Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רשב"ל בעי קומי רבי בא מה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה כיי דתנינן תמן עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מכללו הותר כולו א"ל מה אין תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שהותר מכללו בטל כולו כאן שא"צ חקירת חכם לא כ"ש ר"י בשם ר' הילא משום נדר טעות כו'. מכאן קשה מאד לשיטת האיכא מ"ד דמובא בר"נ ז"ל דף כ"ו ע"ב ד"ה ולרבא שכתבו דאימתי בעינן משנה לרבה אבל במעמיד כולן אסורין חוץ מאביו דווקא דומיא דמתניתן שלא הי' יודע שאביו ביניהן הילכך כיון שהוא מעמיד אין כאן נדר שהותר מקצתו לפי שאביו לא הי' לעולם בכלל הנדר אבל בשכולן בכלל ונשאל על אחד מהן ובמתניתן דפותחין כיון שהותר אחד מהן ע"י שאלה הותרו כולן ואין כן דעת הרמב"ן ז"ל בהלכותיו שהוא ז"ל סובר דאפילו כה"ג לא אמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא במשנה כו' עיי"ש וכדעת האיכא דאמרי פסק הטור ז"ל והד"מ ז"ל והש"ק ז"ל והב"ח ז"ל פסקו שכן עיקר ולכאורה קשה מאד מירושלמי הזה דמפורש הכא דיותר אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו גבי נדר דמתניתן דידן דלא צריך חקירת חכם מהא דשבתות ויו"ט אליבא דר"ע וא"כ כיון דבעינן במתניתן דידן משנה דווקא בנדר שא"צ שאלה מכ"ש דבעינן משנה דווקא גבי נדר שצריך שאלה דהא מפורש בירושלמי הזה כיון דנדר דצריך שאלת חכם אמרינן הו"מ הו"כ כ"ש דאמרינן הו"מ הו"כ גבי נדר שא"צ שאלת חכם כמתניתן דידן וא"כ ממילא כיון דלא אמרינן הו"מ הו"כ במתניתן דידן שא"צ שאלת חכם אלא דווקא במשנה א"כ מכ"ש דלא אמרינן הו"מ הו"כ בנדר שצריך שאלה ובמתניתן דפותחין אלא דווקא במשנה וראיתי בס' בית דוד ז"ל שיגע מאד לתרץ הקושיא הזאת ומאריך הרבה בזה בס' י"ג עיי"ש ונראה לפענ"ד לתרוצי בפשיטות דלא די שלא קשה מהירושלמי הזה על ההיא שיטה אלא אדרבה מסתעיא לה דהנה לכאורה קשה מלשון הירושלמי דגרסינן מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם כו' כאן שא"צ חקירת חכם לא כ"ש מדוע נקט לשון חקירת חכם ולא נקט כבכל מקום היתר חכם שאלת חכם עיי' בר"פ דגרסינן שם כו"כ פעמים היתר חכם בלשון היתר חכם ולא גרסינן שם חקירת חכם ולא מצינו לשון חקירת חכם רק במשנה דף מ"ה ע"ב במס' גיטין דגרסינן שם נדר שהוא צריך חקירת חכם והתם לדיוקא נקט דכיון דהחכם צריך לעשות חקירה להתיר ומי יודע אם כשיחקור ימצא פתח חרטה ויטעון לא ידעתי אם ימצא החכם לאחר החקירה פחח חרטה והתם שייך להענין חקירת חכם אבל מאי שייכות הוא לענין הזה הו"ל למיגרס שצריך היתר חכם כמו בר"פ דידן דגרסינן כו"כ פעמים צריך היתר חכם א"צ היתר חכם עיי"ש וע"כ דהוא עיקר גדול גם בסוגיא דידן דהנה גרסינן לעיל בר"פ גבי ארבעה נדרים הללו ר"א בשם ר"ח רובה אלו א"צ היתר חכם כו' התיב איסי והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מיכן וא"ל שמואל כו' מתניתא פליגי על איסי אף זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם פתר לה כל נדרים צריכין פתח ממקום אחר ואלו פתחן בצידן וכמו שפירשנו בע"ה שם דפריך על איסי מדקתני אף זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם מדקתני אף משמע דד' נדרים הללו א"צ היתר חכם ומרבה אף זה כיוצא בהן ומשני פתר לה כל נדרים צריכין פתח ממקום אחר ואלו פתחן בצידן פי' הא דקתני אף זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם משמע דכל אלו ד' נדרים א"צ חכם פי' שאין החכם צריך לבקש פתח חרטה משום דאלו פתחן בצידן עיי"ש וע"כ ר' בא ס"ל כאיסי דארבעה נדרים הללו צריכין היתר חכם אך לא צריכין חקירת חכם ע"ז למצא פתח ע"ז דהא פתחן בצידן וע"כ אי לא הי' צריך שאלה כלל ונמצא דאביו ואחיו לא נכנס בכלל הנדר כלל וע"כ לא שייך בזה הו"מ הו"כ כיון דלא הי' כלל בתוך הנדר אבל למ"ד דצריך שאלה רק דא"צ חקירת חכם דפתחן בצידן הרי נכנס בכלל הנדר ושייך ביה הו"מ הו"כ וביה שייך יותר הו"מ הו"כ מנדר שניתר מקצת ע"י חקירה דחכם דהא נדר שא"צ חקירה מחכם ופתחן בצידן הוא יותר קרוב לנדר טעות מנדר שצריך עליו חקירה דחכם והא דהו"מ הו"כ הוא משום דחשוב נדר טעות ולפיכך כתב הר"נ ז"ל באם שניתר בחרטה מקצת לא שייך בי' הו"מ הו"כ משום דע"י פתח משוי לי' הנדר טעות משא"כ בחרטה לא משוינן לי' בנדר טעות וכיון דהו"מ הו"כ הוא משום נדר טעות ממילא בנדר שא"צ חקירה דחכם קרוב יותר לנדר טעות מנדר שצריך חקירה דחכם ולא נעשה נדר טעות רק לאחר החקירה דחכם וה"פ בירושלמי רשב"ל בעי קומי ר' בא מה בא ר"ע להוסיף על דברי בית הלל ומה הוספה ורבותא יש בדברי ר"ע יותר מדברי ב"ה דיהא דברי ר"ע רבותא שיהא בדברי ר"ע יתרון עד שיהא דברי ב"ה מוכח מדברי ר"ע נוסף בדברי ר"ע ע"ז א"ל ר בא דס"ל בארבעה נדרים הללו צריכין היתר חכם רק דא"צ חקירה דחכם אלו פתחן בצידן דבודאי יש בדברי ר"ע דברי ב"ה ונתוסף בדברי ר"ע דמה אם תמן נדר שהוא צריך תקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו. כאן שא"צ חקירת חכם פי' דפתחן בצידן וקרוב יותר לנדר טעות לא כ"ש דהו"מ הו"כ ומסיק ר' יוסי בשם ר"ה משום נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר ע"כ פי' דר' יוסי בשם ר"ה מילתא אחריתי קאמר וניפרש הטעם הא דהו"מ הו"כ הוא משום לתא דנדר טעות וע"כ דווקא בפתח הוא דאמרינן הו"מ הו"כ ולא בחרטה וע"פ מה דמבואר הפי' בירושלמי בפשיטות ממילא לא קשה כלל על ההיא שיטה ז"ל דס"ל דגבי מתניתן דידן דנדרי שגגות צריכין להיות דווקא במשנה ולא במעמיד משום דלא הי' אביו בכלל הנדר מעולם אבל בשאלה ובמתניתן דפותתין אף במעמד נמי אמרינן הו"מ הו"כ הוא משום דאנן קי"ל במתניתן דידן דאביו ואחיו א"צ כלל היתר חכם וע"כ מעולם לא הי' בכלל הנדר וע"כ צריכין שיהא משנה אף בדבר הנדר של האחרונים אבל לר' בא בירושלמי דס"ל דצריך היתר חכם רק דא"צ חקירה דחכם ופתחו בצידו בודאי קיל מנדר שצריך חקירה דחכם ומשוי לי' נדר טעות ואמרינן ביה יותר הו"מ הו"כ ולפ"ז אדרבה מהירושלמי הזה הוא ראי' גדולה לשיטת הזאת דאי כ"ד דאף בשאלה ובמתניתן דנדרים צריכין נמי להיות משנה א"כ לפי מה דקי"ל דבארבעה נדרים א"צ היתר חכם ולא הי' אביו ואחיו בכלל הנדר א"כ יקשה קושית הירושלמי דמקשה רשב"ל דמה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה דהא אדרבה כ"ש הוא מתניתן דפותחין ממתניתן דתאנים דמה בתאנים דאביו ואחיו לא היו בכלל הנדר כלל דא"צ היתר חכם ואעפ"כ אמרינן הו"מ הו"כ במתניתן דפותחין דצריך שאלה לחכם לא כ"ש דהו"מ הו"כ וא"כ מה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה דהא לדידן ליכא לתרוצי כתירוצא דר' בא דמתניתן דתאנים הוא כ"ש ממתניתן דפותחין ונמצא דר"ע מוסיף אדרבה כיון דקי"ל דבמתניתן דתאנים א"צ היתר חכם ונמצא דאביו ואחיו לא הי' בכלל הנדר ואעפ"כ הו"מ הו"כ במתניתן דפותחין לא כ"ש ונמצא אדרבה דמתניתן דפותחין הוא כ"ש ממתניתן דתאנים וקשיא מה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה א"ו דבמתניתן דתאנים צריך דווקא שיהא משנה אף בלשון הנדר שעל אחרים וע"כ כשהותר מקצתו הותר כולו משא"כ במעמד אבל במתניתן דפותחין אף במעמד ואינו משנה הלשון על שאר הימים מ"מ מותר משום הו"מ הו"כ ע"כ מוסיף ר"ע על מתניתן דבמתניתן דתאנים ע"כ צריך לשנות ובא ר"ע והוסיף במתניתן דפותחין דא"צ לשנות אלא דהו"מ הו"כ אבל בהירושלמי לא ס"ל ר' בא במשנה במתניתן דידן דתאנים דמיירי במשנה וע"כ משני דמוסיף בחקירה דחכם ולשיטת ר' בא דמוקי דפליגי במעמד לא קשה ג"כ מה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה משום דר' בא מוקי לב"ה כרי יוסי ובא ר"ע והוסיף דבמתניתן דפותחין אליבא דכו"ע הו"מ הו"כ אבל ר' בא בירושלמי דס"ל דבאלו נדרים צריכין היתר חכם אך לא חקירה דחכם משני לטעמי' ודוק:
א"ר יוסי מ"ד חזקי' בשפדאן הוא אבל אם פדיין אחר פקעה מהן קדושתן מחלפי' שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר פדיין אחר פקע מהן קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקעה ממנה קידושין לא צורכא דלא בשנתן לה שתי פרוטות אחד מכבר ואחד לכשיגרשנה הסוגיא הזאת חמורה ועיקרה היא שניי' בפ' האומר בקידושין והמפרשים ז"ל עמלו לפרשה והנו"י ז"ל מגי' שם ומפלפל טובא ונראה לפענ"ד לפרש בפשיטות בע"ה וכן גרסינן במס' קידושין ר"ה רבה ור"י נשיאה הוין יתבין אמרין נימא חדא מילה בקידושין האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתקדשי לי לכשאגרשיך מהו נתכון וקמון להון א"ר יוסי ולמה נתכון לא אמר ר' בא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת אין את בעי מקשייא הכין קשי חד בר נש הוי אזיל מקדשא חדא איתתא קדמי' חברי' ואמר לה הוי ידעה דהדין גברא דהוא אזיל מקדשתיך דעתא בישא עתיד הוא משביק לך אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך מהו תמן תנינן הרי הנטיעות האלו קרבן כו' וכל הסוגיא הזאת עד גמירא וה"פ דר' יוסי קאמר דשפיר נתכון לאו מי אמר ר"ב ב"מ לכשנשתחרר כו' והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת פי' דהוי כפדאן אחרים וכן הא דאמר רבב"מ לכשנשתחררה נתלית בדעת אחרת ה"נ פי' דהוי דעת אחרת שמא לא תרצה להתקדש לו ושמא לאחר הגירושין תהי' בדעת אחרת כן פי' הרשב"א ז"ל בחידושיו במס' קידושין דף ס"ב עיי"ש דכתב וז"ל ז"ל שמא תהי' אחר הגירושין בדעת אחרת וכיון שעכשיו אינה ראוי' לקבל קידושין ולאחר גירושין תהי' בדעת אחרת אין בדבריהם כלום והרשב"א ז"ל פי' כן על הא דאיתא בגמ' האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דאינה מקודשת דנהי דבידו לגרשה בידה לגרשה בתמי' עיי"ש ומסיק דכן בשפתה נמי דכוותי' עיי"ש וקס"ד דמיירי דמקדש לאשה פנוי' לאחר שאקדשך ואגרשך דהא לא נקט האומר לאשתו אלא האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדש בו לכשאגרשך ואפילו דהכא כיון שהיא פנוי' הרי היא ראוי' לקבל קידושין מעכשיו ומה איכפית לן שתהי' בדעת אחרת עכ"ז ס"ל כיון דאשה כפדאוה אחרים דמי אינה חוזרת וקודשת ע"כ נתכון וקמון להון דזה אינו שאלה חמורה ופשוט דאינה מקודשת אין את בעי מקשייא פי' אם תרצה למשאו שאלה בקושי הכין קשה חד בר נש אזיל לקדש' וכו' אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי בה לאחר שיגרשך מהו פי' בזה יש מקום לשאול דבזה י"ל דתפסי קידושין ומביא כל הסוגיא דנטיעות דע"ז אמר ר' יוסי מ"ד חזקי' בשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקעה מהן קדושתן והוא שיטת ר"י דאמר דלפיכך נתכון דכשנתגרשה נתלית בדעת אחרת והוי כפדאן אחרים ואינה חוזרת וקודשת ומביא הסוגיא דנטיעות ומימרא דר' יוסי דהוא שיטת ר' יוסי הכא דנתכון דאשה כפדאוה אחרים דמי וע"כ פריך מחלפי' שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר פדיין אחר פקעה מהן קדושתן לפיכך באומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בו לכשאגרשך אינה מקודשת משום דלכשתתגרש נתלית בדעת אחרת והכא אמרי' נישאת לאחר לא פקעה ממנה קידושין פי' א"כ קשה מאי דקאמר אין את בעי מקשייא הכי קשי חד בר נש אזיל לקדושי אתתא קדמי' חברי' כו' הא לך פרוטה זו שתתקדשי בה לכשיגרשך מהו דבזה יש מקום למימר דבנשאת לאחר וגירשה דלא נפקע הקידושין שלו וקשה מר' יוסי על ר' יוסי הא הכא נמי כפדאוהו אחרים דמי ואמאי לא נפקע הקידושין ומשני לא צריכה דלא בשנתן לה ב' פרוטות אחד מכבר ואחד כשיגרשנה פי' לזה דהנה כתב הר"נ ז"ל בדף ל' ובמס' קידושין דף ס"ב בשם הרשב"א ז"ל דנפשוט איבעיא דר"ה מהא דגרסינן במס' כתובות דף נ"ט שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש דקדשה וה"נ גבי נטיעות אם הי' מתנה שיחזור ויקדש לאחר שיקנה מן האחר הפודה הרי הוא קדוש חל ההקדש וכתב הר"נ ז"ל ז"א דל"ד להתם דהתם בידו להקדיש זה ההקדש גופי' עכשיו קודם המכירה אבל הכא כיון שנתקדשה לו בב"א מהשתא ועל לאחר הגירושין זה הקידושין שלאחר הגירושין לא מצי לקדש עכשיו דהא עכשיו כבר נתקדשה לו בפרוטה הראשונה והרי כבר מקודשת לו עכשיו דהא בב"א מקדש עיי"ש וע"כ לפי' הר"נ ז"ל באם לא הי' מקדש בב"א אלא הי' מקדש לאשה שתתקדשו לי לאחר שתתקדש ותתגרש והיא השתא פנוי' פשיטא דמקודשת דהוי בשדה זו שאני מוכר לך דבידו לקדשה זאת הקידושין עכשיו וכן כתב הא"מ ז"ל בס' מ' עיי"ש ומסיק דה"ה באומר לפנוי' התקדשי לי לאחר שאקדשך ואגרשך דמקודשת דדמי לשדה זו שאני מוכר לך עיי"ש:
וע"כ לפ"ז מבואר הסוגיא בע"ה על נכון דמעיקרא קס"ד דאומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשאגרשך הוא דאומר לאשה פנוי' שתתקדש לי לאחר שיקדשה ויגרשנה ע"ז אומר ר' יוסי דהוי כפדאן אחרים ואינה מקודשת ואמאי אמר גבי חד בר נש דנתקדשה כלאחר שנשאת לאחר ותתגרש דתפסי הקידושין הא זה נמי כפדאו אחרים דמי ומשני לא צריכה דלא נותנן לה ב' פרוטות אחד מכבר ואחד לכשיגרשנה פי' לא כדקס"ד דקידשה בחד פרוטה שתתקדש לו לאחר שיקדשנה ויגרשנה ז"א דבזה תפסי קידושין ולא הי' מגחכון דהא בידו לקדשה מעכשיו אלא בנתן לה בב"א ב' פרוטות אחד שיחול עכשיו ואחד לאחר שיגרשנה [ותיבת מכבר הוא בירושלמי מתחלה כדאיתא פ"ג במס' מע"ש באומר מכבר לכשאשתה ופי' השנו"א ז"ל דהא בתחלה עיי"ש] ע"כ אינו חל משום דאין בידו לקדשה עכשיו זה הקידושין שלאחר הגירושין דהא כבר מקודשת לו בפרוטה הראשונה כיון דקידשה בב"א ואם לא הי' נחלית בדעת אחרת ולא הי' כפדיין אחרים מקודשת אפילו בב' פרוטות ונתקדשה בב"א דהא קי"ל דפדאן הוא חוזרת וקודשת גבי נטיעות כמו כן גבי קידושין אבל מכיון דניתלית בדעת אחרת ודמי לפדאן אחרים אינו חוזרת וקודשת ע"כ אינה מקודשת אבל בנתקדשה כשתנשא לאחר ונתגרשה תהא מקודשת לו א"נ כשתנשא לו ותתגרש תהא מקודשת ואינו מקדשה עכשיו פשיטא דמקודשת דבזה לא איכפת לן מה דאשה כפדאוהו אחרים דמי ומ"מ יש לתרוצי שיטת הרשב"א ז"ל דלא קשה מהאי ירושלמי משום די"ל דלשיטת הש"ס דילן סברת רשב"א ז"ל במקומה עומדת דהא אפילו כשמקדשה ב"א מ"מ הרי בידו לקדשה רק מעכשיו ואי דאז לא תתקדש רק עד הגט אבל רצונו לקדשה אפילו לאחר הגט ז"א דהא בידו לקדשה ולא יגרש אותה לעולם דהא הגירושין ברצונו תלוי אם לא ירצה לא יגרש וממילא בידו לקדשה לעולם וזהו כונתו ז"ל בתשו"ס תש"ו וז"ל ז"ל שאם בידו לקדשה לעולם אע"פ שמתנה לאחר זמן שאין ביד המקדש חיילי עכ"ל ז"ל עיי"ש וכונתו בתיבת לעולם לקדשה לעולם לתרוצי בזה קושית הר"נ ז"ל דהא אין בידו לקדש הקידושין זה שלאחר הגירושין כעת כיון שמקדשה כעת בקידושין מעכשיו ולא חיילי קידושין על קידושין ולא דמי לשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה דהתם אינו מקדשה רק פ"א אבל הכא כשמקדשה ב' פעמים על מעכשיו ועל לאחר כך לא חלה קידושין השנים כיון שכבר נתקדשה עכשיו ואין בידו לקדשה עכשיו עוד אבל הרש"בא ז"ל מתרץ זאת דהא כיון שבידו לקדשה עכשיו קידושין לעולם דהא בידו שלא יגרשה ותהי' ממילא מקודשת לעולם וכ"ז ניחא לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דבטענת מאיס עלי אין כופין אותו להוציא ונמצא דבידו לעולם שלא לגרשה ומביא ראי' בחידושוי הרשב"א ז"ל במס' גיטין דף מ"ט ע"ב מהא דגרסינן שם כי מפקעי איהי לתקנו לי' רבנן כתובה מיניה ד"א האיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לי' בגיטא פרש"י ז"ל דלא יהיב לה גיטא דבידו הוא וכתב דמכאן סתירה לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבאומרת מאיס עלי כייפינן לי' להוציא דמהכא מוכח דלעולם אין כופין אותו להוציא ואין אשה יכולה להפקיע עצמה מבעלה שלא לרצונו ואפילו באומרת מאיס עלי דאל"כ לתקנו לי' רבנן כתובה מינה ומכאן תשובה להרמב"ם ז"ל דכתב דבאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא עיי"ש וא"כ לשיטת הרשב"א ז"ל דלעולם אין אשה יכולה להפקיע עצמה מבעלה שלא לרצוו א"כ בידו לקדשה מעכשיו קידושי עולם יגרש לה וממילא תהי' מקודשת לעולם אבל לשיטת הירושלמי בר"פ אע"פ דגרסינן שם שלא תחזור בה ופריך ויכולה היא לא כן תני האיש אינו מוציא אלא לרצונו ומשני מעיקא היא לי' משבק לה ע"כ וקשה הא אפילו כי מפקע איהו נמי לא לישבק לה דמשהי לה בגיטה ומי יכוף אותו לגרשה אלא ע"כ דלשיטת הירושלמי דמעיקא לי' בטענת מאיס עלי ומשבק לה וכן מוכח מלשון הירושלמי דלא תחזור בה ופריך ויכולה היא והתנן והאיש א"מ אלא לרצונו ומשני כו' ושביק לה מלשון שלא תחזור ופריך ויכולה היא ומשני ע"ז משמע דבאמת יכולה לחזור מעיקר הקנין קידושין שלו וכן מפרש הרמב"ם ז"ל להירושלמי וסמך ע"ז א"כ לפ"ז אין בידו לקדשה עכשיו אלעולם שאין בידו שלא לגרשה ע"כ צריך הוא לקדשה אלאחר גירושין ואין בידו לקדשה עכשיו הקידושין הזה לעולם ואנו דנין בקידושין העיקר מצד הבעל ולא מצד האשה כדכתב הר"נ ז"ל בדף ל' עיי"ש ונמצא לפ"ז לשיטת הרשב"א ז"ל דלעולם אין האשה מפקיע עצמה מבעלה שלא לרצונו ע"כ שפיר בידו עכשיו לקדשה לעולם ובידו שלא לגרשה לעולם וממילא תהי' מקודשת לעולם ולא קשה משיטת הירושלמי דמחלק בפירוש בין שמקדשה אלאחר גירושין לחוד לבין שמקדשה מעכשיו ולאחר גירושין משום דלשיטת הירושלמי יכולת ביד האשה להפקיע עצמה מבעלה ע"כ כיון שמקדשה מעכשיו שוב אין בידו לקדשה אלאחר גירושין וממילא להרמב"ם ז"ל שס"ל דיכולת ביד האשה להפקיע עצמה מבעלה ע"כ לדידי' ז"ל לא נפשיט האיבעיא דר"ה משום דאין בידו עכשיו לקדשה אלאחר גירושין כיון דכבר נתפס בה עכשיו קידושין וכשיטת הר"נ ז"'ל וע"ש פי' הב"י ז"ל דלשיטת הרמב"ם ז"ל הוי ספק קידושין כשיטת הר"נ ז"ל ולאחר כותבי זאת התבוננתי שהר"נ ז"ל במס' כתובות דף ס"ד פסק ג"כ דאין כופין אותו להוציא באומרת מאיס עלי ולפ"ז חוזר סברת הרשב"א ז"ל למקומה דהא בידו לקדשה מעכשיו לעולם ובידו שלא יגרשה לעולם אך מ"מ שיטת הר"נ ז"ל לסברתי ולשיטתי קאי דהנה הר"נ ז"ל מביא היראיות שהביאו בתוס' ז"ל דבאומרת מאיס עלי אין כופין אותו לגרשה ולבסוף מביא עוד ראי' מהירושלמי הנזכר דר"פ אע"פ מעיקא לי' ומשבק לה ע"כ דאין כופין אותו לגרשה ומפרש הירושלמי דמעיקא לי' כ"כ עד שיגרש ברצונו אלמא דאין האשה יוצאה מבעלה שלא לרצונו וע"כ לפי פירושו בירושלמי ניחא ג"כ שיטתו דהא אין בידו שלא לגרשה דילמא מעיקא לי' טובא עד שיהא מוכרח לגרשה ולא דמי לשדה זו שאני מוכר לך דבידו להקדישה לעולם ומי יכוף אותו לפדות מן הקדש ולמכור לאחר ולקנותה אח"כ ע"כ בידו להקדישה מעכשיו לעולם משא"כ בקידושין הא אין בידו לקדשה מעכשיו לעולם ולא יגרשנה הלא אין בידו שמא מעיקא לי' טובא עד שיהא מוכרח לגרשה וע"כ הקידושין שלאחר הגירושין אין בידו לקדש מעכשיו כיון שפרוטה אחת מקדשה עכשיו ולא בידו לקדש זה הקידושין שלאחר הגט עכשיו אבל הרשב"א ז"ל מפרש להירושלמי דמעיקא לי' והוא שביק לה דמעיקא לי' ויהא מחויב לגרשה בב"ד שלא לרצונו דתמאס אותו באמת ותטעון מאיס עלי ע"כ מוסף לה כדי שתחבבו וכפירושו מוכרח קצת דאל"כ מי יכריח לו לגרשה דהא אינה יכולה רק למעיק לו ולא תדור עמו אבל מדוע יגרשה דהא אפשר דמשהי לה בגיטא וא"כ שיטת הירושלמי דאשה יכולה להפקיע עצמו מבעלה שלא לרצונו אבל אנן דקי"ל כבש"ס דילן אפשר דמשהי לה בגיטא ואפילו בטענת מאיס עלי אין האשה מפקיע עצמה מבעלה א"כ בידו לקדשה מעכשיו ולא יגרשנה לעולם ולפ"ז כיון דהרמב"ם ז"ל פסק כהירושלמי דאשה יכולה להפקיע עצמה מבעלה וע"כ הרמב"ם ז"ל מפרש בירושלמי דמעיקא לי' והוא שבק לה ה"פ דשבק לה בע"כ בב"ד ולא משהי לה בגיטא דאל"כ יקשה עליו מהאי ירושלמי דהא כל הקושיות שהק' על הרמב"ם ז"ל כבר תירצו בתוס' ז"ל דף ס"ג במס' כתובות חוץ מן הקושיא מהירושלמי הנזכר דמקשה הר"נ ז"ל וע"כ דלהרמב"ם ז"ל הפי' דמעיקא לי' והוא משבק לה בב"ד א"כ דס"ל דהוי איבעיא דלא איפשיטא והוי ספק קידושין כמו שכתב הב"י ז"ל בס' מ' לשיטת הרמב"ם ז"ל. [ולא הבנתי מה שמדייק המהרי"ט ז"ל מלשון הרמב"ם ז"ל דס"ל דהוי קידושי ודאי מדכתב באחת התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשיך הר"ז מקודשת ולכשיגרשה תהי' מקודשת עד שיגרש כו' וקשה דאינו מדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל דכתב הר"ז מקודשת דמהכ"ת נימא דאינה מקודשת כלל אלא ע"כ דס"ל דתרווי' חלין בב"א מעכשיו ולא חלו קידושין הראשונים אם לא יחולו קידושין שניים דאכתי לא גמרה למילתא דקידושין ודברי הרמב"ם ז"ל דכתב מקודשת כלומר דמקודשת מכח שתי פרוטות כדברי המקדש כלומר מהשתא חלו ב' הקידושין ולכי משכחת רווחא חיילי כשגרש אותה תהי' מקודשת מחמת קידושי שניים כו' עכ"ל ז"ל ולשיטתו ז"ל דלהרמב"ם ז"ל חיילי תרוויי' בב"א ולאחר הגירושין דמשכחת רווחא חיילי הקידושין השניים למפרע ולא הבנתי דבריו הקדושים ז"ל דמדייק מהא דכתב הרמב"ם ז"ל מקודשת פשיטא דמהכ"ת נימא דאינה מקודשת כלל אלא ע"כ דמקודשת תיכף בקידושי השניים ג"כ ז"א דאיכא למימר דאדרבה לפיכך קמ"ל דמקודשת דהא סד"א דאינה מקודשת לגמרי לע"ע כלל כמו שכתב המהרי"ט ז"ל בעצמו דלא חלו קידושין הראשונים אם לא יחולו קידושין השניים דאכתי לא גמרה מילתא דקידושין וא"כ הא"מ דאינה נגמרה הקידושין הראשונים עד שגרש אותה דאז גמרה מילתא דקידושין ע"ז קמ"ל דמקודשת לגמרי להוציא מהך סברא דלא חלי קידושין הראשונים אם לא יחולו קידושי שניים וקמ"ל דאינו כן אלא דלא חלי בב"א ולא שייכו להדדי קידושי ראשונים לשניים וגמרה מילתא דקידושין וקמ"ל דאדרבה דלא חלי בב"א ונגמרה מילתא דקידושין ודוק: