אמר כי זה דבר שצריך ולהפלא עליו והוא הרעם וענין התהותו בעבים איך הוא, כי אנו רואי׳ שזה אינו בכל זמן שיהיו עבים אבל יתחדשו העבים בזמן החום יותר מהתחדשם בזמן הקור כי בזמן הקור רחוק הוא שיתחדשו ברעמי׳, אם כן תהיה סבתם אידים חמים כי בעלותם והגיעם בתוך העבי׳ יהיו נכבים שם ויחדשו קול מכיבוים ויתמלטו מזאת הפעולה ניצולי אש והם הברקי׳, או שיתחדש הרעם והברק מחיכוך העניני׳ קצתם על קצתם ברוח החזק הדוחה אותם ומתנועתם זאת יצאו ניצוצי אש עצומות כמו שתראה פעולתם בנפול זה האש החזק בבניני׳ ועל האילנות ושורף אותם.

ואמר כי קול הרעם בהיותו נשמע מרגיז בני אדם שאמר הנביא על הקול החזק שמעתי ותרגז בעני, והנה דמה קול הרעם לקול הקריאה וההגיון כי הוא מתחיל מעט מעט והולך ומתחזק ולפעמי׳ עושה תנועות מתחלפות, ומה שאמר מפיו יצא ידוע כי אין לרעם פה ולא לשון אבל אמר זה ע״ד ההשאלה והשיתוף בלשון כלומר כי מן הרעם יצא קול דומה לקול האדם ודיבורו במדרגת תנועתו לבד לא בקול.

רוב המפרשי׳ פרשו ישרהו מענין משרת ענבי׳, וגם הקמתי פירש ירטב ויתלחלח המטר תחת כל השמים, ונ״ל כי ישרהו כמ׳ ישרו וענינו יושר פעולתו כלומר שפעולת הרעם שוה בכל המקומות שיהיה בו מטר, ושהרעם יתחדש בו בזמניו ואורו על כנפות הארץ הוא אצלי שרצה בו אור הברק אבל י״מ ואורו מדבר על אור השמש.

אמר כי אחר הברק שזכר ישאג הרעם קול, ובאר זה באמרו בקול גאונו אם שיהיה קול גאונו נאמר על קול הרעם בעצמו או שיהיה נאמר קול גאונו על הבורא על דרך הלשון המושאל, ולא יעקבם כלומר כי קול הרעמי׳ לא יתעכבו ולא יתאחרו אחר הברק אלא הם נשמעי׳ מיד.

אחר שסיפר פעולת הרעם בא להודיע שהענין קשה להשיגו על אמתתו, ואמר כי קול הרעם אשר ירצה השם להרעימו הוא נפלאות ועושה גדולות ונפלאות אחרות אשר אין לנו ידיעה בהם כלומר באיכות עשייתם.

אחר שזכר העבים ומה שיתחדש בהם זכר השלג המתהוה מן המים במקורות הקרים ובזמני׳ הקרי׳, ואמר על צד ההשאלה כי הבורא יצוה לשלג שיתהוה בארץ וייחס הכת׳ כל אלו הטבעים לבורא ית׳ מפני שהוא סבתם הראשונה, וגשם מטר וגשם מטרות. עוזו זכר שני מיני׳ מן המטר, האחד מטר דק ונופל בנחת והאחד נופל ויורד בשטף ועל כן אמר בזה המין האחרון וגשם מטרות עוזו.

הקמתי פי׳ ביד כל אדם יחת׳ במקום ששם בני אדם ישלים ענין המטר שידעו כל אנשי מעשהו כי בעזו וכחו יולידוהו, וראב״ע כתב בפי׳ ואמר כי י״א ביד כל אדם יחתום שהגשם ימנעם לצאת לדעת כל איש מעשה שדהו, ואמר שאחרי׳ פירשו כי המקו׳ יחתום ביד כל אדם המעשי׳ שיעשו, ואמר גם כן שהקרוב אצלו הוא שעל הזורע ידבר כי אחר ירידת הגשם יזרעו בני אדם והבורא יחתום ביד כל אדם מה שיהיה מן הזרע ע״כ דברי ב״ע, ומן הנראה בעיני כי פירושם זה איננו נכון כי זה הפסוק אינו חוזר על ענין המטר אבל הוא התחלה לענין אחר בפני עצמו ויהיה פי׳ ביד כל אדם יחתום שהבורא יחתום ויסגור על מעשי האדם עד שאין להם ידיעה במה שהם עושי׳, רצה לומר בזה כי הבורא לבדו הוא היודע והמנהיג מעשה בני אדם כלם ולא הם, ויהיה ביד כל ענינו מה שהוא ביד האדם לעשותו.

אחר שזכר מטבעי העניני׳ וזכר אחריהם מהנהגות האדם שהוא ראש כל בעלי חיים זכר אחרי כן קצת מהנהגת שאר כל בעלי חיים, ואמר כי הבהמה או החיה תארוב בשדה כדי לבקש טרפה, אחר כן תשוב אל מעונה ואל מקום רבצה אשר בניה שם ותביא טרפה להם כי הבורא משגיח במיניהם ומכין להם טרפם להשארות מינם, והמפרשי׳ דלגו בזה הפסוק ולא פרשוהו, וגם ראב״ע לא הרגיש במה שכיון אליהוא בזה הפסוק ופירש בו מה שאינו נכון לפרשו, והוא שאמר כי החיה תבוא במו ארב בעת המטר רצה לומר בזה כי מפני המטר אינה יוצאה ממקום המארב אבל תשכון במעונותיה.

אחר שוכר קצת טבעי בני אדם וקצת טבעי בעלי חיים זכר גם כן מקום שבתם ויישובם, וזכר שני המקומות האחד בעל תנועה יותר והשני בטל מהתנועה מרוב קדירותו, ואמר כי הסופה שהיא תנועות הרוחות והסערות תבוא מן החדר שהוא תימן כמ׳ שאמר הפסוק וחדרי תימן, ותימן הוא המזרח, וממזרי׳ הוא מקום שאין שמש שליטה עליו אבל הם מקומות תחת מבט כוכבי׳ ידועי׳ הנקראי׳ מזרים ומזרות, התוציא מזרות בעתו, וי״א שהם מזלות מן השני׳ עשר מזלות השולטות בכל חדשי השנה בעבור השמש עליהם חודש אחר חודש עד תם כל חדשי השנה וחוזרין חלילה.

כמו שאמר על העניני׳ האחרי׳ שזכר למעלה שהשם עשה אותם או צוה בהם, כן אמר שהקרח הוא בא מנשמת אל ואמר זה ע״ד ההשאלה כלומר שהקרח הוא בא ברצונו וענינו שהוא מן המים הנקפא העומד במקומות העליוני׳, והם מקומות אשר ניצוץ השמש לא יתהפך שם מרוב גבהם משטח הארץ, או שיהיו רחוקי׳ משלוט השמש בהם כארצות האשכנזי׳ אשר בהם נמצאי׳ אבני הספיר כי הספיר הוא מן המים הנקפא אשר הקור החזק מקפיא אותם וברוב הימים יקנה מזג כמזג הספיר, עד שהחמימות לא יתיכנו וישאר על צורתו הספירית לעולם, וכן הקרח הוא קרוב ממזג הספיר וכן האויר הקר והלח המתהוה בבקרי׳ נקרא קרח וקרח בלילה; ורחב מים במוצק ראב״ע אמר כי במוצק הוא הארץ שהיא הנקודה העומדת באמצע הגלגלים, ונ״ל כי במוצק רצה בו הים ע״ש שהוא מקום שבו יוצקו כל שאר המימות, ורוחב מים הוא שטח מי הים.

י״מ ברי מענין ברור כלומר אף שיהיה האויר ברור ונקי והבורא יטריח העבים, ונ״ל שבי״ת ברי בית השמוש ויהיה רי מענין רויה ויהיה משקלו כי תחת יופי שענינו כויה, ור״ל כי בעת שהאדמה תצטרך לרוות מן המטר ויהיה העב כבד וקרוב לשוב לטבע המים ולרדת ממנו המטר יראה השם ית׳ שיפיץ הענן המכסה אורו ולא ירד המטר ויהיה העב בעל מסבות מתהפכת בתחבולותיו, כלומר שישוב פעמי׳ רבות להיות המטר מוכן לרדת ממנו ולא ירד עד שיצום השם שירדו על פני תבל במקום שירצה כמו שאמר אחר זה.

שהגשם עצירתו וירידתו הוא דבר שהשם ישפט בו בבריותיו השפלי׳, ויהיה אם לשבט ליסר בני אדם בהעצר שמים, אם לארצו יהיה ענינו שיהיו מקומות שיהיו מוכרחי׳ למטר בעבור החיות והבהמות שישתו ממנו ושיהיה להם עשב צומח שיתפרנס בו, אם לחסד שימציא השם חסדו עם הארץ ועם עשיבה (יושביה) ויצוה עליהם המטר לרוות אדמתם.

אחר שזכר לו חלק גדול מן הדברי׳ הטבעיים המתחדשי׳ באויר בא לספר לו עוד קצת עניני׳ טבעיים ואמר לו שישמעם ויבינם כי הם מנפלאות האל, ואמר לו עמוד על דעתך ושים כונתך לדברי למען יתבאר לך מהם מה שאתה נבוך בו; אור עננו הוא שם משותף פעם ירצה בו אור השמש ופעם ירצה בו הענן לבדו בלתי השמש, ויקראנו אור מפני שיש ענני׳ זכים שאין בהם מטר והם מלאים מאור השמש עד שישובו לבני׳ מאוד, ועל זה המין מן הענני׳ אמר התדע בשום אלוה עליהם ר״ל בהשים האל אור השמש על הענני׳, והראיה על מה שפרשתי לך הוא שאחר כן אמר:

קרא אותם הענני׳ הזכי׳ והלבני׳ שאין בהם מטר מפלשי עב, ואמר כי השם שהוא תמים דעים כלומר עולם הדיעה ינשאם ויעמידם פרושי׳ למעלה תלויים באויר ולא יתנועעו ממקומם זמן גדול עד שיצום השם וישלחם למקום שירצה, ומפני שהמפרשי׳ לא הבינו כונת אליהוא במה שרצה לבאר באלו הפסוקי׳ מן העניני׳ הטבעיים הוכרחו לפרש מפלשי מענין פלס רגליך.

אחר שזכר המקומות הקרי׳ מאוד באמרו וממזרי׳ קרה זכר המקומות החמים מאוד אשר מרוב חמימותם לא ישבו בני אדם בהם, ואמר על זה בהשקיט ארץ מדרום שאין בו לא תנועה ולא ירידת מטר ואפשר שאפילו הרוחות לא יעברו בהם כי רוב החמימות יבטל תנועת האויר כמו שזה נראה לעין כי בזמן החום החזק אין לאויר שום תנועה אלא בבקרי׳ או בלילה כשהאויר יתקרר מעט בהם, ואמר בגדיך חמים שהבגד׳ יהיו חמים ללבשם מרוב חמימות המקו׳.

תרקיע מענין רקיע כלומר היית עם הבורא בהרקיעו שחקיו לדעת מאי זה דבר הם, אחר שהתבאר שאינם מאחד משאר הגשמים והם גשמים חזקי׳ כראי׳ מוצק רמז באמרו חזקי׳ על שאינם נפסדי׳ ואינם מקבלי׳ שנוי כשינוי המביא שאר הגופות אל דרך ההפסד, ומה שאמר שהם כראוי מוצק רמז בו שהם זכים מקבלי׳ צורות הכוכבי׳ כי כראי מוצק הוא מענין המראות שבני אדם רואי׳ בהם פניהם, מוצק כמו יצוק וענינו מוצק באש כי המראות הם זכוכית מוצק ואפילו יהיה ברזל יהיה מוצק באש.

חזר לתפוש על איוב במה שאמר: אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו, הודיענו מה יוכל האדם לומר לו בשפלי׳ אחר ראותי מעשיו בעליוני׳, כי אין אדם יכול׳ לערוך עמו דברי׳ מפני החשך שהוא החומר המונע אותנו מלתוכח עמו כי לא נדע עניניו וסודותיו. היסופר לו מפי מלאכיו מה שידבר האדם במציאות השפלים כי אם אמר איש דבר על זה תהיה עצתו מבולעת מפני שאינו יודע במה שידבר.

ואיך ישיגו בני אדם נפלאות הבורא ומעשיו כי הם לא ישיגו אפילו הבהמות והזכות שהוא בשחקי׳ מה הוא ומה סבת אורם ובהירותם, ולא יוכלו לומר בהם מה שאמרו בעבים שהוא רוח עובר בהם שיטהרם כמו שיטהר העבים.

י״מ על רוח צפון שהוא זך כזהב אבל נ״ל כי לא בא לספר על הרוח הזך כי כבר השלים לדבר בעניני׳ הטבעיים, אבל הוא משל על הדעת הזך והטהור כזהב כלומר שעניני השם יקרי׳ למצוא אמתתם כזהב והמדבר בהם צריך שיהיה דעתו כזהב לשאר הכלים, על אלוה נורא הוד ר״ל כי מרוב הודו הוא נורא מגשת אליו לדעת עניניו.

אחר שכלה לדבר עם איוב חתם ואמר שדי הוא שגיא כח עד שלא תמצא יד שכלנו וחכמתנו להשיגו ועמו משפט ורב צדקה ולא יענה מי שראוי לעשות עמו המשפט ורב הצדקה, ואפשר שי״ל ועמו משפט ורב צדקה ועל כן לא יענה מי שאין ראוי לענותו.

כי בעבור שהוא שגיא כח בני אדם יראו׳ ממנו, לא ישיג ענינו כל מי שהוא חכם לב אלא מעשי׳ מהם כמו שאמר בתחלת דבריו לא רבים יחכמו, ואין ספק כי בזה הדבר הוא רומז על מה שאמר במענה הראשון כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנו ואמר אם יש עליו מלאך וכו׳ כי כל זה רמז על דעת אליהוא ועל כן חתם דבריו בזה הפסוק ובמה שציון לבאר בו.