[א-ד] חזר לספר בגנות האדם ולהראותו שפל לפני בעל דינו לתלות החמס על בעל דינו מפני שהוא מדקדק כל כך על האדם.

[ה-ו] אם כמו אמנם, חרוצי׳ נכרתי׳ מענין כלה ונחרצה, מספר חדשיו אתך, אתה ידעת מספר ימיו וחדשיו כי מאחר שיש להם הפסקה הם בעלי מספר, שאם לא היו נפסקי׳ היה הולך מספרם אל לא תכלית ולא היה נודע, שעה ענינו כמו הרפה כמו השע ממני ואבליגה ויכול להיות מענין הבטה, ר״ל לא תשגיח בו ותביט בזולתו.

[ז-י] אלו הפסוקי׳ הם משל על האדם ועל קוצר ימיו, ואמר כי העץ יחליף פארות וענפים אחר היותו נכרת, ויונקתו הוא הלמות שמושך האדם משרשיו ויתן לו החיות, וזאת הפעולה בכל הצומח שהוא בעל נפש צומחת אשר בו ישאר חיותו זמן גדול כשאר בעלי חיים, כל זמן ששרשו יהיה נשאר תחת הקרקע וגזעו ימות, מריח מים יהיה מתגדל עד שיפריח ויעשה פרי או נטע שהוא שם על אילן קטן או על נצר אחד ממנו, והאדם ימות והשואל עליו כשלא ימצאנו יאמר איו.

[יא-יב] מי הים ילכו ממקומם למקום אתר כשהסערה תנשב בהם ותיבשם, והנהר גם כן ייבש לרוב הימי׳ כלומר שאפילו הדברי׳ החזקי׳ בטבעם והעומדי׳ קיימים כמנהגם יקבלו שינוי וחילוף לענין אחר שאינו מטבעם, והאדם אחר שימות שכוב בעפרו ולא תהיה לו שום פקידה מן הבורא שיקום ויעמוד אבל נשאר בקברו לנצח ולא יקיצו כל ימי היות השמי׳, שאין נמצא זמן בלתי שמים.

[יג-טו] מי יתן שהייתי צפון בקברי ולא היה גופי נפסד וניתך והייתי נסתר שם עד עבור אפך ממני והיית נותן לי זמן ידוע שהיית זוכר אותי ואפילו אם היה הזמן ארוך לא הייתי חושש, אמנם האדם ימות אבל יהיה אפשר בשום פנים שיחיה אחר מותו, צבאי ר״ל זמני הקצוב, אם תקראני מקברי ואני אענה אותך אז הייתי יודע ממך כי למעשה ידיך תכסוף.

[טז-יז] אבל אתה אינך עושה זה אבל תשים דעתך בי לספור צעדי ואינך ממתין על חטאתי שלא יפול ממנו שום דבר ארצה ככסף המנוי והצרור, ואתה משתדל לבקש על עוני ולחקור עליו.

[יח-יט] אולם ההר הגבוה שמרוב גבהו נראה כאלו הוא נופל יהיה נובל ונופל ארצה, וצור נעתק ממקומו קודם היות לאדם פקידה וחיים אחר מותו, והמים בתקפם ובכחם יסיעו האבנים וישחקום קצתם עם קצתם ויוליכם בשטף המים, ספיחיה הוא שם מושאל מספיח שהוא דבר המתעכב מלבא אחר הדבר שהוא סבתו, כן ספיחיה נאמר על המלאה הבאה אחר רדת המטר וישטפו עפר הארץ, או הוא מלשון ספחני נא ושני הענינים קרובי׳ ומושאלי׳, ותקות האדם היא נאבדת ונשטפת, ונוכל לפרש ג״כ אבני׳ שחקו מים שהמים ישחקו אותם ולא ימצא מה שישחק מהם וכן ספיחי המים ישטפו עפר האק ולא ימצא ממנו דבר כי הוא נאבד ומעורב עם המים, כן תקות האדם נאבדת ונמחית ממנו, והרמב״ן ושאר המפרשי׳ טעו בפירושיהם, כי היה קשה עליהם שיהיה ספיחיה נאמר על המים על דרך ההשאלה ואמרו שהם הספיחים הצומחי׳ על עפר הארץ ודעתם בטלה.

[כ-כב] תתקפהו או מענין תוקף ר״ל תתחזק עליו לאבדו ויותר קרוב שהוא מלשון הערבי שאומר מתקף לאדם נעצר בבית הסהר, ויהלך אחר שהלך לו אל בית עולמו, ובמותו ישתנו פניו ותשלחהו במקום שלא ישוב משם, ואחר מותו יכבדו עליו בניו בעשותם הבכי והאבל הכבד והוא לא ידע בזה ויצתערו עליו ויקוננו אותו ולא יבין להם, כי הוא לבדו ישא הצער והכאב ונפשו לבדה היא המתאבלת על גופו שנאבד, וזה הולך על דרך ההשאלה כי האדם אחר מותו אינו מרגיש עד שיאמר בו אך בשרו וכו׳, ונפשו אינו מתאבלת אבל היא שמחה מאוד בצאתה מן הגוף הנבזה והשפל, עד שאין בנבראים כלם דבר עמוק יותר מזה ויותר מופלא ממנו שימצא דבר אלוהי זך וטהור ובלתי גשם דבק בגשם כבד ומעופש, ושיתוף הנפש בגוף אין בריה יכולה להשיג סודה. ונוכל לפרש גם כן כי האדם בראותו המות קרובה לבוא יכאב עליו בשרו קודם שימות מפחד, ונפשו בעודה בגוף מתאבלת עליו בהיותו חושב במות.