אפשר שקרא חכמי׳ ויודעי׳ לחברי איוב ואפשר שאמר זה על דרך המליצה, כי אזן מלין תבחר באמצעות השכל כי האוזן שומע והשכל מבחין וכמו שהחך יטעם המאכל ויבדיל בין המתוק והמר כך האוזן מבחין הדברי׳ ונמצא טעימה על דבר שאינו מאכל, טעמו וראו כי טוב ה׳.

אחר שתשמעו דברי נהיה בוחרי׳ למי מכלנו המשפט, כי הדבר אשר לנו לשפטו הוא מה שאמר איוב צדקתי וכו׳, וכשאני מתרעם מן האל לפי דעת חברי אני ידעתי באמת כי על משפטי אני מכזב, כי אני רואה שמקו׳ חצי אנוש ונכאב ונחלה בלא פשע, או פי׳ אנוש אני על נגעי חצי שחלו בי בלי פשע, אבל בא חסר מאוד וצריכה לתוספת מרובה.

[ז-ח] כבר ידעת שאיוב נקרא גבר בהרבה מקומות, ונקל אצלו לומר דברי לעג כמו לשתות מים בעת צמאו לאדם, פועלי האון ואנשי הרשע אינם מאמיני׳ שהשם רואה אותם ויודע מעשיהם ע״כ אמר שאיוב הולך עמהם, אנשי לבב שיש לכם לב לדעת האמת שמעו דברי שאשיב על דברי איוב: לא יסכן גבר ברצותו עם אלוה וכו׳, על זה אני אומר חלילה לאל וכו׳.

אם אמר איוב על השם צדקתי היה מרשיע את הבורא ואם היה ממיר המשפט מאת האל היה שדי מעות משפט, מי הקדימו או מי צוהו שיברא העולם, או פי׳ מי פקד עליו ארצה על האדם להשגיח בו ארצה הלא הוא שבראו ושם תבל כלה להנהיגה ולהשגיח עליה.

אם ישים הוא לחיזוק כמו אמנם, ר״ל שהשם ישים לבו באדם כלומר השגחתו והדבר מוכרח ומחויב להיות כן מפני שהבורא שם בו דבר שמחייב הקשירה וההשגחה בו והוא הנפש אשר שם בנו והפקיד אותה אצלנו להשיבה אליו, ואחר שאמר שהנפש חשוב אל אלהי׳ באר ואמר שהגוף ישוב אל העפר.

ואם יש לך בינה להבין שמעה זאת או בינה ציוי, האף שונא משפט שהוא הרשע תחבוש(?) ותחזק בדבריך ותהיה נוטה אחר דעתו, ואם צדיק כביר שהוא האל תשי׳ לבך להרשיע אותו באמרך שהוא רשע ואתה צדיק.

הטוב לומר למלך בליעל ורשע שיהיה מולך על הנדיבי׳, זה אמר למשל על שאיוב היה מהפך בזכות הזכאי והוא שהשם שהוא צדיק כביר היה איוב מרשיע, והיה זה הענין כמלך רשע על נדיבי׳ ולא יבדיל בין דבר הגון לדבר מגונה וישים הכל במדרגה אחת, ולא נכר השוע והנדיב לפני אדם גרוע ודל מפני שסופם אחד, ואמר זה על שאמר איוב בתחלה על הצדק ועל הרשע יחד על עפר ישכבו.

עם שכל אלו כלומר הדל והשוע ימותו פתאום בחצי ימיהם עד שיתגעשו מהם העם מהיותם חרדי׳ על מיתתם ויעבורו האנשי׳ מזה העולם, ויסירו אביר כמו ויסירו אביריהם וגדולם או אביר מהם יסורו להיות נאבדי׳, לא ביד לא במלחמה אלא המיתה הטבעית שתסירם ותאבדם ר״ל בזה, שאע״פ שכלם ימותו וסוף אחד לכל אין לומר בהם שיהיו שוים בעבור זה ושאין שום עונש אחר ולא גמול אחר כמו שאמר איוב זה ימות בעצם תמו וכו׳, ואמר יחד על עפר ישכבו וכו׳ ע״כ אליהוא שיש השגחה מן הבורא באנשי׳ בחייהם וגם אחר מותם.

באר לך בשני אלו הפסוקי׳ שתי ההשגחות, האחת שעיני השם על דרכי האדם בכל צעדיו וההשגחה השנית היא השגחת הגמול והעונש שאפילו מות האדם שהוא אליו חשך וצלמות לא יוכל להנצל.

המפרשי׳ לא הבינו כונת אליהו וגם פי׳ א״ע ורמב״ן חוץ מן הכונה האמיתית, וא״א כבר ידעת שאמר לך הרב על ההלצה שזכר אליהוא שאין שם הלצה דבקה לעולם וכך בזה הפסוק בעצמו שאנו עומדי׳ בו רמז בזה, כי עוד הוא כמו לעולם ברוב המקומות כמו והיתה תל עולם לא תבנה עוד, אל אל כמו עם אל כלומר שילך האל עם האדם במשפט הנראה אצלנו.

ירוע מענין תרועם בשבט ברזל כלומר ישברם ויתצם, ותוכל לפרש לא חקר לגדולתם או לריבוים, אחרי׳ כבירי׳ אחרי׳ או אנשי׳ אחרי׳ שאינם כבירי׳, וכונת הפסוק שהשם יעשה באנשי העולם מה שירצה וישנה ויחליף בהם כפי חפצו.

כלומר שהשם יכיר וידע מעשיהם ויענישם וידכאם כפי פעולתם ברגע אחד והוא כשיעור תכלית היום והתחלת הלילה אשר לפי האמת לא יצוייר לו שיעור אלא כשיעור שבין העבר והעתיד אשר הפילוסופי׳ יקראו לזה המין עתה ומציאותו בשכל לבדו.

ספקם ענינו חיבוט והכאה ופי׳ שהכם הבורא לאותם שהכיר מעבדיהם וחבטם כמו שראוי להכות לרשעי׳ ונכנסי׳ תחתם ובמקומם שוה בשוה להפרע מהם בגלוי, או במקו׳ רואי׳ ענינו במערכת מלחמת הנענשי׳, ויהיו רואי׳ כמו וימיתהו במגדו כראותו אותו וכמו ושפו עצמותיו לא ראו, או תחת רשעי׳ תחת מושלי׳ מסרם ושפקם שלא יהיו חומלי׳ עליהם, וכל זה קרה להם מפני שלא השכילו דרכי השם וסרו מאחריו, וחמסו וגזלו.

הוסיף לזכר מכח האל שישקיט מלחמות כשירצה ושאין מי שיעשה שום תנועה לעורר מלחמות אחר שהוא חפץ לשככה, ויעשה גבורות על אויביו בכל המקומות אשר ילך ויפנה שם, ויסתיר פני׳ ר״ל שהבורא יסיר השגחתו ממי שירצה ולא תועיל שום ראיה והשבחה מכח האדם וכמו שאמר דוד אם ה׳ לא יבנה בית וכו׳, או פי׳ ומי ישורנו לבורא כלומר שאין מי שישורנו על זה והיא שימנעהו מרצונו, ועל גוי ועל אדם יחד ר״ל על יחיד ועל רבי׳ זה הענין שזכר על השבתתו.

עתה באר איך תהיה השגחתו על גוי ועל אדם, והוא שהבורא ימיר מלך חנף שהוא מוקש לעמו ויעבירנו ממלכתו ולא יהיה מוקש להעובדי׳ אותו, ותחתיו יבוא מלך שיאמר או שאמר אל אל נשאתי אימיך ולא אחבול כאשר חבל המלך החנף וכאשר פשע בעמו, ויאמר גם כן לבורא שיורהו מה שלא ידע ולא יראה בעין שכלו ויאמר אם און פעלתי בלא כונה לא אוסיף שאתה תורני. והרב אב״ע ורמב״ן פרשו אלו הפסוקי׳ על דעת זרה מאד, ונוכל גם כן לפרש הפסוק בלעדי אחזה שיהיה התחלת המאמר ואמר אליהוא לאיוב מן הראוי והמוכרח היה לך שהיית מודה ואומר לבורא שהוא ילמד אותך ויראה לך הדרך הטוב ושלא היית מוסיף מה שאתה היית פושע בו וכמו שאמר דוד למדני דרך זו אלך, זה הפי׳ האחרון יותר נכון מן הראשון.

ר״ל הממך יצא דעת חדש ועצה חדשה שתשלם בה על דעתך שדברת באמרך לבורא כי מאסת המציאות מכעס ראותך הנהגתו יתברך בו ומאסת בחייך בעבורו כי אמרת מאסתי לא לעולם אחיה — כי אתה תבחר ולא אני שבחרת במותך ומחנק נפשך באמרך ותבחר מחנק נפשי, ורצה אליהוא לבאר בזה שאיוב היה כופר בדבריו מכעס מכאוביו ועל כן אמר לו איוב לא בדעת ידבר, ולא אני בוחר מה שאתה בוחר ואין אני מוסכם עם דעתך בזה הענין, ור׳ אב״ע אמר כי לא מצא בזה הפסוק לאחד מן המפרשי׳ פירוש נכון, וגם הרמב״ן לא מצא בו דרך נכון, אבל מה שפרשתי הוא היותר נכון בעיני כל יודע ספר.

אנשי לבב י״א שהם חברי איוב וגבר חכם הוא איוב בעצמו ואולי כל בעל שכל וכל גבר חכם יודה לי ויאמרו כי איוב לא בדעת ידבר, אבי י״א כענין אניות אבה כלומר רצון, וי״א הבורא ע״ד הקריאה כלומר אתה האל אשר קראתיך אבי, עד נצח כלומר על כל פני׳, וי״א עד לעולם לגמרי שלא יהיה לו פתחון פה להשיב.

שבכל מענה ומענה שיוסיף איוב לענות יוסיף פשע שלא ישוב באמונתו הרעה וסופק כפיו מרוב כעסו על חבריו כשאינם מודי׳ לדבריו וירבה טענותיו למצוא עלילות על האל.