TorahLM
Use this text
Open markdown Open in TorahApp

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 1Links ›

בני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו, מה אתה יושב ועושה? אמר להם, מה אכפת לכם? לא תחתיי אני קודח? אמרו לו, שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה (רבי שמעון בר יוחאי).¹

footnotes: ¹ ויקרא רבה ד, ו.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 2Links ›

היינו בדרכנו חזרה מכינוס שנערך בהרי הקטסקיל שבארצות הברית, וכדי להעביר את הזמן הנהג סיפר לנו סיפור. ערב שבת אחד, סיפר, נסע ידידו בכביש הראשי להרי הקטסקיל, שבהם מחזיקים יהודים רבים דירות נופש, כדי לבלות את השבת עם משפחתו. הוא הבחין באיש עומד לצד הדרך, ליד מכונית שטוחת צמיג. האיש חבש כיפה, והנהג שיער שגם הוא בדרכו להרי הקטסקיל, ושאם לא יעזרו לו לא יספיק להגיע לפני שבת. הוא עצר ועזר לו להחליף צמיג. כשנפרדו הסיר בעל הרכב השני את הכיפה מראשו וטמנהּ בכיסו. ״למה אתה מוריד אותה?״ שאל הראשון, ״אתה לא חובש כיפה כל הזמן?״

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 3Links ›

״לא״, ענה, ״אני בכלל לא יהודי״.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 4Links ›

״אז למה חבשת כיפה?״

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 5Links ›

״אה, זה פשוט״, ענה האיש, ״אני יודע שמי שתקוע וחובש כיפה, יהודי יעצור לעזור לו״.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 6Links ›

כדי לעזור לאדם במצוקה, כך אני מאמין, אין צורך שהוא יחבוש כיפה או שיהיה יהודי. ובכל זאת, הסיפור מספק לנו נקודת פתיחה לדיון באחד העקרונות הבסיסיים של היהדות, עיקרון המיוחס בספרות חז״ל לחכם והמיסטיקן רבי שמעון בר יוחאי:

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 7Links ›

״וגוי [קדוש]״ — מלמד שהן [ישראל] כגוף אחד [גוי — לשון גוויה, גוף] ונפש אחת, וכן הוא אומר ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״ (דברי הימים א יז, כא). חָטָא אחד מהן — כולן נענשים, שנאמר ״הלוא עכן בן זרח מָעַל מַעַל בַּחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גָּוַע בעֲוֹנו״ (יהושע כב, כ). לקה אחד מהן — כולן מרגישים.²

footnotes: ² מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, שמות יט, ו.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 8Links ›

לשם הדגשה מציע רשב״י אנלוגיה נוספת. ״׳שֶׂה פזורה ישראל׳ (ירמיה נ, יז) — מה רחל זו, לקה אחד מאבריה כולן מרגישין, כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין״.³ חז״ל ביטאו רעיון זה באמרה ״כל ישראל ערֵבים זה בזה״.⁴ היהדות אינה רק קוד של אחריות אישית. כל אחד מאיתנו אחראי גם לאחרים. הברית קושרת אותנו בקשר של אחריות קולקטיבית. זהו רעיון ידוע, אך ידועה פחות הדרמה ההיסטורית שהצמיחה אותו. בפרק זה אני רוצה לספר על רגע של משבר סביב עצם ההגדרה מה פירוש הדבר להיות יהודי, ועל הזינוק המחשבתי הנועז שהוליד משבר זה. ההיסטוריה היהודית היא עדות חיה לכוחם של רעיונות, ומעטים הרעיונות שהיו משפיעים, שלא לומר הרי גורל, יותר מרעיון זה. אולם כדי לגולל את הסיפור עלינו להתחיל בטקסט תמוה מאוד.

footnotes: ³ שם. ⁴ ספרא, בחוקותי ב, ז; תלמוד בבלי, סנהדרין כז, ע״ב; שבועות לט, ע״א; במדבר רבה י, ה; שיר השירים רבה ז, א; ילקוט שמעוני, יתרו רצ, רצד; בחוקותי תרעה.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 9Links ›

*** * *** ספר ויקרא מגיע לאחד משיאיו כשהוא מפרט את הברכות שיזכו בהן בני ישראל אם יעמדו בתנאי הברית, ואת הקללות שיבואו עליהם אם יפרו אותה. רשימת הברכות קצרה למדי. הקללות, לעומת זאת, מפורטות באריכות ובחיות רבה. אלו הן קללות מזעזעות. עד היום, כשאנו מגיעים אליהן בקריאת התורה בבית הכנסת, אנו קוראים אותן בקול חלש, כמעט בלחישה. אנו שומעים בהן את צִדה האפל של הברית, את האחריות הנוראה שיש עמה ואת הסכנות שהיא חושפת אליהן את העם. כדברי הנביא עמוס, ״רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקֹד עליכם את כל עֲוֹנותיכם״ (עמוס ג, ב), כלומר אענישכם. עונש זה מפורט בפרשת הקללות שבספר ויקרא. הנה קטע קצר מתוכה:

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 10Links ›

והנשארים בכם, והבאתי מֹרך בלבבם בארצֹת אֹיביהם, ורדף אֹתם קול עלה נִדף. ונסו מְנֻסת חרב ונפלו ואין רֹדף. וכשלו איש באחיו כמפני חרב, ורֹדף אָין. ולא תהיה לכם תקומה לפני אֹיביכם (ויקרא כו, לו–לז).

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 11Links ›

שלוש המילים שהבלטנו הפכו לפסוק־ההוכחה של משנת האחריות הקולקטיבית של חז״ל: ״׳וכשלו איש באחיו׳ — אינו אומר ׳איש באחיו׳ אלא ׳איש בעֲוֹן אחיו׳. מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה״.⁵ זהו המקור המקראי היחיד לעקרון הערבות ההדדית המופיע בספרות חז״ל. הוא מופיע תחילה בספרא, מדרש הלכה מתקופת המשנה, ומצוטט בכמה מקומות בתלמוד הבבלי. אני מבקש להתעכב עליו לרגע, כדי להבין את אופיו המנוגד לאינטואיציה, את מוזרותו הייחודית.

footnotes: ⁵ ספרא, בחוקותי ב, ז.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 12Links ›

ראשית, בפסוק־הוכחה זו אין כל רמז לאחריות, קולקטיבית או אחרת. ״וכשלו איש באחיו״ אינו תיאור של אומה הקשורה בערבות הדדית. זהו תיאור של פָּניקה. במנוסתם החפוזה נתקלים הבורחים איש ברעהו ונופלים. כל אחד מהם טרוד בשלומו שלו, לא בטוב המשותף. הפרשנות החז״לית לפסוק, מרתקת ככל שתהיה, אינה פרשנות פְּשט.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 13Links ›

זאת ועוד. הפסוק אינו עוסק במצבו השגרתי של עם ישראל. הפִּסקה שהוא נמצא בה אינה מתארת את בני ישראל מנהלים את חייהם מתוך נאמנות לאלוהים, או אפילו מתוך חוסר נאמנות לו. זהו חיזיון של מפּלה וייאוש. האומה מובסת בידי אויביה. בניה נמלטים כפליטי מלחמה. חייהם הרוסים. כיצד יכולה פסקה המדברת על גלות ועקירה לשמש בסיס לקוד התנהגות?

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 14Links ›

הקושי השלישי הוא היסודי מכולם. לא אמור כלל להתעורר צורך לחפש פסוק הוכחה לרעיון שהעם היהודי קשור בגורל משותף, ושכל יהודי הוא בעל אחריות כלפי יהודים אחרים. התנ״ך כולו ספוג ברעיון הזה. כל התפיסה המקראית של תולדות ישראל מושתתת עליו. בכל מקום שמשה מדבר על הקללות ועל הברכות הנלוות לברית, הוא מדבר על האומה כשלם, ונע בחופשיות בין לשון אַתה ללשון אַתם. דוגמה אחת מרבות: ״והיה אם שמֹע תשמעו אל מִצְוֹתַי אשר אנכי מצוֶה אתכם היום, לאהבה את ה׳ אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעִתו, יורה ומלקוש, ואספתָ דגנך ותירֹשך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. הִשָּׁמְרוּ לכם פן יִפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמַים ולא יהיה מטר והאדמה לא תִתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטֹבה אשר ה׳ נֹתן לכם״ (דברים יא, יג–יז).

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 15Links ›

ההנחה הרווחת במקרא כולו היא שכאשר עם ישראל מתוגמל הוא מתוגמל קולקטיבית, וכאשר הוא נענש הוא נענש קולקטיבית. בני ישראל חווים את גורלם כעם; כולם כאחד. בספר יהושע, לאחר שאדם יחיד, עכן בן זרח, שולח ידו בשלל מיריחו, האומה כולה מובסת בהתנגשות הצבאית הקרובה. כפי שיהושע מזכיר לאחר שנים, ״הלוא עכן בן זרח מָעַל מַעַל בַּחרם, ועל כל עדת ישראל היה קצף״ (יהושע כב, כ).

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 16Links ›

היהדות היא דת קולקטיבית. למרות דבקותה העקרונית בכבודו של הפרט, החוויות המרכזיות שיש בה אינן פרטיות אלא קהילתיות. אנו מתפללים ביחד. בתשעה באב אנו מתאבלים ביחד. ביום הכיפורים אנו מתוודים ביחד. יש רגעים שגורל היחיד נבדל מגורל הקהל, אך רגעים אלה נדירים. בעת המרד של קורח ועדתו, כשזעמו של אלוהים יוצא על העם כולו, משה ואהרן מתפללים ושואלים, ״האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצֹף?״ (במדבר טז, כב). אולם בדרך כלל מניחה מחשבת המקרא שהעם פורח ביחד וסובל ביחד, שכן ״כל ישראל ערבים זה בזה״. שום פסוק־הוכחה אינו נחוץ לשם כך — וגם אם נחוץ, יש לנו די והותר.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 17Links ›

במיוחד אפשר היה לצפות שחז״ל ישאבו את השראתם לרעיון הערבות ההדדית מברית הר סיני. שם היו בני ישראל לעדה, גוף פוליטי, נוסף על היותם עם, אנשים בעלי מוצא משותף והיסטוריה משותפת. קבלת הברית הפכה אותם לאומה תחת ריבונות האל, שחוקתה הכתובה היא התורה. ואכן, הרעיון הזה נמצא במקורות רבניים מוקדמים. הנה אחד מהם, המופיע במכילתא, מדרש הלכה לספר שמות, בשמו של רבי יהודה הנשיא:

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 18Links ›

״אנכי ה׳ אלהיך״ (שמות כ, ב) […] להודיע שִבְחן של ישראל. שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה, השוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. ולא עוד, אלא שמְמַשְׁכְּנִין זה על זה. ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב״ה עליהם לכרות ברית עמהם, אלא אף על הסתרים. אמרו לו [ישראל לקב״ה], על הגלויים אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים, שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר ויהא הציבור מתמשכן, שנאמר ״הנסתרֹת לה׳ אלהינו והנגלֹת לנו ולבנינו״ (דברים כט, כח).⁶

footnotes: ⁶ מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ה.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 19Links ›

בהר סיני קיבלו בני ישראל את עקרון האחריות ההדדית בהסתייגות אחת: שאחריותם תהיה מוגבלת למעשים שנעשו בפומבי, או, לכל הפחות, ידועים לכול. ההיגיון ברור. אם אני יודע שאתה עושה את הרע, אפשר לצפות שאנסה לעצור אותך. אך אם איני יודע, כיצד יכולה להיות לי אחריות? לפיכך, על פי רבי יהודה, על חטאים גלויים יש אחריות קולקטיבית, אך על חטאים הנעשים בהסתר יש רק אחריות אישית.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 20Links ›

הספרות התלמודית דנה בשלושת הטקסים של כריתת ברית המתוארים במקרא. הראשון הוא מעמד הר סיני, בשני חידש משה את הברית בערוב ימיו עם בני הדור שנולד במדבר, והשלישי היה בימי יהושע, לאחר חציית הירדן והכניסה לארץ. יש שם גם כמה חישובים מסובכים של מספר הבריתות ומספר החתומים עליהן. לפי רבי שמעון בן יהודה, איש כפר עכו, ״אין לך מצווה ומצווה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות של שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים״, כמספר יוצאי מצרים.⁷ יש לכך חשיבות רבה. בעולם העתיק נכרתו בריתות בדרך כלל בין מלכים, כל אחד בשם האומה שהוא עומד בראשה. בריתו של ישראל עם אלוהים, הטעימו חז״ל, לא הייתה כזו כלל. זו הייתה ברית שנכרתה עם כל יחיד ויחיד. ואכן, כל שלושת טקסי הברית המתוארים במקרא נערכים בנוכחותם של כל בני ישראל. כל אחד מהם נתן את הסכמתו לברית; כל אחד התחייב לאחריותו כלפי גורלה של האומה בשלמותה.

footnotes: ⁷ תלמוד בבלי, סוטה לז, ע״ב.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 21Links ›

התעלומה היא אפוא זו: מדוע בשלב מסוים בתקופת המשנה, בין המאה הראשונה והשלישית לספירה, בחרו חכמי ישראל לתלות את עקרון האחריות הקולקטיבית דווקא באחת הקללות שבספר ויקרא? מקור זה נראה הפחות מתאים מכל המקורות האפשריים. מדוע לא ציטטו התַנָאים אף לא אחד משפע הפסוקים המעידים על עיקרון זה? מדוע בחרו במקומם דווקא בפסוק המדבר על ישראל כשהם בגלות ובארץ אויביהם? רק כאשר אי־ההלימה שיש בבחירתם זו של חז״ל תכה בנו במלוא תוקפה, יהיה בידינו שמץ של מושג על עומק המשבר שהחיים היהודיים צללו אליו במאה הראשונה לספירה, עם חורבן הבית השני.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 22Links ›

*** * *** קל לחשוב על האחריות הקולקטיבית כעל רעיון דתי גרידא ויוצא דופן. הרי אין זה מובן מאליו כלל שאם אתה חוטא, אני אמור לשאת איתך באשמה ובעונש. זה החטא שלך, לא שלי. זו האחריות שלך, לא שלי. על כל אחד מאיתנו, בנפרד, לתת דין וחשבון על חייו שלו ולא על חייו של זולתו. אולם למעשה הרעיון אינו מוזר וגם אינו קשה להבנה. להיות אזרח של מדינה, או תושב בשכונה, משמעו בהכרח להיות חלק מגורל משותף כלשהו. אם שכניי מזניחים את מראה חצרותיהם, ערך הבית שלי יורד. אם אזרחים מאפשרים לנורמות המוסריות להתפורר, ההידרדרות החברתית משפיעה על כולנו. מעשיי קובעים את גורלי רק באופן חלקי, שכן גם מעשיהם של אחרים משפיעים עליו. לרצוננו או שלא לרצוננו, חיינו מושפעים מהסובבים אותנו.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 23Links ›

באורח בלתי נמנע אנו לכודים אפוא במסגרת של אחריות הרחבה יותר מאיתנו עצמנו. אולם לשם כך דרוש אחד משני תנאים: סמיכות פיזית או מבנה פוליטי משותף. סמיכות פיזית היא שקושרת אותנו יחדיו כשכנים. מבנה פוליטי הוא שקושר אותנו יחדיו כאזרחיה של מדינה אחת. משום כך, לאורך כמעט כל תולדות ישראל בימי המקרא, האחריות היהודית המשותפת הייתה מובנת מאליה. ישראל היה עם, קבוצת אנשים המתגוררת יחדיו במרחב גאוגרפי תָחום — וגם עדה, ישות פוליטית מונהגת בידי שופטים ולאחר מכן מלכים. בני ישראל היו מרוכזים גאוגרפית ומוגדרים פוליטית. הם היו שכנים ואזרחים־שותפים.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 24Links ›

חורבן הבית השני, אובדן האוטונומיה המדינית בחסות רומא, והתפשטותה ההדרגתית של הגולה היהודית, כל אלה יצרו לפיכך משבר אדיר, בעל פוטנציאל סופני, בקיומה של ישראל כאומה. האפשרות שהעם היהודי לא יהיה עוד לא עם ולא עדה נראתה לפתע ממשית. היהודים איבדו את היישות המדינית שלהם, כמו גם את מרכז הכובד הגאוגרפי שלהם. רק פעם אחת, מאות שנים קודם לכן, אירע להם דבר דומה. לאחר מות המלך שלמה נחלקה הממלכה לשתיים. הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל, נכבשה בידי אשור. אוכלוסייתה גורשה, ולבסוף נטמעה ונעלמה; כיום היא מכונה ״עשרת השבטים האבודים״. הממלכה הדרומית, יהודה, נכבשה מאוחר יותר בידי בבל, אך הגלות שבעקבות כיבוש זה וחורבן הבית הראשון הייתה קצרה מכדי שהיהודים יאבדו את התקווה לשוב.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 25Links ›

ממדיהן הכבירים של התבוסות במרד הגדול שסביב חורבן בית שני ובמרד בר כוכבא שלאחריו הבהירו ליהודים שהפעם הגלות ואובדן בסיס הכוח יימשכו זמן רב. במבט ראליסטי, עצם עתידו של העם היהודי נראה עתה מוטל בספק. כיצד יוכלו היהודים לשמור על זהותם המשותפת, על קשרי ההשתייכות והאחריות שביניהם, אם אין הם עתה לא שכנים ולא אזרחים־שותפים? לא רק המקדש עמד עתה בחורבנו, אלא גם, כך נראה היה, כל רעיון העַמיוּת היהודית. בהיעדר התנאים הנורמליים לקיומו של עם ולקיומה של עדה, באיזה מובן היהודים היו עדיין אומה?

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 26Links ›

*** * *** כדי להבין מה עמד אז על כף המאזניים עלינו לקפוץ מאות שנים קדימה, אל שתי דמויות. האחת בת המאה השבע עשרה, והאחרת בת המאה התשע עשרה. הדמות הראשונה הייתה בנדיקט (ברוך) שפינוזה (1632–1677), בנם של יהודים אנוסים מספרד שהתיישבו לבסוף באמסטרדם. שפינוזה נשא את צלקות הזהות המשפחתית הזו: להיות לא לגמרי יהודי ולא לגמרי נוצרי, להיחשד משני הכיוונים, ולחוות את הדת כרודפת.⁸ מזגו הפילוסופי תרגם מורשת זו לתאוריה של הליברליזם, שהוא, לצד ג׳ון לוק, היה אחד משני חלוציה. הוא דגל בהפרדת הדת מהמדינה, ובדת שהיא נטולת דוקטרינה.

footnotes: ⁸ ראו יובל תשמ״ח, ספר ראשון: האנוס של התבונה, עמ׳ 5–229.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 27Links ›

כבר בבחרותו נחשד שפינוזה בכפירה, וב־1656 החרימה אותו הקהילה היהודית של אמסטרדם באופן רשמי. ב־1670 הוא פרסם בעילום שם את מחקרו על הדת, ׳מאמר תאולוגי־מדיני׳. הספר חולל שערורייה בקהילה היהודית ואף מחוצה לה, בחוגים נוצריים. בעיני קוראים רבים זה היה ספר אתֵאיסטי. אולם לצורך דיוננו חשובה לא עמדתו האמונית אלא השקפתו על היהדות. במרכזה של עמדה זו הקביעה שהדת היהודית חדלה זה מכבר לחייב את היהודים. תורת משה, טען שפינוזה, דומה למערכות משפטיות אחרות. היא נועדה לעם בעל ממשל עצמי בארץ משלו. ״העם העברי לא נבחר על ידי אלוהים מיתר העמים מבחינת השכל ולא מבחינת שלוות הנפש, כי אם מבחינת החברה והמזל שעל ידו השיג את ממלכתו והחזיק בה במשך שנים כה רבות״.⁹ מכאן ש״אחרי ביטול ממלכתם אין היהודים חייבים בתורת משה יותר משהיו לפני ראשית החברה והמדינה שלהם״.¹⁰ מרגע שחדלו היהודים להיות אומה בעלת ממשל עצמי, אין הם מחויבים למצוות אלוהים אלא לחוקי העמים שהם גרים בתוכם. לדידו של שפינוזה הברית באה אל קִצה עם חורבן הבית השני. היהודים כבר אינם העם הנבחר: לא עם, גם לא אומה, ולא נבחרי האל.

footnotes: ⁹ שפינוזה תשכ״ב, עמ׳ 35–36. ¹⁰ שם, עמ׳ 57.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 28Links ›

שפינוזה נטש את היהדות. אך טיעונו נשמע שוב, שתי מאות לאחר מכן, מפיו של אחד מדובריה הרדיקליים ביותר של היהדות הרפורמית בגרמניה, שמואל הולדהיים. כך כתב ב־1848 לאוהדיו בהונגריה:

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 29Links ›

עתה, כשהיהודים היו לחלק בלתי נפרד בתוך עמים אחרים ומדינות אחרות […] כל חוקי היהדות ומוסדותיה, שהתבססו על בחירתו של עם יהודי מסוים, של מדינה יהודית מסוימת, ובשל כך הם ספוגים מעצם טבעם בבדלנות ובפרטיקולריות, ומשמשים אך ורק לחיזוק הרגש הלאומי […] איבדו כל משמעות דתית וכל תוקף מחייב, ופינו את מקומם לחוקים הלאומיים ולמוסדות של המדינות והעמים שהיהודים שייכים אליהם כאזרחים וכילידי המקום.¹¹

footnotes: ¹¹ מצוטט אצל Graff 1985, pp. 122–123.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 30Links ›

זוהי גם טענתו של שפינוזה, בהבדל אחד. הולדהיים לא סבר שהיהודים חדלו להיות יהודים. הוא רק האמין שההלכה כולה איבדה את תוקפה.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 31Links ›

שתי עדויות אלו באות אמנם מתקופה מאוחרת בהיסטוריה היהודית, אך הן מגדירות היטב את המשבר שהיהדות נקלעה אליו עם חורבן בית שני. מהתלמוד הבבלי עולה בבירור שטענות ברוח זו של שפינוזה והולדהיים נשמעו בחוגים יהודיים כבר בימים ההם. כשהתלמוד הבבלי עוסק בקטסטרופה ההיסטורית של חורבן הבית והגלות, הוא בוחר לעשות זאת בדרך עקיפין. בדרך כלל, אולי מתוך רצון שלא לייאש את קוראיו, אין הוא מתאר ישירות את מאורעות זמנו, אלא משליך את המשבר על תקופה קדומה יותר. כשהוא עוסק בחורבן ובגלות הוא מרחיק את עדותו מהמקרה שלנו: חורבן הבית הראשון וגלות בבל, כ־600 שנה לפני חורבן הבית השני. התלמוד קובע שגולי בית ראשון דחו למעשה את היהדות. הנביא יחזקאל, שפעל אז, פונה לאנשים אלה: ״אתם אֹמרים נהיה כגויִם כמשפחות הארצות לְשָׁרֵת עץ ואבן״ (יחזקאל כ, לב). לפי התלמוד הבבלי, הם פנו ליחזקאל ושאלו אותו: ״עבד שמכרוֹ רבו, ואשה שגירשהּ בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?״.¹² זהו טיעונו של שפינוזה בגרסה מוקדמת ובוטה בפשטותה. אם אומה אחרת מושלת על ישראל, אלוהים אינו מושל בהם. כשהציל אותם אלוהים מיד מצרים, תפס את מקומו של פרעה כריבונם; כשלא הצילם מיד בבל, איבד את ריבונותו. אי־אפשר לשרת שני אדונים. כשישראל חיו בארצו של אלוהים, הם היו עַמו של אלוהים. משנכפתה עליהם גלות, חדלו להיות העם שלו והוא איבד את זכותו לדרוש מהם נאמנות וציות.

footnotes: ¹² תלמוד בבלי, סנהדרין קה, ע״א. וראו גם רמב״ן בפירושו לויקרא יח, כה: ״וזו היא מחשבת הרשעים, שהיו אומרים ליחזקאל: רבנו יחזקאל, עבד שמכרו רבו יש עליו כלום?״.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 32Links ›

קשה להגזים בעומק הייאוש שהאימפריה הרומית הטילה אליו את היהודים, תחילה בחורבן בית המקדש וכעבור שישים שנה כדיכוי מרד בר כוכבא ובגזרות הדריאנוס שבאו אחריו. היהדות איבדה את מוסדותיה החשובים, את שלטונה העצמי ואת חייה הלאומיים. לא היו עוד מלכים ונביאים. לא היה מקדש, לא קורבנות, לא אתר מרכזי לפולחן משותף. אט־אט פסקה ארץ ישראל להיות ביתם של רוב היהודים. המרכז הרוחני עבר לבבל. קהילות יהודיות היו עתה בכל מקום: במצרים ובחלקים רבים של אירופה.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 33Links ›

התלמוד שימר פסקה מאלפת מימי גזרות הדריאנוס במאה השנייה לספירה:

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 34Links ›

מיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן [ברית מילה] […] דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלֶה מאליו.¹³

footnotes: ¹³ תלמוד בבלי, בבא בתרא ס, ע״ב.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 35Links ›

העם היהודי, האמינו אז רבים, מתקרב לסוף דרכו. ישראל כבר אינה אומה במובן המקובל: עם החי בטריטוריה אחת ובשלטון אחד. היהודים היו עתה בגלות שלא הכירו קשה כמוה, מפורדים ומפוזרים בין העמים כפי שלא היו מעולם. השאלה עלתה במלוא עוצמתה: האם ישראל הוא עדיין אומה? ואם כן, כיצד? על יסוד מה? היו כמובן זיכרונות משותפים, חלומות משותפים, תפילות משותפות. אבל בתוך שניים או שלושה דורות הזיכרונות ידהו, החלומות יתפוגגו, והתפילות שאינן נענות תצנחנה לאִטן אל השתיקה. זה היה המשבר העמוק ביותר בהיסטוריה היהודית.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 36Links ›

*** * *** על הרקע הזה אנחנו יכולים סוף־סוף להבין את מלוא הפאתוס של הספרא. השאלה שהעסיקה את החכמים בימים ההם לא הייתה באיזה מקום בתורה אפשר למצוא סימוכין לרעיון שכל ישראל ערבים זה לזה. הרי התורה כולה ספוגה ברעיון הזה. אלא שהיא ספוגה בו מפני שהיא מדברת על ישראל כאומה בארצה, אומה של שכנים ושל אזרחים־שותפים שחיים ופועלים יחדיו ושמעשיו של כל אחד מהם מקרינים בהכרח על האחרים. עתה, לאחר החורבן, השאלה שעמדה לנגד עיניהם של חז״ל הייתה זו: היכן אנו למדים שרעיון הערבות ההדדית עומד בתוקפו גם עתה — כשהעם היהודי גולה ומפוזר ונטול כוח, ובניו אינם קשורים עוד זה בזה לא בסמיכות גאוגרפית ולא במבנה פוליטי משותף?

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 37Links ›

רק שתי פרשיות בתורה מתארות מצב כזה: שתי פרשיות הקללה, זו שבספר ויקרא וזו שבספר דברים, המתארות את ישראל ניגפים בקרב וגולים אל ארץ אויביהם.¹⁴ כך הגיעו חז״ל למילים ״וכָשלו איש באחיו״, ופירשו אותן כאומרות ״וכשלו איש בעוון אחיו״. שכן המילים הללו, המתארות ימי גלות, יכולות לרמוז לאמת הרוחנית העמוקה שלפיה היהודים הם אומה גם כשהם שבורים מדינית ופזורים גאוגרפית. אפילו בעת כזו הם קשורים יחדיו בברית של אחריות הדדית. הגורל והייעוד של העם היהודי אינם נתונים לחלוקה.

footnotes: ¹⁴ ויקרא כו, יד–מו; דברים כח, טו–סח.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 38Links ›

וכך, מלב המאפליה, חילצו חז״ל שביב של תקווה. ברית סיני הייתה עדיין בתוקף. העם היהודי עודו מחויב לה. היהודים יישארו תמיד אומה שיסודה באחריות שהם נטלו על עצמם יחד — תחילה בסיני, אחר כך מעבר לירדן בימיו האחרונים של משה, ושוב בערוב ימיו של יהושע, ולאחר מכן גם בתקופת מלכות ישראל ובימי עזרא. הם מחויבים כלפי אלוהים, ולפיכך גם איש כלפי רעהו. לכך התכוון רב סעדיה גאון באמרתו המפורסמת ״אין אומתנו אומה אלא בתורותיה״.¹⁵ אין עוד אומה אחרת שכוננה עצמה בדרך דומה. נטולי תנאים בסיסיים לקיומו של לאום — טריטוריה, סמיכוּת, ריבונות — נותרו היהודים אומה אפילו בגלות. האומה הגלובלית הראשונה בדברי ימי תבל, קהילה ״וירטואלית״ במובן זה שהיא מכוננת לא במרחב אלא בתודעה, מחוברת יחדיו בנימים בלתי נראים של השתייכות קולקטיבית, גורל משותף ואחריות הדדית.

footnotes: ¹⁵ סעדיה גאון, אמונות ודעות ג, ז.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 39Links ›

*** * *** אנחנו מבינים עכשיו מדוע חיפשו חז״ל טקסט במקום שחיפשו, בפרשת הקללה. ועדיין, כיצד היו בטוחים שימצאו אותו? מספרים על מיכלאנג׳לו שכאשר פיסל את ׳דוד׳ חש שהוא אינו יוצר אותו אלא מגלה אותו: הוא ראה את דוד גלום בגוש השיש. ובכל זאת, כדי לראות דוד בגוש אבן גולמי צריך להיות מיכלאנג׳לו. מי שלא נתברך בגאונותו יראה רק גוש אבן. באותו אופן, רק ענק רוח היה יכול בשנים שלאחר החורבן לראות, בתוך השרידים המפוזרים וחסרי הצורה של היהדות, את קווי המתאר של אומה שהיא עדה והיא עַם אף שאינה נראית כזו כלל. המיכלאנג׳לו של היהדות בעת ההיא היה אחד המיסטיקנים המוקדמים והגדולים ביותר שלה, רבי שמעון בר יוחאי.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 40Links ›

במונחים פיזיים, אמפיריים ופוליטיים ישראל כבר לא הייתה אומה. חסרו לה כל התכונות הנדרשות לכך. לא היו לה לא טריטוריה משותפת ולא שלטון עצמי. היהודים, שהחלו במסעם מזרחה אל בבל ומערבה אל אירופה, לא היו קשורים עוד זה לזה בסמיכות פיזית או באזרחות משותפת. זה היה הזמן שבו מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי הציעה הגדרה חדשה של לאומיות יהודית: ״׳[ממלכת כהנים] וגוי [קדוש]׳ — מלמד שהן כגוף אחד ונפש אחת […] חטא אחד מהן — כולן נענשין […] לקה אחד מהן — כולן מרגישין״. לא נגזים אם נאמר שקביעה זו הצילה את העם היהודי.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 41Links ›

היא הציעה הגדרה מיסטית ללאומיות. היהודים, אומר רבי שמעון, אינם אומה בשום מובן מקובל. אולי היו כאלה עד החורבן והגלות, אך לא עוד. היהודים הם אומה משום שבמובן מיסטי יש ביניהם קשר עמוק של אחווה ושל אחריות. הם דומים לגוף אחד ולנפש אחת. גם אם אינם מאוחדים עוד פיזית או פוליטית, הם עדיין מאוחדים רוחנית. איחוד כזה אינו מתואר או מוגדר בקטגוריות המוכרות של תורת המדינה, אולם היהודים חשים אותו עד עמקי נשמתם. כשיהודי אחד סובל, כל היהודים שותפים לו, כאילו היה העם היהודי כולו אדם אחד. הכרה זו העניקה ללאומיות היהודית משמעות בשעה שכל השאר היה נראה אבוד. בלעדיה, היהודים בגולה היו עלולים ללכת איש איש לדרכו, ולא היה היום עם יהודי.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 42Links ›

יותר מ־1,600 שנים לאחר מכן, אחד ממנהיגיה הגדולים של תנועת החסידות, רבי שניאור זלמן מלאדי, הגדיר רעיון זה בפרק ל״ב בחיבורו הקלאסי ׳תניא׳: ״ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה׳ אחד; רק שהגופים מחולקים״.¹⁶ כל נשמה יהודית, הוא אומר, היא חלק אלוה ממעל. כשם שאלוהים אינו ניתן לחלוקה, כך גם הנשמה היהודית הקולקטיבית. כיהודים, אנחנו אינדיבידואלים רק בגופינו, לא בנשמותינו. אם חיינו מתנהלים ברובד הגשמי, זה של החושים והיצרים, עשוי להיות קונפליקט בינינו. אולם כשאנו חיים ברובד הנשמה, אנו מאוחדים. במצב כזה המצווה ״ואהבת לרעך כמוך״ טבעית ואף בלתי נמנעת, שהרי רעך הוא חלק ממך עצמך, או ליתר דיוק אתה ורעך גם יחד הם חלקים מעצמִי גדול, הנשמה הקולקטיבית של העם היהודי.

footnotes: ¹⁶ הרב שניאור זלמן מלאדי, תניא א, לב.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 43Links ›

זו השקפה מיסטית במהותה. היא מתעלמת ממה שאנו רואים (הגוף) ומתמקדת במה שאיננו יכולים לראות (הנשמה). ובכל זאת יש לה השפעה מכרעת על ההלכה. בתלמוד נפסק שאם אדם קיים מצווה ומשום מה אינו יכול לברך עליה, חברו יכול לברך במקומו אפילו אם קיים כבר את המצווה ובירך.¹⁷ הכיצד? רש״י מסביר ש״כל ישראל ערבין זה בזה למצוות״.¹⁸ אם אינך מקיים מצווה, אני אשא בחלק מהאשמה. החובה שלך היא אפוא האחריות שלי, ולכן אני יכול לברך עליה. הריטב״א (רבי יום טוב מסביליה) בפירושו שם אף מסביר שהסיבה להלכה זו היא שכל ישראל הם כגוף אחד.¹⁹ בקיום המצוות אין ׳אני׳ ו׳אתה׳, אלא ׳אנחנו׳.

footnotes: ¹⁷ תלמוד בבלי, ראש השנה כט, ע״א. ¹⁸ רש״י בפירושו שם, ד״ה ׳אע״פ שיצא מוציא׳. ¹⁹ ריטב״א בפירושו שם, ד״ה ׳תני אהבה בריה דר׳ זירא׳ וכו׳.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 44Links ›

התורה לא הפסיקה להיות ספר החוקים של העם היהודי משום שהיהודים המשיכו תמיד לראות עצמם כאומה, אף שאבדו להם כל מאפייני הלאומיות הנראים בעין. הם עשו כך בשל ההשקפה המיסטית במהותה שגם בהיעדר ריבונות וארץ, פזורים בין העמים, הם נשארו ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״, כואבים איש את כאב רעהו וחולקים אחריות משותפת לגורלם המשותף. אמונה זו, יותר מכל גורם אחר, שימרה את האומה היהודית במהלך המשבר העמוק בתולדותיה, והיא שמקיימת אותנו גם היום.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 45Links ›

*** * *** בשלהי הקיץ של 1999 הייתי בפרישטינה לצורך הכנת תכנית טלוויזיה על קוסובו שלאחר המלחמה. ליד כל כנסייה עמד טנק של נאט״ו. בתחילת העימות הסרבים הנוצרים הם שתקפו מסגדים; עתה הם חששו ממעשי נקם של הפליטים האלבנים המוסלמים השבים לבתיהם. הנקמה הייתה כבר באוויר. המשימה החשובה ביותר הייתה לכונן סדר ולהשיב את השלום בין אזרחי החבל.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 46Links ›

ראיינתי את הגנרל סר מייקל ג׳קסון, ששימש מפקד כוחות נאט״ו. להפתעתי הוא הודה לי על מעשיה של הקהילה היהודית, שקיבלה על עצמה להפעיל את 23 בתי הספר היסודיים שבעיר. זו הייתה לדבריו תרומה רבת ערך לרווחתה של העיר. כאשר 800 אלף איש הופכים לפליטים ואז שבים לבתיהם, הסימן המעודד ביותר לכך שהחיים שבים למסלולם הוא שבתי הספר פתוחים. כשפגשתי בהמשך אותו יום את ראש הקהילה היהודית, שאלתי אותו כמה יהודים היו באותה עת בפרישטינה. תשובתו: אחד עשר.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 47Links ›

הסיפור, כפי שגיליתי מאוחר יותר, היה מרתק. כשהחל העימות בקוסובו שלחה לשם מדינת ישראל צוות רפואי לעזרת הפליטים האלבנים מקוסובו. הצוות הישראלי הבחין מיד במה שנעלם מעיניהם של אנשי סוכנויות הסיוע הבינלאומיות שפעלו שם. הללו, שלא במפתיע, התמקדו במבוגרים. איש לא עבד עם הילדים. והילדים, רדופי טראומת המלחמה ורחוקים מבתיהם, החלו לצאת משליטה.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 48Links ›

הרופאים הישראלים התקשרו ארצה וביקשו לשלוח מתנדבים צעירים. כמעט כל תנועות הנוער בישראל, מהחילוניות ביותר עד הדתיות ביותר, שלחו צוותים של מדריכי נוער לפרקי זמן של שבועיים. הללו עבדו עם הילדים וארגנו מחנות קיץ, תחרויות ספורט, אירועי תאטרון ומוזיקה וכל דבר אחר שחשבו שיוכל להנעים לילדים את גלותם הארעית ולהפכה למעין חופשת קיץ. המאמץ הישראלי היה יוצא דופן מכל בחינה. האלבנים הקוסוברים היו מוסלמים, ולרבים מבני הנוער הישראלים זו הייתה פגישה ראשונה עם ילדים בני דת אחרת. המבצע זכה להוקרה רבה מצד יוניצ״ף, סוכנות האו״ם למען ילדים. בעקבות זאת התבקש ״העם היהודי״ — ישראל, הג׳וינט²⁰ וארגונים יהודיים נוספים — לפקח על החזרתה של מערכת החינוך בפרישטינה למסלול.

footnotes: ²⁰ ג׳וינט, ארגון הסיוע היהודי־אמריקני, שלח סמוך לכתיבת דברים אלה (2004) צוות סיוע לעזרת תושבי העיר בסלאן שבאוסטיה, לאחר טבח שנערך בילדי בית ספר שם. בשנים האחרונות היה הארגון מעורב בפעולות סיוע הומניטרי בבוסניה, במקדוניה, ברואנדה, בסודן, בטורקיה, בקזכסטן, באוזבקיסטן, באוקראינה ובארצות נוספות, וקידם מיזמים משותפים ליהודים ולפלסטינים בתחומי הרווחה והבריאות.

To Heal a Fractured World; The Ethics of Responsibility (Hebrew), Part 1; The Call to Responsibility, 7; Like a Single Soul 49Links ›

דברים רבים לימד אותי סיפור ההתנדבות בקוסובו. למדתי על כוחו של החסד, על יכולת הריפוי שלו כשהוא חוצה גבולות של אמונה, ועל ההישגים המוסריים המרשימים שצעירים יכולים להגיע אליהם אם אנו רק מציעים להם אתגר. מבצע הסיוע בקוסובו היה התלכדות מופלאה של אנשים רבים וארגונים רבים, שהגיעו מרשימה ארוכה של ארצות ושל דתות. ועם זאת הוא הראה גם כיצד אחריות קולקטיבית מעצימה את המעשה המוסרי. יהדות העולם קטנה, קטנה עד כאב. אולם החוטים הבלתי־נראים של האחריות ההדדית גרמו לכך שקהילה יהודית זערורית הצליחה לגייס את העם היהודי ברחבי העולם, וביחד להגיע להישגים מוסריים שהיו נחשבים יוצאי דופן גם לו השיגה אותן אומה גדולה יותר עשרות מונים. כשעם משלב ידיים, והופך, אפילו לרגע, ל״גוף אחד ונפש אחת״, נוצר כוח אדיר של טוב.