**שש משזר.**תני, כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ¹, מנלן, א"ר אלעזר מן המשכן למדו ², דכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר וכתיב (יחזקאל מ"ד) פארי פשתים יהיו על ראשו, אתה למד שש משש ושש מפארי ופארי מפארי ³. (ירושלמי שבת פ"ב ה"ג)

footnotes: ¹ מדין טומאת אהל, שאם האהל עצמו מאהיל על הטומאה היינו שהמת תחתיו ואע"פ שלא נגעה בו הטומאה הוי זה האהל אבי אבות הטומאה ומטמא לנוגע בו אפי' מאחוריו טומאת שבעה, דכתיב (פ' חקת) והזה על האהל, והוי כבגדים וכלים שנגעו במת, ולאחר שהוציאו הטומאה מתוכו הו"ל צד פנימי אבי אבות וצד חיצון אב הטומאה מדנגע צד חיצון בצד פנימי והוי ככלים שנגעו בכלים שנגעו במח, ועיין בתוי"ט פ"ז מ"ב דאהלות, וכל זה אם האהל מבגד או מעור או משק מילי דפשתן דרק בכזה נקרא אהל וכפי שיתבאר, אבל אם היה האהל מנסרים או של עצם או של מתכת הרי הוא כבית וטהור, חוץ מן הפשתן דהוי כבגד וטמא, ואע"פ שפשתן נקרא עץ כדכתיב ביהושע ג' ותטמנם בפשתי העץ בכ"ז טמא האהל, כדמפרש. ² דפשתן נקרא אהל. ³ דרשה זו כפי הנראה נלקתה בחיסור וקצור נמרץ, ולמען השלימה צריך להקדים לה הדרשה שבאה בענין זה בבבלי שבת כ"ח א' ג"כ בשם ר' אלעזר ושם צריך לסיים בדרשה זו שלפנינו יען כי גם שם חסרה וקצרה ואז גם בבבלי גם בירושלמי תבאנה הדרשות בתכלית באורן וכונתן, וז"ל הגמ' שם, מנה"מ, אמר ר"א, גמר אהל אהל ממשכן, כתיב הכא (פ' חקת) זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם (פ' פקודי) ויפרש את האהל על המשכן, מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן של פשתן קרוי אהל, ע"כ. ופירש"י יליף ממשכן דלא הוי בוה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר, עכ"ל. ואמנם עדיין אינו מבואר מנ"ל דשש היינו פשתן, ואת זה יליף בירושלמי כאן בגז"ש שש משש ושש מפארי ופארי מפארי כמבואר. ובאור הענין, דכאן כתיב עשר יריעות שש משזר ובפרשת תצוה כתיב ואת פארי המגבעות שש, ושש דגבי פארי המגבעות ילפינן בסמיכות מפארי דכתיב גביה, ושוב ילפינן פארי דכתיב במגבעות מפארי דכתיב ביחזקאל (מ"ד) ג"כ גבי מגבעות דכתיב ביה מפורש פארי פשתים אלמא דשש היינו פשתן. ולפי"ז מבואר דבירושלמי שלפנינו חסר תחלת הענין דברי הבבלי והוא הגז"ש אהל אהל, ובבבלי חסר בסוף הענין דברי הירושלמי והוא הגז"ש של שש שש וכו' כדמפרש וכמש"כ, והמפרשים לא בארו בזה די הצורך, וע"ע בזבחים י"ח ב', ודו"ק.

**מעשה חשב.**וכתיב (פ׳ ל"ו) מעשה רקם, א"ר אלעזר, שרוקמין במקום שחושבין ¹. (יומא ע"ב ב')

footnotes: ¹ כלומר שבתחלה מצייר הצורה על הבגד ע"י צבע ואח"כ רוקמה במחט, ונקרא זה מעשה חושב מפני שדרך המצייר להשקיע מחשבתו במלאכתו שתצא מתוקנת.

**מעשה חשב.**תני משמיה דר' נחמיה, מהו מעשה חשב – מעשה אורג, לפיכך שני פרצופין ¹. (שם שם)

footnotes: ¹ כי לכל יריעה היו שתי קירות והיו נראות שתי צורות על שתי קירותיה משונות אשה מרעותה כפי שיתבאר בדרשה הבאה, והיה צריך לעשות במלאכת מחשבת.

**מעשה חשב.**אתמר, ר' יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן, וחד אמר ארי מכאן ונשר מכאן ¹. (ירושלמי שקלים פ"ח ה"ב)

footnotes: ¹ העתקנו כפי הגהת הגר"א, ועי' במל"מ פ"ח הט"ז מכלהמ"ק גירסות שונות בענין זה.

**ארך היריעה האחת.**איזו קשירה היתה במשכן ¹, א"ר יוסי בר חנינא, מאורגי יריעות למדו, מאי טעמא, ארך היריעה האחת – שתהא כולה אחת, נפסק היה קושרו ². (ירושלמי שבת פ"ז ה"ב)

footnotes: ¹ ר"ל משום דכל אבות מלאכות האסורות בשבת ילפינן ממלאכות שהיו במשכן, ואחת מאבות מלאכות דשבת היא קשירה, וא"כ צריך למצוא ענינו במשכן, ועל זה פריך היכן מצינו קשירה במשכן. ² ר"ל שתהא היריעה נארגת באחת ולא שיארגו חתיכות חתיכות ואח"כ יתפרן יחד ולא היו החוטין ארוכין כל כך והיו צריכין לקשור.

**שמנה ועשרים באמה.**שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הוי – עשרים ותמני, דל עשר לאיגרא ¹ פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא ומנליא אמה דאדנים ². (שבת צ"ח ב׳)

footnotes: ¹ ר"ל אחר שתחשב האורך לרוחב המשכן ישאר עשר לרוחב חלל המשכן שהוא עשר אמות. ² קאי אליבא דר' יהודה בסמוך פסוק כ"ד דהקרשים היו מלמטן עוביין אמה ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע הרי אינם ממעטין ביריעות וכשפורשן לרוחב המשכן נופלות ט' אמות לצפון ומכסין ט' אמות לקרשים מבחוץ ואמה של אדנים מגולה, שהאדנים גבהן אמה וחלולין הם, והקרשים חרוצים למטה באמצע חצי אמה רוחב בגובה אמה ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן והן שתי ידות לקרש האחד ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צדיהן לרכוב על עובי דופני האדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהם.

**עשתי עשרה.**אמר רב אשי, מניין שכל המוסיף גורע דכתיב עשתי עשרה ¹. (סנהדרין כ"ט א׳)

footnotes: ¹ דל עי"ן מעשתי עשרה והוי ליה שתים עשרה, ועיין בפרשה הקודמת בפסוק (י') אמתים וחצי ארכו דרשה כזו.

**שלשים באמה.**שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הוי – תלתין, דל עשר לאיגרא, פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא ומכסיא אמה דאדנים ¹. (שבת צ"ח ב׳)

footnotes: ¹ יריעות עזים אלו הן ירועות העליונות הפרוסות על יריעות התחתונות, העליונות קרויות אהל כלומר לגג ומכסה והתחתונות קרויות משכן עצמו שהן לנוי תכלת וארגמן ותולעת שני, וכשתחשוב עשר לאיגרא שהוא לרוחב חלל הנישכן שהוא עשר אמות, נשארו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא ומכסיא אמה דאדנים שנשארת מגולה מן התחתונות יכסוה העליונות.

**ועשית מכסה.**תניא, ר׳ יהודה אומר, שני מכסאות היו אחד של עורות אילם מאדמים ואחד של עורות תחשים ¹. (שבת כ"ח א׳)

footnotes: ¹ ר"ל לא שהיה מכסה אחד חציו של אילם וחציו של תחשים, אלא שנים היו, ונראה דיליף כן מכפל לשון מכסה, וכמ"ש כהאי גונא בבכורות ה' ב' אך בכור שור בכור כשב ובכור עז, שיהיה הוא שור ובכורו שור, הוא כשב ובכורו כשב, וכן שם נ"ג ב' אין תורמין ממין על שאינו מינו דאמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירש ודגן, תן חלב לזה וחלב לזה, וה"נ מכסה עורות אילם ומכסה עורות תחשים דרשינן מכסה מזה ומכסה מזה.

הקרשים למשכן.[אין טומאת אהל נוהגת אלא באהל ארוג ועור ¹ אבל של קרשים לא, מאי טעמא] דכתיב ועשית את הקרשים למשכן משכן קרוי משכן [ומשכן קרוי אהל] ואין קרשים קרויין משכן ². (שם שם)

footnotes: ¹ דאהל הנעשה מהם והמת תחתיו מקבל טומאה גם האהל עצמו וצריך להטבילו. ² ר"ל דלעיל בפסוק א' כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר וגו' משמע דזה גופא נקרא משכן, משא"כ כאן כתיב ועשית את הקרשים למשכן משמע דקרשים לבד אינם נקראים משכן, ולכן אינו מטמא טומאת אהלים דמשכן אקרי אהל כדכתיב (פ' פקודי) את משכן אהל מועד וכתיב (ר"פ חקת) אדם כי ימות באהל. ומה שהוספנו במוסגר ומשכן קרוי אהל כן הוא בש"ס כת"י, ומשמע מרש"י שלפניו היתה גירסא זו בגמ', וכן נכון משום דתבות אלו משלימות תכלית הראיה.

**עצי שטים עומדים.**מהו עומדים, שמעמידים את צפויים ¹, דבר אחר עומדים, שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויין ת"ל עומדים – שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ². (יומא ע"ב א׳)

footnotes: ¹ הצפוי של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב (פ' כ"ט) ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאליו. לשון אחר פירש"י שלא התליעו ולא נפל צפויין. ² ר"ל שמא תאמר דמשנגנז אהל מועד ונגנזו הם עמו כמ"ש בסוטה ט' א' משנגנז מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו וכו', ואבדה התקוה והתוחלת שאנו סוכין וצופין להן ת"ל עומדים שעומדים לעולם ולעולמים, ופשוט דמדייק יתור לשון עומדים, ודריש שתהיה להם עמידה עולמית.

**עצי שטים עומדים.**אמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי, כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן ¹. (סוכה מ"ה ב׳)

footnotes: ¹ מדייק יתור הלשון עומדים כמש"כ באות הקודם, ודריש שעומדים דרך גדילתן שיהיה צד העץ של השורש למטה וצד ראש העץ למעלה, וכן לכל המצות דשייך בהו ענין זה, כגון לולב והדס וערבה.

**ושני קרשים וגו'.**והא כיון דהקרשים עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע ¹, הא האי עייל ונפיק ² אלא דשפי ליה כי טורין ³. (שבת צ"ח ב׳)

footnotes: ¹ כבדרשה הבאה. ² דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו וקרש ההוא ניתן במקצוע רוחב אמה וחצי, נמצא רוחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי וכן לצפון. ³ ר"ל דשפי להו לרוחב ב' קרשים שבמקצוע ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין וכמו ההרים המשופעים משני הצדדים, ובערוך גורס כטריז, והוא לשון פרסי על דבר שרחב ומתקצר והולך למעלה.

**ויחדו יהיו תמים.**ת"ר, קרשים מלמטן עוביין אמה ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר (יהושע ג׳:ט״ז) תמו נכרתו ¹, ומאי יחדו, דלא לשלחופינהו מהדדי ². (שם שם)

footnotes: ¹ ור"ל מה תמו הנאמר שם ענינו כליה אף תמים דהכא לשון כליה. ² ר"ל שלא לנתקם אחד לפנים ואחד לחוץ אלא מושיב הקרשים מכוונים זה אצל זה שיעמדו מכוונים עוביו של זה כנגד עוביו של זה, וזו דעת ר' יהודה, ור' נחמיה מפרש בענין אחר, והעתקנו כדעת ר' יהודה ע"פ הכלל ר' יהודה ור' נחמיה הלכה כר"י.

**והבריח התיכון.**תני, בנס היה עומד ¹. (שבת צ"ח ב׳)

footnotes: ¹ דכיון שהקרשים כולם נתונים באדנים לצפון ולמערב ולדרום היה נותנם ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו, ובברייתא דמלאכת המשכן מבואר דלא על פי נס עמד אלא שהיו חמשה בריחים, שנים למעלה, אחד מתחיל מתחלת ארך המשכן עד חציו והשני מתחיל משם ואילך עד סוף הרוח, וכן למטה היו שני בריחים באופן כזה, אבל האמצעי היה הולך מרוח מזרח עד רוח מערב, והיינו מן הקצה אל הקצה ולא היה מקיף כל שלש הרוחות.

**את המשכן כמשפטו.**וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון, בדרום – ינתן בדרום ¹. (ירושלמי שבת פי"ב ה"ג)

footnotes: ¹ דהלשון כמשפטו משמע ששופט הוא, והו"ל לכתוב כמשפט או כאשר הראית בהר כמש"כ לשון זה בסוף פרשה הקודמת, ולכן דריש שתשמור משפט סידורם כפי אשר יסדרו אותם בתחלה וכדמפרש. ויליף בירושלמי כאן מזה בנוגע למדות בני אדם שלא ישלול אדם מחבירו איזה זכות כבוד וגדולה שזכה זה לרכוש לו, יעו"ש, ובירושלמי סוף הוריות.

**והבדילה הפרוכת.**פרוכת אחת. והני מילי במשכן, אבל במקדש שני דלא הוו אמה טרקסין ואסתפוק להו לחכמים בקדושתייהו אי כלפנים או כלחוץ ועבוד שתי פרכות ¹. (יומא נ"א ב׳)

footnotes: ¹ הבאור הוא, כי בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקודש ובין קה"ק ועביו אמה, וכשבנו את הבית השני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים, ולפיכך עשו קה"ק ארכו עשרים אמה תמימות ואת הקודש ארבעים אמה תמימות, והניחו אמה יתירה בין הקודש ובין קה"ק, ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכת אחד מצד הקודש ואחד מצד קה"ק וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה במקדש ראשון אבל במשכן לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, וכמשמעות הכתוב שלפנינו, ובפירש"י כאן יש ט"ס ולכן אין הדברים מבוארים, ולפי מש"כ הענין מבואר.

**בין הקדש.**מכאן דהיכל כולו נקרא קודש ¹. (מנחות כ"ז ב׳)

footnotes: ¹ ועיין עוד מענין זה לפנינו בפ' אחרי בפסוק ואל יבא בכל עת אל הקודש. – ודע דבתשובת הרא"ש ח"ג סי' ש' למד מלשון והבדילה הפרוכת דוילון הוי מחיצה, יעוי"ש. ואמנם לכאורה אין ללמוד מכאן על כל וילון אלא על כזה שעביו טפח כמבואר במשנה ושקלים פ"ח מ"ה), ואולי לא קאי אלא על בית שני והפסוק והבדילה הפרוכת דקאי אמשכן לא היה כזה.

**המנרה נכח השלחן.**תניא, שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ¹ ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, ונוקמי להדייהו, כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן, בעינן דחזו אהדדי ². (יומא ל"ג ב׳)

footnotes: ¹ מרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת ומצותו לסלקן ולסדרן יחד וארבעה נכנסים שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחה"פ ושנים מצד זה של שלחן לסדר הלחם החדש. ² ר"ל ולכן משוך המזבח כלפי חוץ קמעא משום דבעינן שלחן נוכח המנורה וכיון שמושך המזבח מעט כלפי חוץ לצד מזרח נמצא צד השלחן והמנורה הנוטים למערב רואין זו את זו.

**מעשה רוקם.**וכתיב (פ׳ א׳) מעשה חושב, א"ר אלעזר שרוקמין במקום שחושבין ¹. (יומא ע"ב ב')

footnotes: ¹ עיין מש"כ לעיל בפסוק א' אות ד' וצרף לכאן.

**מעשה רוקם.**תני משמיה דר׳ נחמיה, מהו מעשה רוקם – מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד ¹. (שם שם)

footnotes: ¹ ר"ל לא כמעשה חושב לעיל בפסוק א' ששם היו שתי צורות שונות בולטות אחת מצד זה ואחת מצד זה, לפעמים מצד זה ארי ומצד זה נשר אלא רוקם הוי כצורתו מכאן כך צורתו מכאן.

**מעשה רוקם.**אתמר, ר׳ יהודה ור' נחמיה. חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן וחד אמר ארי מכאן וארי מכאן ¹. (ירושלמי שקלים פ"ח ה"ב)

footnotes: ¹ העתקנו ע"פ הגהת הגר"א, ועיין במל"מ פ"ח הט"ז מכלי המקדש גירסות שונות בענין זה.