אר"ה הדא אמרה שהיה ר"ג צריך לזכות. עי' בפנים בדברינו פי' הסוגיא בע"ה ועפ"ז יש לתרץ מה דהק' התפארת ישראל ז"ל וכן כמה אחרונים ז"ל על פרש"י ז"ל דמפרש דר"ג היה חושש שלא יאכלו ב"ב טבל וע"כ ראה לתקן איסור טבל והק' אחרונים ז"ל א"כ לשיטת רש"י ז"ל תלי בברירה ואנן דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה הוא לנגד ר"ג וזקנים עיי"ש אבל עפ"ז ניחא שפיר דהנה בתוס' ז"ל הקשו כמה קושיות על שיטת רש"י ז"ל במס' קידושין דף כ"ו ע"ב בד"ה מעשה והרבה קושיות נתרצו מפי' הריטב"א ז"ל ומפי' מהרש"א ז"ל אבל ב' קושיות נשארו א' דלמה לו לר"ג לזכות להם המקום הא בקריאת השם דיו להפקיע איסור טבל ב' דמה מועיל הפרשה בלא קביעות מקום דהא תניא. בתוספתא מע"ש שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום כו' עד שיקבע לו מקום ומייתי התם עובדא דר' יהודה ור' יוסי שנתארחו כו' עיי"ש. והנה הא דהק' התוס' ז"ל הא דצריך קביעות מקום למה לא הקשו ג"כ בההיא דהלוקח יין מבין הכותים דאומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' דשם קשה ג"כ הא צריך קביעות מקום ולא הק' בתוס' ז"ל שם כלום דהאיך מהני למ"ד דאית ליה ברירה הא צריך קביעות מקום ולא הקשו שם אלא גבי מע"ש דלפירש"י ז"ל דפי' מיחל ושותה מיד דמחלל המע"ש תומ"י ע"ז הקשו האיך מהני החילול הא לא היה קביעת מקום על המע"ש ומייתי ההיא עובדא דתוספתא דלא מהני החילול בלא קביעת מקום ולמה הקשו רק על החילול מעשר דלא מהני בלא קביעת מקום ולא הקשו האיך מהני להפקיע איסור טבל בלא קביעת מקום א"ו דפשוט הדבר כמבואר בריטב"א ז"ל במס' סוכה דף כ"ה דלהפקיע איסור טבל לא בעינן קביעת מקום למאן דאית ליה ברירה דהא קורא שם השתא ולכשיפריש יוברר הדבר מעיקרא איזה היה תרומה ונמצא שירי' נכרין אח"כ למפרע והוי קביעת מקום למפרע משא"כ בחילול מע"ש בעינן סיום מקום וקריאת שם גמור ולא חל החילול עכשיו טרם שנתברר למפרע דבעינן קריאת שם גמור וסיום מקום בעת החילול גופי' עיי"ש בריטב"א ז"ל במס' סוכה ותמצא מפורש כן וע"כ הא דהקשו בתוס' ז"ל הכא בעובדא דר"ג וזקנים מסיום מקום לענין להפקיע איסור טבל הוא ע"כ משום דשאני הלוקח יין מבין הכותים דהתם דמותר למאן דאית לי' ברירה ממילא הוי סיום מקום משא"כ הכא בעובדא דר"ג וזקנים דמותר אפילו למאן דל"ל ברירה ע"כ הקשו שפיר הא בעינן קביעת מקום. וע"פ הדברים הללו יתורץ שפיר נכון דלעולם מותר אפילו למאן דל"ל ברירה דהא מתורץ כל הג' קושיות חדא בחבירתה קושיא דאין ברירה וקושיא דלמה צריך לזכות המקום הא די בקריאת שם וקושיא דבעינן קביעת מקום דהא דבעינן זיכוי המקום משום דאינו יכול לסיים המקום דשמא יאכלו ב"ב מזה המקום וע"כ בשמזכה המקום והוי לאחר נתינה וע"י נתינה לא בעינן סיום מקום כמבואר בפנים בדברינו בע"ה והשתא לא קשה הא אין ברירה והאיך יאכלו ב"ב ז"א דהא למאן דל"ל ברירה לאו דהוי איסור טבל ז"א דהא כבר כתבו בתוס' ז"ל במס' עירובין דף ל"ו ובדף נ' ע"ב דלמאן דל"ל ברירה מ"מ חשיב שפיר תרומה ונתקדש בתערובת כל היכא דאיתניהו ורק למאן דל"ל ברירה אסור לאכול דשמא יאכל התרומה ומפריש החולין ע"ש בתוס' ז"ל דמפורש כן וכן שיטת רש"י ז"ל בסוף מס' מעילה עיי"ש. וא"כ אימתי שייך זאת הנ"מ גבי לוקח יין מבין הכותים דהתם דחל הקדושת תרומה ע"י קריאת שם א"כ אם יפריש החולין ויאכל התרומה נמצא דאכל תרומה למפרע והאיך יכול להיות שתרומה נפקע לחולין מי מוציא הקדושת תרומה מתרומה לחולין [בלא שאלה] משא"כ כאן דלא חל קדושת התרומה על ידי קריאת שם תרומה דהא מחוסר סיום מקום למאן דל"ל ברירה וכל עיקר קדושת התרומה הוא ע"י קניית המקום דהוי עי"ז נתינה וכדברינו בפנים דלא גרע מקנין דהדיוט דקי"ל במס' מנחות דף ק"ח שור בשורי בית בביתי מכור לך קנה אחת מהן ויד המוכר על העליונה ליתן לו איזה שירצה ולמ"ד אין ברירה יכול להיות שמתחלה בהבית זה זכה הלוקח ואעפ"כ זכה הלוקח בהבית האחר שהבריר לו המוכר ויוצאת מרשות הלוקח הבית הראשון בלא שום קנין משום דכיון דיד המוכר על העליונה הרי רשות ביד המוכר לחזור מן הבית הזה שזכה בו הלוקח וליתן לו במקומו בית זה ולא תלי קנין דלוקח בבית זה בברירה וא"כ הכא דכל קדושת התרומה הוא ע"י הקנין שמזכה המקום ונמצא אחר כך כשיברר ר"ג מקום אחד לר"י דלא תלי כלל בברירה אלא אם אפילו מתחלה זכה ר"י במקום אחר מ"מ רשות ביד ר"ג להוציא המקום זה מרשות ר"י וליתן לו במקומו מקום אחר וכיון שחל החזרה למפרע על המקום הזה ממילא לא קנה עדיין המקום הזה כיון שביד המוכר לחזור בו לא חל עדיין הקנין עד שיברר לו ונמצא דלא הוי עדיין תרומה שבמקום זה דוקא משום קניית המקום עד שיברר לו המקום ורק דמקום אחד בודאי קנה דהמוכר דבר שאינו מסוים קנה מקום אחד ולא ידעינן איזהו ולא יכול לחזור בו שלא יתן לו כלל ונמצא דחד מקום קנוי לר"י וממילא הוי לאחר ניתינה חד מקום קנוי ונפקע איסור טבל ויכולין ב"ב לאכול ולא הוי חשש איסור אכילת תרומה ודו"ק: