סעיף א וי"א וכו' אבל אם שותת וכו' ובעומדת כ"ע טמא זהו דעת הרא"ש והטור ולכאורה קשה לי הא בלא"ה יש להבין בגמ' דפריך בדף נ"ו על שמואל דאמר עד שתרגיש מהך ר"מ אם עומדת וכו' יושבת טהורה ממנ"פ אי דארגישה וכו' וק' מאי פריך מר"מ הא שמואל אמר בפירוש הלכה כר"י וא"ל דקו' מר"מ גופה דוודאי לא יפלוג על הקרא בבשרה ז"א דאדרבה הא הגמ' פריך על שמואל שם הא צריך בבשרה ולא בשפיר ומשני תרתי ש"מ וזה דוקא ללמוד תרתי בלי משמעות ויתר כלל א"כ וודאי דלא פריך להיפך על ר"מ וצ"ל בדוחק דקו' הגמ' משמואל אף דהוא קיי"ל כר"י מ"מ כתני אמר' לשמעת' וקשה לדברי הרא"ש למה לא פריך יותר על שמואל מר"י גופי' דמודה גבי עומדת ומזנקת וצ"ע וכה"ג קשה לי על דברי הש"ך דס"ל דר"י מודה לכתחילה דאסור א"כ יש להקשות יותר וד"ל כיון דאינו קאמר בפירוש הא כך יהי' אליבי' דאמת וצ"ע וא"ל דאף אליבי' דש"ך וכפי' ר"ת דמתחילה אסור ר"י וכה"ג לשיטת הרא"ש דמודה בעומדת ומקלחות לר"מ היינו רק מדרבנן ק' הא בה"א לא נחית לחלק אליבי' דשמואל בין טומאה דרבנן ודאוריית' וצ"ע:

סעיף ב עמ"ש אמו"ז הגז"ל סק"ד על הש"ך שכתב סק"ז דלמה צריד דוקא וסת וקו' וכי לעולם ל"ת לא שייך דטמאה ברואה וכו' ולכן מפרש דגם מהרי"ל מיירי באשה שלא ראתה וסתה כ"א ע"י מי רגלים והקשה הוא ז"ל דא"כ דאשה זו רואה דם מקור במי רגלים וא"כ איך התיר מהרי"ל אפי' אין לה וסת קבוע רק שדרכה תמיד מבלי להקדים ד"מ מכ' לכ' אף שלפעמים רואה כ"א או כ"ג וקשה הא וסת אין לה שנימא בי' חזקה אורח בזמנו בא וא"כ אם לאחר הפלגה יו"ד ימים ראתה במ"ר מאין היתר לטהרה כיון שברור שרואה דם מהמקור תוך מ"ר וכו' ואין להקשות הא מבואר לעיל סי' קפ"ו דאם אין דרכה להקדים מכ' אף שלפעמים מאחרת לכ"א כ"ב מ"מ עד כ' כאשה שיש לה וסת חשבינן ז"א ודאי אם ראתה לאחר כ' בלי מ"ר חשבינן לוסת אבל הך אשה שרואה תמיד עם מ"ר וגם לאחר כ' אין לה קבע פעמים מאחרת וכו' א"כ קשה ונימא שתקבע וסת באותו הראי' שראתה ביו"ד יום להפלגה כיון דראתה ג"פ כדרכה לראות דמי וסתה עם מי רגלים והאיך שייך לומר חזקה הא חזינן שאין דרכה לראות כשארי נשים רק עם מ"ר ונכון ופשוט: