סעיף א ס"א עמ"ש אמו"ז הגז"ל סק"א תי' על קו' מ"י דשפיר סמכינן על ס"ס אף היכי דאפשר לברורי בשאלה כיון דוסת' דרבנן ע"ש ודבריו ראוי למי שאמרו לתרץ בו קו' מ"י על הש"ע אך עדיין ק' בעיני לשיטת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם כאשר כ' הר"ן בשבועת דס"ל אליבי' דר"י וסתות דאורייתא והביא הב"י סימן זה א"כ קשה הא דאמר ר"י בנדה דף ט"ו ספק ראתה וספק טבלה א"צ לשאלת פי' וקשה הא צריך לברר ובזה לית' לתי' אמו"ז הגאון זצ"ל הנ"ל ובאמת כפמש"ל דאין דין זה ברור גבי ס"ת דצריך לברר מעיקרא אין כאן קושי' אך לשיטת הש"ך דהוכיח כן בכללי ס"ס מגמ' קשיא אך נ"ל כך דבלא"ה צריך להבין בגמ' לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל אליבי' דר"י וסתות דאורייתא הא דאמרינן שם אימר דאמר ר"י בספק ראתה דאיכא ס"ס ודאי ראתה מי אמר אין ספק מוציא ודאי ולכאורה קשה לר"י דס"ל ו"ד אם כן אפי' בדקה ומצא' טהורה טמאה דאיכא חזקה דראתה והא סוקלין על החזקה וה"ל ג"כ כודאי ראתה ומה חילוק יהי' בין ראתה וכו' אע"כ צ"ל כמש"ל אף דאיכא חזק' דרואה מ"מ איכא מיעוטי דלא רואין כדאמר באמת ר"ז אם בדקה בשיעור וסתה ומצא' טהורה טהור וא"כ סמוך מיעוט זה לחזק' חזקת טהרה דהיינו בשיעור זמן טבילה הדר' לחזקת טהרה קמאי ואיתא לרובא משא"כ בודאי ראתה ליכא רובא רק חזקת טהרה דטביל' אוקי חזקה לבהדי חזק' ונשאר ספק ולחומר' וזה נכון ולפ"ז כיון דאיכא רוב' נגד חזקת איסור וגם בלא"ה הניחה בחזקת טהרה מעיקר' קודם זמן וסתות ודאי אלים דל"צ אפי' שאלת פי' כיון דיש לה חזקה ורוב נגד חזקה ולק"מ וק"ל:

סעיף ב עמ"ש אמו"ז הגז"ל סק"ב אם אומרת אמתלא תחילה סבורה שטמאה אני ועכשיו נתגלה שהדם היא ממכה ל"ש תי' רשב"א דבעשה מעשה רבה אינו נאמנת וא"ל באמתלא כזו מודה הרמב"ן הא ילפות' מכתובת דיוצא בלי כתובה וקשה עדיין למה יוצאה בלא כתובה הא יש לה אמתל' כזו וע"ש מה שדחקו לתרץ ולכאורה י"ל דבאמתל' כזו מודה הרמב"ן ומ"מ הגמ' קאמר שפיר דתצא בלא כתובה דהא היא רוצה להוציא ממון מבעלה המוחזק בטענת ספק שלבשה הבגדים טרם שנתברר לה שהדם באה לה ממכה ועכשיו נתברר שהוא ממכה אומר זיל איירי ראי' ע"י בדיקה שכדבריך כן הוא ולק"מ וא"ל הא הבעל רוצה להוציא אותה וא"כ עליו להביא ראי' וכן משמע קצת בתוס' והרא"ש ז"א דזה ראיה גמורה שלבשה בגדים לנידתה וק"ל אך מ"מ יותר נח לי בתי' אמוז"ל שזה חזקה גמורה שטרם שעשתה מעשה רבה כזו בדקה עצמה בחורים וסדקים לראות אי מדם נדה או ממכה הוא דאל"כ קשה למה בעלה לוקה עליה בהוחזקה נידה בשכונתי' הא הבעל יכול לטעון היא אומרת שבא ממכה והא התורה האמינה אותה אפי' הדם שותת ויורד ולמה יהי' בלובשת בגדי נידתה יותר גרוע מאם הדם שותת ויורד וצ"ל דזה חזקה מעלי' שאין לובשת בנדי נידות' טרם שנתברר לה בבירור שהדם בא ממקור ואז אינו נאמנת אף אם אמר' אח"כ שהוא ממכה וא"כ שפיר לוקה בעלה עלי' וק"ל. והנה הט"ז סק"ב הביא בשם מהר"ל מפראג תי' על הך קו' מ"ש לעיל סי' א' גבי טבח נאמן בנותן אמתלא ולמה כאן אינה נאמנות כאן כיון דשכנים לא ידעה מאמתלא משא"כ לעיל ע"ש וק' לכאורה עדיין היאך בעלה לוקה עלי' הא כל הטעם דא"נ משום שם רע ובאמת בדברי אמוז"ל דפי' בדברי מהר"ל הנ"ל כיון דאיכא שם רע בשכני' בלובשת בגדים מחזיקינן לנידה ודאי יש לדחות ולומר כיון דזה חזקה דלא עושה כן כ"א בודאי נידה שפיר מלקינין דמלקין על חזקה ודוחק אבל על הט"ז והרב ב"ש דלא ס"ל כן והקשה למה תצא בלא כתובה שיש לדחות כנ"ל וביותר קל"ל למה בעלה לוקה וצ"ע. והנה קו' המ"י תירץ אמו"ז הגז"ל בסברה ישרה דגבי קפצו עלי' אנשים שאינם מהוגנים לא יחשב' לעולם לעוברת על הדת דיאמרו מת בעלה או גרשה משא"כ הכא יחשבהו לבעל והיא לבעולת נידות ולשיטתו הולך דזה חזקה דטרם שלובשת בגדים אלו מדקדקת היטב אי הדם ממכה או מנדה דלולי כן גם כאן יוכל לחשוב דתחילה הי' סבורה שהיא דם נדה ואח"כ נתגלה לה שהיא ממכה והיינו כמו שם וסברה ראוי' היא למי שאמרה ובזה אפשר לתרץ גם כן השגת הראב"ד על הרמב"ם בפי"ח מהלכות א"ב ה"ט דפסק הרמב"ם אם אשה אומרת טמאה אני וכו' אף כי אינה נאמנות מ"מ אם מת בעלה אסורה לכהן והשיג הראב"ד למה ל"מ אמתלא כמו גבי קפצה עליה ב"א שאינם מהוגנים בגמ' בכתובות ע"ש ועפ"י סברת הגאון מוז"ל י"ל בשלמא גבי קפצה וכו' אף דלא ידעו העולם האמתלא יאמרו העולם שמת בעלה או נתגרשה אמנם גבי אשה כיון שהיא מזלזלת נפשה ואמר' טמאה היא יאמרו העולם שנשאה אשה בעביר' ומאמתלא לא ידעה ולזאת אסור' ולק"מ:

סעיף ג שוב ראיתי מ"ש אמוז"ל לתרץ קושית אחרונים הנ"ל דהכא לא מהני אמתלא משום דשווי' חד"א משא"כ לעיל ולכאורה קשה לי עדיין א"כ למה בעלה לוקה עליה הא באמת נאמנת רק היא אסור' לשמש משום דשווי' נפשה חד"א (וי"ל דכתב זאת שלא אליבי' דרמב"ן) אמנם באמת בלא"ה קשה לי קו' עצומה על הגמ' ותמהני שלא דברו בזה אחרונים האיך בעלה לוקה על לבישת בגדי נדות' אף דאמרינן דודאי ראתה דם מ"מ אולי הי' בלא הרגשה ומדאורייתא אינו טמאה עד שתרגיש בבשרה כמבואר בגמ' ובפוסקים ועיין בה"ה בהלכות איסורי ביאה פ"ט ע"ש וקושיא גדולה בעיני למאוד. וא"ל דזה חזקה שכל דם בא בהרגשה וסוקלין על החזקה ודאי לשיטת הרמב"ם דס"ל בפ"ט מהלכות הנ"ל בדקה עצמה בעד ונמצא דם בפרוזדר הרי זה בא בהרגש' ופי' אמוז"ל בסקפ"ג דוקא אם הכניס' העד דהוי ספק הרגש' אימר הרגשת עד הוא א"כ בלא בדיקה ל"א הך חזקה פשיטא קשה אולי ראתה דם בלי הרגשה אמנם בלא"ה הא מבואר בגמ' בדקה גלימא וישבה עליה טמאה רק מדרבנן וצ"ל באם ודאי לא הרגישה לא אמרינן בחזקת הרגשה א"כ קשה ובלא"ה אולי ראתה כתם ובאמת טמאה אבל מ"מ למה בעלה לוקה עלי' הא מדאוריית' טהור' לגמרי וצע"ג:

סעיף ד שוב כתב אמוז"ל על דברי הרמ"א בתשובה דצריך להשתמש בהסתר דבר וגם צריך ליתן אמתלא טרה שבא עליה דלולי כן הוי התראות ספק ע"ש ואנכי הק' תמה בדבר דעדיין קשה האיך יוכל ללקות לבעלה הא הוי התראת ספק דדלמא תאמר אח"כ חשבתי שאני נידה ועכשיו נתברר שהיא ממכה ויברר הדבר עי"ב דיש לה מכה בא"מ שמוציא דם ואף דלא יטענ' כן וגם לא יברר מ"מ הוא התראות ספק ול"ש התרא' וא"ל דהגמ' קאי הכא למ"ד התראת ספק שמי' התראה דזה דוחק אמנם י"ל דודאי אם נותנת אמתלא כזה ויברר עי"ב נאמנת וגמר' קאמר באם אינ' נותנת אמתל' ויברר וא"ל הא ה"ל התראות ספק אולי יברר דיש לה מכה ז"א דהא מבואר בתוס' ביבמות דף פ' ד"ה אמר רב דאם איגלא מילתא למפרע דהיה בשעת התראה התראה ודאי אפי' למ"ד התראת ספק לא שמיה התראה הוי התראת ודאי (ואף שהרב מ"ל בהל' סנהדרין הק' על תוס' דסותר לדעת עצמו בנדה דף מ"ו א"כ תימא ותרצתי ת"ל על נכון וא"כ מקומו האמיתי) ועי' בתו' דזבחים דף ע"ו בד"ה פיגול ונותר דכתב ג"כ דאם איגלא מלתא למפרע דהי' התראה ע"ש וא"כ שפיר קאמר הגמ' דבעלה לוקה באם אינו מברר דיש לה מכה ובאופן הזה גם הרמב"ן מודה וק"ל:

סעיף ה עי' בט"ז סק"ג שמחלק בין איסור לממון כתובה דלאיסור החכם נאמן משא"כ להפסיד כתובתה ואנכי הק' תמה בדבר דודאי במקום אחר יש חילוק בין איסור לממון דגבי איסור ע"א נאמן משא"כ גבי ממון אמנם הכא גבי כתם האיך אמרינן תרי הפוכ' בנושא א' ממנ"פ נאמן החכם לענין איסור גם כתובה אין לה ויש לדחות ולחלק וצ"ע: