מע"ש שבחפץ זה יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס חילל ר' יוסי אומר לא חילל כו', ואיתא בבבלי במסכת עירובין (דף ל"ז) דפליגי בברירה דמאן דל"ל ברירה ס"ל דאימר לאו על הסלע הזה נתחלל, ולכאורה קשה מאוד לשיטת רש"י ז"ל במסכת חולין ובמס' מעילה (דף כ"א) ושיטת התוס' ז"ל במסכת עירובין (דף ל"ז) וכן הוא (בדף נ' ע"ב), דלמ"ד אין ברירה לאו דלא נתקדש כלל התרומה כיון דאין ברירה ז"א אלא אע"פ דאין ברירה מ"מ נתקדש התרומה בכ"מ שהוא והחשש הוא שמא ישתה התרומה ויפריש החולין ונמצא דזר שתה תרומה משא"כ בכהן דלקח יין מבין הכותים לכו"ע שפיר דמי עיי"ש תוס' ז"ל (דף ל"ז ע"ב) הנ"ל קשה מאוד מהאי ברייתא דעל סלע שתעלה בידי מן הכיס דס"ל למ"ד דאין ברירה דלא חילל כלל כדגרסינן ר' יוסי אומר לא חילל וקשה מ"ט לא חילל הא הו"ל להיות מחולל אלא חולין ומע"ש מעורבין זב"ז, וזהו קושיא עצומה בשלמא לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דלמ"ד דאין ברירה לא נתקדש התרומה כלל ניחא לפיכך הכא גבי מע"ש לא חילל כלל משא"כ לשיטת רש"י ותוס' ז"ל קשה מאוד, וראיתי שהקשה קושיא הזאת בנו"י ז"ל בסוגיא הזאת ומפלפל בזה:

ונראה לפענ"ד בע"ה לתרץ על נכון עפ"מ דגרסינן במס' ב"ק (דף צ"ח ע"א) אמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור מ"ט דא"ל הא מנח קמך, מיתבי אין מחללין מע"ש כו' כיצד הי' מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין פרש"י ז"ל אלמא דכאבוד חשוב ומשני רבה שאני מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך עיין בפרש"י ז"ל דכיון דצריך להוציא הוצאות על בר אמוראי לא קרינן ביה וצרת הכסף בידך וכן איתא בירושלמי במסכת מע"ש (פ"ק ה"א) ר' יונה בעי נפל כיסו לבור ובו מאה ריבוי והי' יכול להוציא חמשים ולהעלותן אותן נ' ריבוי כמו שהן ברשותו, פי' דמבעיא לן אם יכול לחלל על החמשים ריבוי שישאר לאחר ההוצאה של חמשים ריבוי, והר"ש ז"ל והרא"ש ז"ל והרע"ב ז"ל (בפ"ק דמס' מעשרות) פסקו בפשיטות דאינו יכול לחלל, וכ"כ המגי' בכ"מ ז"ל בהלכות מעשר שני עיי"ש, ועפ"ז ניחא שפיר דבאומר על סלע שתעלה בידי מן הכיס למ"ד אין ברירה הוי כמו שנפל כיסו לבור דאינו יכול להעלותו אלא ע"י הוצאות והא ה"נ אינו יכול להעלות את הסלע הזה מן הכיס דהא אין ברירה ויהי' ע"כ כל הסלעים שבכיס ספק מע"ש ויצטרך להעלות כולן לירושלים ויהי' לו הפסד ממעות חולין על מעות מע"ש ולא יכול להעלות את הסלע הזה מן הכיס בלא הוצאה שיוציא עליו כמה סלעין ולעשות מחולין על מע"ש כדי להעלות אותו סלע וע"כ אינו יכול לחלל עליו דלא קרינן ביה וצרת הכסף בידך וע"כ פליגי בזה למ"ד דיש ברירה הו"ל נפל כיסו לבור ויכול להעלותו ולמ"ד אין ברירה אינו יכול להעלותו בלא הוצאה ובזה נחלקו ת"ק ור"י דת"ק ס"ל דיש ברירה ויכול להעלותו בלא הוצאות ור"י ס"ל דאין ברירה ואינו יכול להעלותו בלא הוצאות, וראיה גמורה לזה מהא ברייתא דגרסינן מודה ר"מ באומר על הסלע הישנה כו' ומשום דיכול לברר ולהוציא, ומודים חכמים לר"מ באומר על הסלע שאטול מיד בני ועל הדינר שאטול מיד בני שלא חילל שלא הי' בידו באותו שעה. וצ"ב מאי שייך האי ומודים חכמים לר"מ דנחלקו בדין ברירה להאי ומודים כמו דלא שייך דיאמר ומודים דלא מחללין על אסימן ומאי סמיכת הפרשה הוא האי ומודים על הדינר שאטול מיד בני הכא אבל לפי דברינו ניחא דפלוגתא דר' יוסי ורבנן הוא ביש ברירה וא"ב ותלי בזה אם יש ברירה הוי בידו ואם אין ברירה אין בידו רבנן ס"ל דיש ברירה והוי בידו ור"י ס"ל אין ברירה ולא הוי בידו ע"כ מודה ר"י באומר על הסלע הישן שאז בידו, ומודים חכמים לר"מ באומר על הסלע שאטול מיד בני שלא חילל שלא הי' בידו באותו שעה דזה נקרא אינו בידו:

ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' ז"ל במס' יומא (דף נ') ובסוכה (דף כ"ה) על פרש"י ז"ל דמפרש דמיחל ושותה פרש"י דמחלל המע"ש תומ"י דאומר דהתשעה מע"ש שיש כאן מחולל על המעות דמה דאפשר לתקוני מתקינן הק' בתוס' ז"ל דזהו לנגד התוספתא מפורשת (בפ"ג דמע"ש) מע"ש שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר"ש אומר קרא שם וחכ"א לא עשה כלום עד שיאמר בצפונו [והתוספתא הזאת מובא בירושלמי מסכת תרומות פ"ג] ואפילו לר"ש דס"ל דקרא שם היינו דווקא באומר בתוכו כדאיתא בעירובין (דף ל"ז ע"ב) עיי"ש והוא קושיא עצומה, אבל לפי הנ"ל שביארנו בע"ה דהפלוגתא דר' יוסי וחכמים הוא בברירה ולמאן דס"ל ח"ב אינו מחולל [ולא כמהרא"פ ז"ל והנ"י ז"ל דמפרשין להפלוגתא משום מסוים] א"כ ר"ש דס"ל אין ברירה בשיטת הירושלמי כדאיתא בירישלמי במס' גיטין (פ"ג) ע"כ לפ"ז ניחא שפיר דהנה לכאורה יש לדקדק למה בברייתא דת"ק ור"י פליגי בחילל ולא חילל, ובברייתא דר"ש וחכמים פליגי בקרא שם ולא קרא שם משום דעיקר הגי' בהברייתא הוא כמו שהובאה במס' תרומות בירושלמי (פ"ג) דגרסינן שם מע"ש שבחפץ זה מחולל על המעות הללו ותיבת על המעות הללו הוא ממש כמו הברייתא דת"ק ור"י דגרסינן על סלע שבכיס זה וכוונתו לסלע אחד שנמצא בכיס זה וכן הכא על המעות הללו על מטבע אחד שבמעות הללו ולא קבע מקום לא להמע"ש ולא להמעות וכיון דלתרווייהו אין ברירה לא יכול להוציא המטבע של מע"ש מן המעות הללו אם לא ע"י הוצאות שיעשה כל המעות מע"ש וע"כ לכו"ע לא חל החילול מכיון שאינו מחולל אם לכה"פ נחשב לקריאת שם על המע"ש בזה ס"ל לרבנן דלא נקבע שם עד שיאמר בצפונו או בדרומו אבל על החילול לכו"ע לא מהני בלא קבע מקום מטבע המחלל וע"כ כ"ז דווקא במקום דלא חל החילול אבל אם חל החילול לא בעינן תו קביעות מקום על המע"ש גופיה דכל עיקר דבעינן קביעת מקום הוא משום דבעינן שיהא מסוים ומובדל המע"ש מן החילול וא"כ הנ"מ במקום דלא חל החילול אבל במקום דחל החילול כיון דנתחלל והוציא הקדושת מע"ש מן הכרי בפני עצמה מה לי אם הוציא בפ"ע המע"ש בתבואה מן הכרי או דהוציא הקדושה דמע"ש מן הכרי ע"י מעות סוף סוף הרי הוציא המע"ש מן החולין וע"כ הכא גבי הלוקח יין דחל החילול שוב לא בעינן קביעות מקום על המע"ש משא"כ בהתוספאא דלא חל החילול ע"כ בעינן קביעת מקום וע"כ נקט התם דלת"ק לא אקרי שם משום דלכו"ע לא הוי חילול וע"כ לשיטת רש"י ז"ל דיכול לחלל המע"ש אפילו בלא קביעות מקום לא קשה מהתוספתא הנ"ל דהא התוספתא מיירי במקום דלא חל החילול וע"כ לא קשה על רש"י ז"ל מהראיה שהביא התוס' ז"ל מהתוספתא, הן אמת דהתוס' ז"ל יכולין לחלוק על רש"י ז"ל מצד הסברא אבל הראיה שהביאו מהתוספתא יש לתרץ כנ"ל ודוק:

רשב"ל אומר אפילו הוציא כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה ואמר אוף הכא למפרע חולין הוציא, עיין בפנים בדברינו שמבואר שם דמקשה אי ס"ד דתלי תמן בהפרשה גבי פרוטה בכיס א"כ צריך להיות שלא ימעול אפילו בהוציא כל הכיס, ומסיק אלא כאן תלוי בהפרשה גבי הלוקח יין, ועיין במס' מעילה (דף כ' ע"ב) דרמי רשב"ל לר"י מרישא לסיפא וזהו מכי אתא ר"ד אמר דרמי רשב"ל לר"י מרישא לסיפא ר"פ אמר כיסין אלוגין רמי ליה מהלוקח יין מבין הכותים, פרש"י ז"ל דרמי ליה מסיפא דמתניתן פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא עד האחרונה, ואילו ר"י ור"ש אוסרין גבי הלוקח יין דאמרינן על כל מה שמוציא ממנו שמא תרומה הוציא, ומשני ליה באומר אל יפטור כיס זה מן ההקדש, והתוס' ז"ל פירשו דמת"ק פריך דלמה לו לומר שאני עתיד להפריש במוצאי שבת כי לא אמר נמי נתפס התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה ואילולי דבריהם ז"ל יש לפרש דפריך מכיסין אלוגין דלמה בכיסין מעל אפילו כשהוציא כל הכיס הא גבי יין למאן דחייש לבקיעת הנוד למפרע טבל שתה א"כ ה"נ כשלא בא ליידי זה הפרוטה למפרע חולין הוציא, ומשני ליה אל יפטור כיס זה מן הקדש ר"ל לפיכך מעל עכ"פ בשהוציא את כל הכיס, כדאיתא בירושלמי הכא ודוק:

מכבר לכשאניחנה בקרן זוית, עיין בפנים ודבר זה מבואר בירושלמי מסכת פסחים (פ"ג ה"ג) דפריך דר"א דס"ל גבי כיצד מפרישין תלה בטומאה ביו"ט דלא תקרא לה שם עד שתאפה ומסיק בירושלמי דמשיירה בתנור ונשרפת שם ופריך ע"ד דר"א יקרא לה שם וירדנה ומשני אסורה לטלטלה פי' דתרומה טמאה אסורה לטלטלה, וירדנה ויקרא לה שם שמא יבא לאוכלה. וירדנה ויקרא לה שם ויוליך עמה אחרת לקרן זוית כההיא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם טהורה עם החולין, ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה, חבריא בעי וישליכנה לאשפה ויקדשנה ומשני ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ויקדישנה וישליכנה לאשפה ויש אדם מבקיר דבר שאינו שלו ע"כ, ומשמע מהאי סוגיא דאסור לרדנה ולהוליכה לקרן זוית ולקרות לה שם בקרן זוית דאל"כ יקשה ירדנה ויוליכנה לקרן זוית ויקרא לה שם, וראיתי בש"ך ז"ל דמקשה באמת כן והניח בצ"ע, עכ"פ מהסוגיא דשם מוכח דתרומה טמאה אסור לטלטלה וחיישינן שמא יאכלנה אם לא שיניחנה בקרן זוית ואסור לטלטלה להניחה בקרן זוית, ולהוליכה לקרן זוית ושם יקרא שם נמי אי אפשר והוא מטעם דאין להניח בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה טבל דחיישינן שמא ישרפנה עם הטמאה, כמו דאין מניחין תרומה טמאה בבית מחשש תקלה שמא יאכלנה ומניחה בשביל זה בקרן זוית דמיוחד לשרפה כמו כן אין מניח טבל טמא בקרן זוית דמיוחד לשרפה משום תקלה דשמא יבא לשרוף להטבל וקי"ל דאין מדליקין בטבל שמא וחברייא בעי וישליכנה לאשפה ויקדישנה פי' כיון דעל אשפה אין חשש תקלה לא משום שמא יבא לאוכלו כדאיתא במס' ב"ק (דקט"ו) ולא שמא יבא להדליק, ומשני כיון דישליכנה לאשפה הוי הבקר ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא יכול להקדיש, ופריך ויקדישנה וישליכנה לאשפה כדפי' הק"ע ז"ל דיוליכנה על האשפה ויקדישנה שם ושם ישליך מידו ומשני דאין אדם רשאי להשליך במקום הפקר דבר שאינו שלו הרי מפורש דלהוליך על האשפה ולהקדישה שם מותר ולא דיהא אסור להשליך שם אבל להוליך אותה לקרן זוית ולהקדישה שם אסור משום דאין מניחין שם אף רגע אחת טבל טמא מחשש תקלה שלא יבא להדליק, ועיין בתוס' ז"ל במסכת (די"ח ע"ב) ובמסכת ב"ק (דקט"ו ע"ב) דמאן דחייש לתקלה שמא יאכל אפילו מועט חיישינן וע"כ חיישינן להניחה בקרן זוית המיוחד לשרפה אפילו זמן מועט וכמו כן אסור לרדנה ויקרא לה שם שמא יאכלנה אפילו בסמוך לחשיכה דבלילה ידליקנה מ"מ חיישינן לתקלה עכ"פ מפורש מוכח מהסוגיא הזה כדברינו בע"ה ודוק:

הדרן עלך המזמין וסליקא לך מסכת דמאי