושים וכן ר"י דמשני' איידי דפתח ע"כ ס"ל כן כנ"ל וצ"ל דהש"ך לא ס"ל כן והקשה שפיר וא"ל דגבי עד מ"מ חמיר כסברת הראב"ד ז"א חדא הא רש"י ותוס' לא ס"ל כן כדדחי תוס' ועוד כבר כתבתי לעיל אליבי' דר"מ צ"ל כסברת הראב"ד דלהיות דמי' עד שא"ב להשתנה אבל לא להחמיר כנ"ל:
סעיף ו עמ"ש אמוז"ל הגז"ל סקכ"א לתרץ קו' האחרונים בדיקה ראשונה ל"ל ותוכן דבריו דק' כאן לפי דקיי"ל דאין נאמן כשאין בידו במקום דל"ש שתיקה כהודאה דמי' או במקום דלא ה"ל למידע ע"ש ולכאורה צריך להבין הא מקור הדין דש"ע נובע מרמב"ם ורשב"א כנרשם ועיין בתשובת הרשב"א סי' שע"ו שכתב בפירוש אם חבירו שותק משום דלא נודע בירור הדבר הוי כהודאה ונאמנות וכ"פ הרמב"ם בפ"ט דנזירות אם נסתפק הרי זה מביא קרבן א"כ כאן דנסתפק' בדבר אם הי' חלוק נקי ולא נודעת לה א"כ פשיט' היא טמא ולק"מ אך ז"א דעיין בב"י שהבי' דברי הרשב"א אין הלשון כמו שהבי' בש"ע ובכיון שינ' הלשון ע"ש וכה"ג לא קשה דלמא היא מאמין לחברת' בלבה א"כ שפיר טמאה כמ"ש הרמ"א סי' קכ"ז ז"א דוודאי כתם לא יהי' חמור מיי"נ ולק"מ. אך לכאורה קשה הא נשים פסולי עדות ז"א כיון דהתורה האמינת' לאשה ואפי' על חברתה נאמנות דחרשת ושוטה וסומא בודקת ומראה לחברת' א"כ פשיט' נאמנות גם לזה וכבר כתב הש"ך לעיל היכא דהתורה המנהו לעד נאמן כב' וה"ה אשה הרי היא כשני' ולק"מ: