[א-ב] מפני שאיוב האריך לדבר מאד בזה המענה שעבר והפליג בתענותיו ומאמריו, אמר לו צופר הרב דברי׳ לא יענה, כלומר תחשוב כי בהרבותך בדברי׳ עלינו לא נשיב אותך, ואם איש שפתי׳ יצדק או תחשוב כי האדם בהיותו בעל דברי׳ ינצח ויצדק בריבו, ומפני שתפש צופר על איוב בריבוי הדברי׳ כיון צופר בזה המענה לדבר עם איוב בקצור דברי׳ ולא האריך עמו כמו שהאריך אליפז ובלדד.

[ג-ד] בדיך מענין בדה מלבו כלומר כזביך, ויש אומרי׳ שהוא מענין פארות על דרך ההשאלה שהדברי׳ יוצאי׳ מן האדם כפארות האילן שיוצאי׳ מן האילן ושני הדעות נכוני׳, מתים יחרישו יחרישו בני אדם השומעים דבריך, כלומר שכל כך דבריך בתכלית הכזב עד שאין מי שירצה להשיב אותך בהם, ותלעג ואין מכלים וכל דבריך דברי לעג ואין. מי שיתפוש עליך ויכלימוך עליהם, ואלו הם דברי הלעג שאתה אומר זך לקחי.

[ה-ו] מי יתן שהאל היה מדבר והיה פותח שפתיו עמך להודיעך שאתה נעדר החכמה והידיעה ויגד לך תעלומות חכמה שאין לך שום ידיעה בה ובענינה כי כפלי׳ לתושיה, תושיה היא חכמה ותורה והיה מגיד לך הבורא כי לחכמה יש דרכי׳ כפלי׳ ממה שאתה חושב, ודע כי ישה לך אלוה מעונך שאם ידעת דרכי החכמה הבורא היה מודיע לך עונך והיה משה לך מהם, כלומר שלא היה נפרע ממך עליהם לפי ריבוים וזה פירוש נאה לפי פשוטו ויהיה ישה מענין משאת מאומה, והנושה בא, והם הרבה, ויש מפרשים שהוא מענין נשה, כלומר שהבורא משכח עונותיך ולא תזכור אותם ועל כן תאמר שאתה נקי מהם, והפירוש הראשון יותר נאות לענין ויותר נכון.

[ז-ט] סדר לפניו בגדולת הבורא וזכר לו מעשה ידיו כמו שעשו חבריו, ואמר לו החקר אלוה תמצא, כלומר ירדת לסוף דעתו של בורא במה שברא בעולמו וידעת שיעורי הגופות העליוני׳ והתחתוני׳ וידעת גם כן תכלית האל וכוונתו בהם, גבהי שמים מה תפעל כלומר מה תפעל מתחבולה לדעת שעורם, עמקה משאול ר״ל הארץ ועמקה, ומפני שזכר הארץ אחר כן לא רצה לזכרה שני פעמי׳, כי הארץ שהיא עמוקה עד שאול תחתית, והיא ארוכה ורחבה מני ים במדתה לא תדע בקטריה ובשטחיה ובעמוקה ובארכה ושיעור הקפה, וזכר צפר לאיוב כל אלו העניני׳ לרמז לו בהם, כי בדברי׳ שהוא רואה בעיניו ומשתכל בהם תמיד אין לו ידיע כל שכן בדרכי השם הנעלמי׳ והנסתרי׳ שאין לו בהם שום ידיעה ועל כן זכר לו מהנהגת הבורא בפסוק הבא אחר זה.

זה הפסוק לא ראיתי מפרש שפירש בו נכון, כי לא ידעו דעת צפר ולא דעת כל אחר מחבריו וגם הרמב״ן טעה בזה וא״ע שנטע כאן לפירושו, ואני אומר אחר שספר צפר על דרך הרמז שהנהגתו יתברך והשגחתו בעולם הוא דבר נעלם באמרו החקר וכו׳, ושהעניני׳ שהם למטה ממנו לא נדע ולא נשיג כ״ש רצונו, אמר דבר נקשר ודבק לזה אם יחלף וכו׳, וזכר ג׳ פני׳ מן ההנהגה האלוהית, א׳ כי פעם יעבור מעליהם ויחלוף ולא יבין להם, ר״ל לא ישים לב על ענינם כמו שאמר וירא און ולא יתבונן, ב׳ שיסגיר על האדם או על אנשי׳ ר״ל שימנעם מכונתם לא יצליחו בפעולתם שרוצי׳ לעשות, ג׳ ויקהיל ר״ל שיתקן על ענינם וינהיגם בהשגחתו בהם ותעלה מחשבתם בידם ותבוא לידי גמר, ועל כן אמר ומי ישיבנו כלומר מי יתפוש עליו במה שירצה לעשות.

בזה באר אחת מן ההנהגות האלהויות ההולכות לפי הרצון לבד, ואמר כי הוא ידע העניני׳ ולא ישים להם השגחה ויניחם כמו שיזדמן, ואפילו באנשי העול לא ישים לב לפעולתם, והספיק לצופר לזכור המשל על האחת לבדה שהיא זאת, בעבור איוב שתלה החמס על הבורא ולא על עצמו ומפני שכיון לקצר בדבריו כמו שאמרתי למעלה.

חזר לדבר עם איוב כדברי חבריו כדי להעלי׳ מה שהיה בדעתו, אע״פ שגלוהו ברמז נעלם ושלא ירגישו בו ההמון, והתחיל אמר ואיש נבוב ילבב האדם המבין ושלבו חלול לקבל החכמה ילבב, כלומר יטה לבו לחכמת כל העניני׳ וישכילם וישאל עליהם מרבו, ועיר פרא אדם יולד כי אין האדם נולד חכם עד שידע הדברי׳ בלא למוד, וכל זה אמר לרמוז על מה שגלה בזה המענה מדעתו ומכונתו בענין החכמה האלוהית המנהיגה את העולם.

[יג-יד] דבר צופר לאיוב כמו שדברו לו חבריו, בלדד שאמר לו אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן, ואליפז שאמר לו הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק, כי אע״פ שכל אחד משלשה אלו החברים היה לו דעת בפני עצמו, כלם היו מראי׳ לאיוב בטענותיהם כי כפי שעשה מצא וכפי שהיה קרוב מהשם בעשותו המעשים הטובים יקבל שכרו עליהם.

כלומר אם עשית אלו ההכנות בעצמך נוכח הבורא והטיבות דרכיך לפניו היית אז נקי מכל מום, ואמר תשא פניך ממום ששום אדם לא יבייש אותך על מום מפני שאתה לא עשית אותו, והיית מוצק ענינו מזוקק וטהור כזהב או ככסף המוצק שלא נשאר בו סיגים.

[טז-יז] אמר כי בהיותך נקי ומזוקק מן העונות תשכח כל העמל שהיה לך מפחדם שלא היית נענש עליהם כמים עברו תזכר, תשכח פחדך מן העונות מהרה כמהירות עבור המים הנגרי׳ שיעברו מהרה מלפני האדם ואין אדם זוכר אותם אחרי עברם, ואחרי כן אמר ומצהרי׳ יקום חלד תעופה כבקר תהיה, כי כשיקום דבר מחודש בצהרי׳ שהוא חצי היום בזמן החמימות מחולי או מדבר אחר, כמו הדבר המתחדש באויר אם שיהיה זה סבתו החום הנוסף או מסבה אחרת עליונית שהאדם לא ידע לה סבה מבוארת, תעופה כבקר תהיה תנצל ממנה מהרה כעוף המתעופף ותהיה בריא כמו הבקר שהאויר קר וזך ולא ישלוט בו חמימות השמש.

[יח-יט] ובטחת כי יש תקוה, יהיה לו בטחון בגמול השם. וחפרת לך מקום שתשכב בו בטוח ותעמוד בלא פחד, ורבצת ואין מחריד תהיה עומד במקומך חזק כאריה רובץ ואין מי שיעורנו לזוז ממקומו׳ וחלו פניך רבים בני אדם יבואו אליך לחלות פניך לעזרם בעת צרה.

חתם צפר בדבריו ואמר לאיוב כמו שאמר לו בלדד, שאמר לו שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו, והטעם בזה הוא שהאדם שיהיה לו טובה הרבה יהיו לו מקנאים ושונאים הרבה, ואני נהנה מטובתו כל זמן שיהיה שונאו לפניו, ועל כן זכר לו כליית הרשעים ושלא יהיה לו סמך ומנוס שיברחו לו אבל תהיה תקותו מפח נפש, כלומר שיהיו נשברים מתקותם.