על דבר הבאור.

עתה נדבר דברים אחדים ע"ד הבאור. כבר אמרנו [בשער הספר ולמעלה ס"פ א'] כי מיסוד ותכלית הבאור להראות אופן וטעם הדרשות וההלכות שהעלו חז"ל מלשון וענין הכתובים, ומה מצאו בדיוק הענין והלשון והטעמים לדייק אותם ולמצוא בהם את אשר חדשו והעלו לדינא. אמנם בהיותנו עומדים בעיון עמק ההלכה מצאנו בעזרת ה' להעלות ולחדש הרבה הערות ובאורים וחדושים, בין בנוגע לטעם הדרשות, בין בנוגע לחדוש ההלכה. ומענין לענין באנו אל באור ענין הסוגיא במקומה ובספרי המפרשים והפוסקים המתיחסים לאותו ענין, ובמשך שנות עבודתנו הרבות עלו לנו בעזה"י חדושים הרבה בהלכה ואגדה, אבל עם כ"ז השתדלנו בכל האפשר למעט באריכות דברים וענין רב, בדעתנו ושימנו אל לבנו את מטרת החבור ותכליתו בכלל, כי נועד הוא רק להיות השלמת ספר התורה שבכתב ותו לא, ולכן אין בו המקום לפלפולים ארוכים. וגם בכלל הדברים השתדלנו להקל על המעין וחלקנו את הבאור לפסקא פסקא כדי שימצא המעין מקום לנוח מעמל העיון ולחשוב על הדברים שעבר עליהם, והדברים שבבאור שענינם נפסק ואינם שייכים להדברים הבאים, מצוינים בסופם בנקודה וקו כזה. -

וראינו לנכון לחבר את הבאור לפנים הספר ברשומי אותיות הא"ב בכל מקום שהדברים דורשים באור, כדי שיהי' האות כמזכיר להמעין לאמר, פה שים עינך בהבאור. ובכל פרשה החלונו מחדש מאות א'. -

והנה בפרק הקודם [סעיף י'] אמרנו, כי בנוגע לדרשות כפולות בשנים ושלשה חומשים קבענו הדרשה בכל ספר וספר, למען לא יחסר מזג הדרשות להטעין בכל ספר שהוא עומד בו, יעו"ש. אמנם זה הוא רק בנוגע להדרשה עצמה, מפני שהיא יסוד ועיקר החבור, אבל בנוגע להבאור נהגנו, כי רק הדברים המוכרחים לבאור גוף הדרשה כפלנו הדברים בשני המקומות שבהם הובאה הדרשה, אבל מה שחדשנו ועוררנו בענין דרשה זו דברים שאינם מוכרחים בהכרח מוחלט לבאור גוף הדרשה לא כפלנו הדברים, אלא רמזנו להמעין, כי במקום שהובאה הדרשה ראשונה שם דברנו מזה בארוכה, והרוצה לעמוד על אלה הדברים - יקחם משם.

דברים אחדים

בנוגע להחבור לחמש מגילות ולבאורו.

כפרפרת הבאה לאחר הסעודה ערכתי בעזה"י בתכונת החבור הזה גם את החמש מגילות הנתונות להיות צרופות לחומשי התורה. והוספתי בהן לקובץ הדרשות משני התלמודים גם תוכן הדרשות ממדרש רבה ועוד אגדות, וזה לשני טעמים, הא' - יען כי בהן, כנודע, הדרש והאגדה עיקר ומרובה, וזה כל ענינן וסגולתן. והב' ־ מפני כי הראיתי לדעת עד כמה יטרד המעין לעבוד על דרשות המ"ר במגילות האלה למרבה האריכות והסתבכות הענינים מענין לענין ומפסוק לפסוק ומפרשה לפרשה וגם ממגילה למגילה, ובדרך אגב ואגב דאגב גבו בענינים שונים שאינם שייכים כלל למגילות אלו' כדרך האגדות, עד שכמעט קשה למצוא את מי שיספיק לו הזמן במועד ורגל לגמור העיון במגילה מגילה בזמנה. ובכלל חזון יקר מאד מי שלא יטרידנו הרעיון בנפתולי הקובץ הגדול והנאדר הזה, ושישאר לו בזכרונו תפיסה מסודרת מדרשות חז"ל על מקראות המגילות כסדרן על כל פסוק ופסוק. והדרשות כשהן לעצמן מה נעימות ונכבדות הן, מענינות ומלבבות את הלב והרגש, מרוממות את הרוח והנפש ברגש קודש שלהבת יה, ומראות לדעת מעלת נפשם והרחבת דעתם של חכמי האגדה, איך הם הוגים וחוקרים על תולדות עם ישראל מאז היה לגוי, על השתלשלות קורותיו. מסבותיו ומאורעותיו בשלותו ונדודו, וכי הם מראים ומורים על סמל דמות טהר המעלות והמדות בישראל ובאדם, ולכל אלה הם מראים פנים יפות ורמזים נאים בלשונות הפסוקים בטעמיהם ודקדוקיהם. ובקביעות, של הדרשות בתוכנן וקצורן על כל פסוק ופסוק כסדרן הן מזהירות ככוכבים מאירים בשמים טהורים,

אשר על כן, כאמור, הוספתי לצרף להחמש מגילות גם הדרשות ממדרש רבה ועוד אגדות לפסוקיהן ולעניניהן בסגנון קצר וקל, ובבירור הגירסות והנוסחאות אשר מרוב הזמנים וקלקולי ההעתקות וההדפסות עלו בהם קמשונים וחוחים רבים עד שצריך חפוש ועיון רב ויגיעת בשר ורוח יתירה לעמוד על אמתתם. ועם זה עטרתי את הדרשות בבאור מספיק מקוטר מר ולבונה בהערות וחדושים נוחים ורצויים. ותקותי תאמצני, כי היו יהיה החבור הנכבד הזה לענג ולרצון להמעינים בהם בימי מועד ורגל, להתענג בפניני אמרי חכמינו באגדותיהם ושיחותיהם הנאות, וירגישו בטוב טעמם והגיונם מה ראו על ככה לדרוש מה שדרשו ולחדש מה שחדשו.

לקראתי בשם את החבור הזה לחמש מגילות באותו השם שקראתי להחבור על התורה תורה תמימה, יען כי תורת האגדה תמימה היא להכתובים האלה כתמימות תורת ההלכה לחומשי התורה.

בחתימת הדברים אבקש מהמעין הישר להרשות לי לדבר דברים אחדים הנוגעים בפרט לנפש המחבר. הן על נקלה יבין וישכיל כל בר דעת, כי מלאכה גדולה זו אי אפשר היה שתעשה בלי עזרת הרבה ספרים, מפרשים, פוסקים ושו"ת מראשונים ואחרונים, אחרי שהחבור הזה מקיף היקף כללי לכל דיני התורה הכתובה והמסורה עם הרבה מהנחקר והנחלט בה בעולם התורה. והנה בכל מקום שהבאתי דבר מחודש בשם אחד המחברים הייתי זהיר וזריז להזכיר עליו שם בעליו, כחובה וכיושר. אמנם להיות כי עבודת החבור נמשכה הרבה שנים [בערך ט"ו] וכמה מהדורות נעשו ממנו עד שיצא מזוקק ומשוכלל בעזה"י, ובכל משך אותו הזמן הייתי עמוס תחת משא רעיונות מהמון ענינים שונים ומבאורים וחדושים והערות שנתחדש לי מעצמי וממחברים שונים, ועם זה חנני ה' מילדותי בכשרון השקידה לשקוד על ספרי מחברים שוגים מראשונים ואחרונים, ובמשך השנים נקלטו במוחי המון ענינים שונים, באורים, חדושים והערות, עד שכמה מהם שוב אי אפשר לי עתה בעת סדור החבור לזכור שם בעליהם בפרט [ובמקרים כאלה כתבתי בסתם שמעתי או ראיתי], והרבה מהם שמסופקני בעיקר אם ילדי רוחי או של זולתי הם - מכל אלה יכול להיות שהמצא ימצא להמעין בבאורי איזה דבר חדוש והערה שכבר בא זכרם באחד ספרי המחברים, אל נא יאשימני המעין הישר ונקי הדעת למתלבש חלילה בטלית שאינה שלי, כי ת"ל לא ברוחי ולא בנפשי ולא במדותי מדה מגונה זו, וחס לי' מדה כזו לזרעא דאבא ולנצר משפחת חכמים וסופרים בעלי מדות תרומיות, אלא ידינני לכף זכות ע"פ האמתלאות שהזכרתי, ותחשב לו זאת לצדקה ולמדת חכמים.

ותהי ראשית עבודת החבור הזה בתחלת שנת התרמ"ז, והשלמתו בסוף שנת התרס"א. ברוך אלהי צורי על כל חסדו וטובו עמדי. ואני תפלה, כי לא ימיש חסדו מאתי ומביתי עד העולם.

ברוך הלוי עפשטיין

בן אבא מרי הגאון ר' יחיאל מיכל אב"ד דנאווהרדק יצ"ו.

פינסק, מדינת רוסיא, ה' תרס"ב לב"ע.

זכות הדפסת ספר זה - כולו לי הוא, ואין רשות לכל אדם בכל העולם להדפיסו בלא רשותי ורשות ב"כ בכל אופן ותבנית שהוא, ואפילו בלא החומש, ואפילו רק קובץ הדרשות לבדן, ואפילו רק ספר אחד מחמשת החומשים, או גם המגילות לבדן, או מגילה מגילה לעצמה. והעובר על זה, מלבד שיעבור על דין התורה בהשגת גבול, עוד יעמוד בדין ע"פ חקי המדינות.

המחבר.

ברכת אב

דברי אבא מרי הגאון שליט"א, אשר אחרי הואיל לבאר בארוכה הכרח חבור כזה בכלל (אשר אמנם בכלל דברינו (בפרק א') דבריו) - הוא בא להודיע ערך עבודתנו בחבור זה בפרט, ואלה דבריו:

...ועתה אחרי הדברים האמתים האלה מה טוב ומה נעים להסמיך כל דרשות תורה שבע"פ סמוך לתורה שבכתב כל דרשה למקומה. אך זה הוא מעבודות קשות שבמקדש, בהיות הדרשות מפוזרות ומפורדות בש"ס בבלי וירושלמי תוספתא ספרא וספרי ומכילתא וכו', ובינה יתירה נצרך לזה לצמצם הכמות עם האיכות, והבירור מאלה שהן לתנא. וכל ימי נצטערתי על חסרון יסוד מוסד כזה בהיכל התורה, ובפרט בדור הזה וכו'.

ובכן הנני כורע ברך לפני אדון עולם שזכני ביוצאי חלצי, ברוך הוא וברוך טעמו, זה בני משוש לבי, הרב - ר' ברוך שיחי', שנתן אל לבו הדבר הגדול הזה, והיה לו עזר אלהי להוציא אל הפועל המפעל הגדול והנאדר הזה, וכל מי אשר יבא בתוכו יתמה תמוה איך באפשרי להוציא הדבר הנחל הזה אם לא בחסד מיוחד ממרום. ולבד זה עטר את החבור בבאור ופירוש בדברים ישרים ומתוקים, בבינה יתירה אשר בלבו בחריפות ישרה ובבקיאות נמרצה. וכל בית ישראל יסורו אל טבחו אשר טבח ואל יינו אשר מסך ואל שמנו הטוב הנודף כשמן המור, וכל חיך הטועם יברכו בברכה משולשת על אשר נטע וגדל אשכול יקר כזה בכרם התורה. הכי קרא שמו תורה תמימה - לומר, כי היא תמימה ומשיבת נפש, וזהו פירוש הפסוק תורת ה' תמימה משיבת נפש, לומר, כשתורה שבכתב עם תורה שבעל פה תמימות יחד- אז היא משיבת נפש.

וחתמתי יום ד' לסדר ונברבו בך, התרס"ב לפ"ג / פה נאווהרדק יצ"ו

יחיאל מיכל הלוי עפשטיין חונה פ"ק הנ"ל.