Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Bava Kamma Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ארבב"מ תיפתר במעידין עליו בכרך אחד ולית ש"מ כלום עיי' בדברינו. וע"י דברינו מתורץ מה דהק' האחרונים ז"ל ומובא בנו"י ז"ל כיון דמוכח מדברי הגמ' דף ע"ג ע"א דאם נתבטל הענין לא מפני פסלות העדים לא נתבטל הענין האחר אע"פ שהעידו עליו בתכ"ד ואם נתבטל ענין אחד מפני פסלות העדים נתבטל ענין השני שהעידו עליו בתכ"ד. א"כ קשה מהא דאיתא בירושלמי פ' שני ד"ג דגרסינן שם היתה כתובתה ד' מאות ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרה קיים. עד כדון כשמכרה בארבעה שערות מכרה להם בשטר אחד תפלוגתא דר"י ורשב"ל דאיתפלגון כתב כל נכסיו לב' ב"א כאחת והיו העדים כשירים לזה ופסולין לזה כו'. א"כ מוכח מהירושלמי דאפילו נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דנתבטל מקצתו נתבטל כולו. והנו"י ז"ל כתב דפלוגתא היא בין בבלי וירושלמי אבל לפי דברינו בפנים לא קשה כלל ואין כאן שום פלוגתא. דאימתי לא דמי ביטול ענין אחד מחמת דבר אחר לביטול ענין אחד מכח פסול דהעדים דווקא בשני ענינים נפרדים דנעשו בב' זמנים אז לא נתבטל ענין אחד מפני ביטול דחבירו אע"פ דהעידו בב"א בתכ"ד משא"כ כשנעשו בכרך אחד הב' ענינים. הוי ב' הדברים כדבר אחד וע"כ כשהעידו עליהם בתכ"ד בב"א נתבטל ענין אחד כשנתבטל חבירו אפילו בלא פסלות דעדים וע"כ התם דנעשה המעשה הקנין של הד' שדות בשטר אחד והוי שטר קיום ונמצא דהעדים שבשטר עם המעשה נעשה כאחת דהי' ע"י העדים נעשית המעשה והוי כל הד' שדות קנינם בכרך אחד. וע"כ אפילו נתבטל שדה אחת לא מפני פסלות דעדים אלא מפני דבר אחר נמי אמרינן עדות שבטלה מקצתה פסלה את כולה וליכא כלל פלוגתא בזה בין בבלי וירושלמי והא דפסק בהגה בחו"מ סי' נ"א אם היו כתובין בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר בדבר אחד השאר לא נתבטל. וכתב הסמ"ע ז"ל כיון שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים מש"ה מתקיים עדותן לשאר ענינים שבשטר והגם דהתם נמי נעשה בכרך אחד. ז"א דהתם לא מיירי בשטר קנין לקיום הדבר אלא שטר ראי' והמעשים נעשו בזמנים מחולקים אך הדעת עדים שבשטר לראי' נעשה בכרך אחד והוי כמו בהעידו על הגניבה שהי' באחד בניסן והטביחה בי' בניסן והעידו בב"א אם לא נפסלו למפרע לא נתבטל הגניבה מפני הזמה דטביחה כמבואר בפנים בדברינו בע"ה ודע דהסוגיא הזאת מובא בירושלמי במס' מכות פ"ק ושייך התם משום דמיירי שם בענינים דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ושייך הסוגיא אחר משנה השני' דה"ה ולחנם חלקו המפרשים משנה ד' וה' אלא דהגמ' אזיל לבתר ה"ה. ומה שמסיק בסוף א"ר זעירא הדא אמרת מיותר וכל הגירסא דהכא מתוקנת כהוגן ודוק:
הפודה איני כלוקח כו' משום דראוי לפדות ולאוכלו עיי' בפנים בדברינו יעוי' בשו"ת רידב"ז בחיבורי שמבאר שם פלוגתא דתנאים ואמוראים אם המקדיש דומה למכר או כמי שאסר עליו בקונם דהא לא נכנס ברשות בעלים ודמי להפקר כמו דאיתא בירושלמי רפ"ק דמס' מעשרות דכמו דהפקר ידך וידו שווין בו כך הקדש שאין ידך וידו שווין בו הוי כמו שידך וידו שוין בו. וחשוב הקדש דאין לו בעלים וגיזבר אינו כבעלים [ופלוגתא הוא בירושלמי פ"ק דמס' תרומות וס"פ בתרא דמעשרות ופ"ק דמס' חלה] ור"י ס"ל אפילו נגח ואח"כ הקדיש ואח"כ הפקיר פטור משום שנאמר והועד בבעליו. ולשיטת הרמב"ם ז"ל העיקר שאין לו בעלים וס"ל דגיזבר כאחר הוא והוי הקדש דומה להפקר ובגנב והפקיר פטור מדו"ה. וכן מבואר בחיבורי מגדל דוד דשיטת רבא במס' ב"ק דף ס"ט דהבעלים הפודין ומוסיפין חומש לא הוי הפדיון כקנין חדש יעיי' בתוס' ז"ל במס' פסחים דף מ"ו ע"ב דגבי הקדש דאמרינן הואיל ואי בעי מתשאל ולא אמר לן הואיל ואי בעי פריק הוא משום דפדיון הוי קנין חדש ולא שייך הואיל ואי בעי קני חמץ של אחרים ועיי"ש דלשיטת רשב"ל בירושלמי הכא דס"ל באמת דפודה לא הוי קנין חדש ע"כ לא ס"ל כלל הסברא דהואיל ואי בעי מתשאל לעבור משום זה בנ"י עיי"ש באריכות: