Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 188
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' בש"ע ס"ה בהג"ה ודוקא באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה כמש"ל במכה סי' קפ"ז ועמ"ש הש"ך סקי"ו דהקשה לעיל ודאי ראתה דם א"כ שייך לא תטמ' לעולם אבל הכא שפיר תטמא' כשראת' דם ולא מיני יבחושים והניח בצ"ע וכתב דלא מצא בשום פוסק דאסור הכא ע"ש. ובאמת לפ"ד בסי' קפ"ז הנ"ל דהעיקר הטעם של רמ"א לטמא' משום חשש תערובת נדה בתוכה א"כ שפיר פסק הרמ"א כאן ומאן דאוסר לעיל ה"ה כאן וא"ל הא הרמ"א כתב לעיל הטעם משום דא"כ לא תטמא' לעולם י"ל לעיל דמכה ודאי מוציא דם ותערובת נידה הוא ספק ה"א דמ"מ תולה בדם מכה ולזאת כתב הרמ"א לעיל א"כ ל"ת לעולם אבל הכא דלא נודע לה כלל אם מכה מוציא דם א"כ ל"צ כלל לא"כ ל"ת לעולם דבלא"ה יש לאוסר' משום תערובת נדה ואם ישרה במים ג"פ ולא נמוח באמת ס"ל אפשר לרמ"א דטהורה וכמ"ש המ"י בפירוש וכן כתב אמו"ז הגז"ל או י"ל דס"ל להרמ"א דהיא טמאה בשעת וסתה משום חשש תערובת נדה ולא מטעם דא"כ ל"ת לעולם רק לעיל כתב זאת דאל"כ לא תטמא' לעולם לראי' בעלמא לדינא דאם לעולם מותרת אפי' בשעת וסתה א"כ ל"ת לעולם ולחשוב במתני' דאינו מטמא' כלל כמו דקתני כמה דינים ולפ"ז שפיר אוסר כאן ועיין בהגה"מ פי"א מהלכות א"ב ותמצא ג"כ שכתב רק לראי' אף שיש לדחות דמתני' קתני רק ד' נשים דדיה שעת' אף שאין להם דם אחר רק דם נדה משא"כ דם מכה מ"מ וכדומה דבפלוגת' לא מיירי מ"מ אין כ"כ תפיסה על הרמ"א ומ"ש הש"ך דלא נמצא בשום פוסק כוותו לפענ"ד הקלושה יש לרמ"א ראיה מגמ' כאשר אבאר בס"ק שלאחריו:
סעיף ב בש"ע ס"ו וי"א אף לזה צריך בדיק' עמ"ש אמו"ז הגאון ז"ל סק"ה קושי' הרא"ש להרשב"א מהא דאיתא בגמ' דף כ"ב אשה א' שהפילה כמין קליפות ושאלו לאבא ואבא לחכמים ושאלוהו לרופאים ואמר' מכה יש במעי' וכו' וצוה להטיל למים אם נמוחו וכו' והקש' אי סמכינן ארופאים אפי' נמוח ודם גמור הוא טהור' ואי לא סמכינן מה הביא הגמ' דברי רופאין וטרחו כולם לישב ולענ"ד הקלוש' נראה לתרץ בכמה אופנים בפשוט דודאי לפ"ד בסקפ"ז הנ"ל דאף לדידן דקי"ל וסתות דרבנן בשעת וסתה אסורה דחוששין לט"נ מעורבת בתוכה י"ל דודאי חכמים המנוהו לדברי רופאין וטיהר' אותו אשה על פיהם ושפיר צריכ' להביא ללמדנו דין גדול אך מ"מ אף דהאמת עם הרופאין שהוא ממכ' במעים אם הוא דם אסורה בשעת וסת' דאולי ט"נ מעורבת בתוכה או רק טח על גבי שיצא עם אותו קליפות והוא דם נדה גמור ואסור' בשעת וסתה אפי' דהאמת עם הרופאים אך אם לא נמוחו ואין כאן דם כלל וכלל אפי' בשעת וסתה ג"כ מותרת דהא אין כאן דם כלל דאמרינן עליו שהוא ד"נ ווסתות דרבנן ואם מצא טהור' טהור ולק"מ וק"ל. וא"ל דאולי מ"מ הי' טיפת דם כחרדל ולא ניכר במים ז"א כיון דראינו דלא נימוח כלל וגם לא טח עליו דם ורופאין אומרין שהוא מכה ל"ח לזה כיון דבזה ל"ש אם כן לא תטמאה לעולם וגם ריעות' אין כאן דלא נמוח ולא ראינו שם דם וק"ל: אמנם אף לשיטת הש"ך דמשמע דלא חיישינן כלל לט"נ מעורבת בו מ"מ מודה לעיל דאם אינו מרגשת ודאי שבא ממכה אסור' בשעת וסת' אליבי' דכ"ע וכאן ודאי לא הי' מרגשת דהא הכא לא נתוודע לה כלל שיש לה מכה עד שהעידו הרופאין ע"ז דלולי זה היא ודאת נאמנות דהתור' המנוי' וא"כ י"ל ג"כ כנ"ל אף דסמכינן חכז"ל על הרופאין בלי בדיקה כלל מ"מ צוה להטיל למים ואם נמוחו טמאה היינו בשעת וסת' אבל שלא בשעת וסתה ודאי מותרת ולק"מ וא"ל דלשיטת הש"ך הכא לעולם טהור' כיון דל"ש א"כ לא תטמא' לעולם כמ"ש כאן ז"א דכבר כתבתי לעיל דודאי צ"ל אף במקום דל"ש א"כ ל"ת לעולם מ"מ אסור דאף לדברי הש"ך דאם מרגשת שודאי בא ממכה טהורה א"כ פשיטא דאם מרגשת שבודאי בא ממקור דטמא' וא"כ ג"כ שייך דתטמא' שמרגשת שבא ממקור ולק"מ וק"ל. אך הרא"ש דהק' קו' זו להרשב"א לשיטתו הק' דמתיר בשעת וסת' לגמרי ולזאת לא נמצא מענה: אמנם אף א"א דליתא לכל דברינו הנ"ל דאין חוששת כלל לדידן דוסתות דרבנן לטיפת נדה מעורבת וגם לומר כדברי הש"ך דאם ל"ש ל"ת לעולם אמרינן דטהורה אפילו בשעת וסת' י"ל דהגמ' קאי למ"ד וסתות דאוריי' וא"כ כ"ע מודה דחיישינן בשעת וסת' גבי דם דלמא מעורבת בו טיפת נדה ואסורה בשעת וסת' כמ"ש רש"י ותוס' בדף ט"ז בפי' ולזאת צוה חכמים להטיל למים ואם לא נמוחו ודאי דטהור' אפי' בשעת וסת' ולק"מ וזהו אפי' לשיטת הרשב"א דמתיר משום דקי"ל וסת' דרבנן ע"ש וא"ל בשעת וסת' א"א וסתות דאוריית' לעולם טמא' אפי' ל"מ כלל י"ל דקאי אליבי' דר"ז דס"ל אם בדק' בשיעור וסת ול"מ טהור' אליבי' דכ"ע ולק"מ. ויש לדחות קצת דא"כ קשה הך ברייתא לשאר מ"ד. ולהרמ"א הי' קש' קושית הרא"ש הנ"ל אפילו דם גמור ג"כ טהורה וכל תירוצינו ס"ל לדוחק ולזאת הוכיח דינא דבשעת וסת' אפילו היכא דל"ש א"כ לא תטמא' מ"מ טמא' וטעמא כמ"ש לעיל אופנים שונים וא"כ לק"מ קושיית הרא"ש די"ל כדברינו הנ"ל והרא"ש אפשר בעצמו ס"ל כן רק הק' להרשב"א לשיטתו כנ"ל: ובד"א י"ל אפילו לשיטת הרשב"א דמטהר גם בשעת וסת' הא מבואר בגמ' לעיל דף ט"ז דרשב"ג ס"ל דטהור' אבל הדם טמא כיון דבא דרך המקור ומקומו טמא וכן ס"ל הרמב"ם בהלכות מו"מ כרשב"ג ולזאת אף דחכמים סומכין אדברי הרופאין בכל אופן רק לידע אם הדם הוא טמא' טומאת ערב צוה להטיל במים ואם נמוח א"כ טמא' הדם טומאת ערב ואם לא נמוח ודאי טהור' לגמרי ולק"מ וק"ל. או יש לומר כפמש"ל דבשעת וסת' כ"ע מודה אף רשב"ג דטמא' משום כתם א"כ שפיר צוה להטיל למים כדי לידע אם האשה זאת טמאה בשעת וסת' או טהורה וק"ל והמעיין יבחר: