Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לאכול כזית כו' הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה כו' הדא מסייעא לדרומיי דרומיי אמרין אימורין כו' הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כו' א"ל כשהיה שם כשירין ושחטו לשם פסולין ה"פ דהנה בלאוכליו ושלא לאוכליו יש ג' מדריגות שחטו על שתיהן על אוכליו ושלא לאוכליו ומנה תחלה כל החבורה אוכלין ואינן אוכלין כמו חולה וזקן. ואחר כך שחט גם כן על שתיהן ובפירוש הפריט לאוכלין ולשאינן אוכלין הרי מדריגה אחת דעלה שנינו במשנתינו דכשר. עוד מדריגה שמנה כל החבורה אוכלין ואינן אוכלין ושחט על שאינן אוכלין לבד דזה פסול. כדאיתא בתוס' ז"ל ד' ס' ע"א ד"ה שחטו ועוד מדריגה דאם מנה כל החבורה ושחטו שיתכפר בו חצי חבורתו ס"ל לר' יונה לקמן ע"ב דפסול דנעשה כמתפיס כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר בו אלו לא נתכפר בו אלו מכיון שמנה אותם כאחת ע"כ כל המינין נחשבין כאחד ותלויין זב"ז דאי אפשר שיעלה למקצת ולא יעלה למקצת הנשאר אלא או דכולן יוצאין או דכולן אינן יוצאין. ואם כן בשמנה תחלה אוכלין ואינן אוכלין כמו בריאים וחולים וזקנים. אם שחט על בריאים לבד נמצא דמתכוין שיצא בו מקצת מנוין ומקצת מנוין לא יצאו אם כן פסול דהא נתפס כפרת אלו לאלו דצריך להיות כל המנוין נחשבים כאחד וא"א דלחצי מנוין יעלה הפסח ולחצי הנשאר לא יעלה. ז"א אלא דכולם נחשבים כאחת דהמנוין תלוין זב"ז ואם כן כולם אינן יוצאין אך יש לומר דלא דמי לדר' יונה הנ"ל דאימתי אמרינן דאי אפשר שיתכפר חצי מנוין וחצי מנוין לא יתכפרו ה"מ כשהיו כולם בריאים וכולן ראוים נמצא דכולן הוי מנוין אם כן כל המנוין תלוין זב"ז ואם לא נתכפרו לאלו לא נתכפרו לאלו אבל אם אותן שלא נתכפרו לא נחשבו מנוין כלל כגון חולין וזקנים אינן תלוין זב"ז דהא אותן שלא נתכפר עליהן ולא כיון עליהם אינן נחשבים למנוין ואינן תלוין זב"ז ולא שייך למימר שתאכל חצי חבורה ז"א דהא אינו חצי חבורה אלא כל החבורה:
ועכשיו יתבאר הסוגיא הזאת דקס"ד הא דתני בברייתא כיצד שלא לאוכליו לשם חולה או זקן משמע חולה אחד וזקן אחד בתוך החבורה בריאים ולא כמו דמסיק ר' חגי אחר כך תיפתר שהיה כולן חולין כמו דפריך אם כן נתני לשם בני חבורה פסולין אלא ע"כ לדעתי' דר' יוסי דלא היה רק זקן אחד או חולה אחד אם כן קשה למה פסול הא לאוכליו ושלא לאוכליו כשר א"ו דס"ל כר"א דבסמוך דמיירי בשתי עבודות דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדאיתא לקמן אבל בשחיטה גופה פסול לאוכליו ושלא לאוכליו ולכאורה קשה מ"ט הא אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכל השחיטה צריך בשביל האוכלין לחוד כדפירש"י ז"ל דף ס' ע"א אלא ע"כ דצריך השחיטה בשביל כל החבורה וע"כ נמצא דהוי כשוחט ע"מ שיתכפרו בו חצי חבורתו ואם כן ע"כ מוכח דחשיב זקן וחולה בר המנאה לפסול וחשובים מן החבורה דאל"כ לא חשיב חצי חבורתו אם כן הדא אמרה כמה דברים וקחשיב ואזיל וקמקשה הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הגם דאין לו מניין מכל מקום יש לו מניין לפסול וכמו דגרסינן לקמן ע"ב שהמחשבה לכושר ולא לפסול פי' דהמחשבה מהני לקולא לכושר ולא לחומרא לפסול עיין שם וה"נ ה"פ דאף על פי דהקטן אין לו מנין לכושר אבל יש לו מנין לפסול דלחומרא חשיב המנאתו המנאה הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול פי' כיון דאמרת דאפילו מי שאינו ראוי לאכול פטור מפסח ואינו ראוי למנות על הפסח אף על פי שאין לו מנין לכושר מכל מקום יש לו מנין לפסול אם כן לפי זה היה בדרך רחוקה מאוסקופת העזרה ולחוץ דקיימא לן לקמן בפ"ו הלכה ג' אמר ר' יוחנן לא אמר ר"א אלא לפטרו מהכרת עיין שם דבהיה בדרך רחוקה לא פטר אלא מהכרח דרחמנא אמר ובדרך לא היה אבל מי שהיה בדרך רחוקה פטור מהכרת דפטור מעשיית פסח ואבל אם שחטו עליו שפיר דמי ויצא בו ידי חובת פסח ולכאורה קשה כיון דפטור מפסח אם כן המנאתו לאו המנאה הוא ואם כן פסח נשחט שלא למנויו כדפירש"י ז"ל במס' פסחים דף צ"א ע"ב גבי נשים כיון דפטורין מפסח המנאתם לאו המנאה הוא והוי שלא למנויו אך דנשים בראשון רשות ונתנה להם התורה רשות לאכול עיין שם אבל ז"א דקיימא לן דשה לבית אבות לאו דאורייתא וכתב הר"נ ז"ל במס' נדרים דף לו ע"א דלא הוי שלא למנויו אע"פ דפטורין מפסח אם כן המנאתו לאו המנאה הוא. משום דלא אסר רחמנא שלא למנויו אלא דווקא להני דראוין להמנות אבל קטנים דלאו בני הכי ל"ל בה וכן כתבו התוס' ז"ל שם דלא אסר רחמנא שלא למנויו אלא להנהו דאיתנהו במצות תכוסו אבל לאותן דלא שייך בהו לא מיירי מידי דהוי אנשים דרשות הן שאף על פי שאין חייבין בפסח מותרת לאכול ממנו ולא הוי שלא למנויו וכן בקטנים עכ"ל ז"ל ואם כן הכא נמי מי שהוא בדרך רחוקה הגם דפטור מפסח מכל מקום בששוחט לשמו אינו נקרא שלא למנויו משום דאיסור בשוחט שלא למנויו היינו דווקא בשוחט לשם מי שראוי להמנות ושחט עליו בלא המנאה אבל בשוחט לשם מי שאינו ראוי להמנות דפטור מפסח שפיר דמי ואינו נקרא שלא למנויו ואי ס"ד דכל אותן שפטורין מפסח ואין לו מנין לכושר יש לו מניין לפסול אם כן קשה בקטן האיך אוכל פסח משום דאין בר המנאה הוא ז"א הא אף על פי שאין לו מנין לכושר יש לו מנין לפסול ולאו בר המנאה הוא לכושר והמנאתו לאו המנאה הוא הוא שמנה על הפסח וכאילו לא נמנה עליו לענין כושר וע"כ אסור לאכול ממנו דנקרא בר המנאה לפסול לחומרא ]אם לא דשה לבית אבות דאורייתא[ וכן קשה במי שהיה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול כיון דאין לו מנין לכושר ויש לו מנין לפסול אם כן הוי שוחט שלא למנויו וא"ל דכיון דלאו בר מניין הוא לא הוי שלא למנויו ז"א דכיון דאין לו מנין לכושר ויש לו מניין לפסול אם כן לענין שלא למנויו הוא פסול משום דהמנאתו לאו המנאה והוי שלא למנויו דאין לו מניין לכושר אבל לא חשוב בר המנאה דיהא מותר שלא למנויו כיון דיש לו מנין לפסול וקשה הא לקמן אמרינן דכשר בפ"י ה"ג עיין שם הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן כמו שהן קיימין כפי' הק"ע ז"ל דמחשב עליהן מחשבת פסול אע"ג שאבדו כמו שהן קיימין דמי לענין מחשבת פסול דהני שאינן יכולין לאכול כמו שאינן הן ואפ"ה מהני המחשבה שחשב עלייהו לפסול הפסח הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו פסול. דהע"כ הא דפסול ליה בחולה וזקן אחד הוא משום דהוא שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כנ"ל אם כן ע"כ בששחט על חצי חבורתו פסול וע"ז אמר ר' חגי קומי ר' יוסי תיפתר שהיו כולן חולין אם כן לא מוכח מידי מכאן דהוי בשוחט לחצי חבורה ואם כן חולה וקטן נקרא חצי חבורה השניה דיש מנין לפסול ז"א דמיירי שלא היה רק חבורת חולים וזקנים. א"ל אם כן נתנו לשם בני חבורה פסולין א"ל כשהיו שם כשירים ושחטו לשם פסולין פי' דמיירי בששחט רק על שאינן אוכלין לבד אף על פי שמנה גם אוכלין מכל מקום כיון ששחט על שאינן אוכלין לחוד פסול כמו שכ' התוס' ז"ל במס' פסחים דף פ' ע"א ד"ה השוחט עיין שם נמצא לב' האוקימתות רבותא קמ"ל לאוקימתא קמייתא קמ"ל דלאוכלין ושלא לאוכלין הוי כשוחט לחצי חבורה אף דחצי חבורה השניה הוי אותן שאינן ראוין להמנות ולאוקימתא בתרייתא קמ"ל רבותא דשלאו לאוכלין פסול אף על פי שהיו גם אוכלין מנוין עליו ועיין בתוס' ז"ל הנ"ל והפסול הוא משום שלא לאוכליו דווקא ולא משום חצי חבורתו ודו"ק:
והיידינו לשמו פטור תמן אמרין בשם ר"ח בשעיברה שנתו בין ראשון לשני ר' לא בשם ר' יוחנן בשעובר זמן כפרתו פסח שעובר זמנו ושחטו לשמו בזמנו או ששחט אחרים לשמו בזמנו פי' דאיתא במתניתין דידן בי"ד לשמו חייב שלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב כו' וע"ז מפרש בגמ' לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר פי' דנפ"מ בין זמנו ושלא בזמנו דבזמנו לשמו כשר וע"כ חייב. שלא לשמו פסול וע"כ פטור אבל שלא בזמנו לשמו פסול וע"כ פטור. שלא לשמו כשר. וע"כ חייב. ומוקמינן לשמו דשלא בזמנו דפטור מיירי בשנטמאו הבעלים ע"כ לשמו פסול וע"כ פטור ותלי זב"ז ולא קשה הא משכח"ל גם בזמנו לשמו פטור והוא פסול באופן אוקימתא זה שנטמאו הבעלים ונדחו לפסח שני ואם כן באופן זה אפילו בזמנו לשמו פסול והוא פטור אם כן לפי האוקימתא זה משכח"ל גם בזמנו לשמו באופן זה כמו בתוך המועד דלשמו פטור אבל ז"א דהא לא נחית במתניתין דידן לפרש החילוק דבין לזמנו ובין שלא בזמנו אלא באופן זה דבזמנו כשר לשמו וע"כ חייב ובלא בזמנו לשמו פסול וע"כ פטור ובשלא לשמו הוא להיפך דבזמנו פסול וע"כ פטור ובלא בזמנו להיפך שלא לשמו חייב משום דכשר ונחית התנא דידן לאשמועינן החילוק בין בזמנו לשלא בזמנו דמה דהכא כשר הכא פסול. ומה דהכא פסול הכא כשר. וע"כ נפ"מ בין זל"ז לשוחט על החמץ מה שאין כן לשמו בזמנו דהפסול ופטור בזה לא נחית ולא נחית רק מה דלשמו בזמנו כשר ושלא בזמנו דהפסול אבל לשמו בזמנו דפסול יפטור לא נחית לזה אבל היידנו לשמו דפטור כלומר דפטור וכשר בזמנו היכי משכח"ל דפטור וכשר דאם פטור ופסול משכח"ל שפיר כנ"ל אבל היכי משכח"ל דפטור. אף על פי דכשר ושאל הגמ' היכי תמצא דבזמנו לשמו פטור וכשר וע"כ לא מסיים בזה פטור ופסול כמו בכל הסוגיא ע"ז מסיק תמן אמרי בשם ר"ת בשעיברה שנתו ביו ראשון לשני ר"ל בשם ר"י בשעובר זמן כפרתו זה יתבאר היטב על פי התוס' ז"ל במס' פסחים דף פ"ט ע"א ד"ה ונטרחו וז"ל ואת אכתי לימא דלא בעי עקירה שלמים לשם פסח קשחיט. וי"ל כיון דאיכא אינש דצריך לו לכו"ע בעי עקירה כדאמרינן בפ' תמיד נשחט דף כד כגון שהיו בעלים טמאי מתים כו' עכ"ל ז"ל ובמהרש"א ז"ל יש לדקדק מאי קושיא דהא דאיכא מ"ד דלא בעי עקירה היינו אחר זמן פסח אבל קודם זמנו וכ"ש בזמנו לכו"ע ודאי בעי עקירה כמו שכתבו התוס' ז"ל בפ' תמיד נשחט דהכי מוכח התם. ויש לומר דהכי כשהפריש ב' פסחים ויצא כבר בא' מהם יש לדמותו לאחר זמנו דאינו עומד לעצמו. שוב לפסח כלל ולא בעי עקירה ותירצו כיון דבזמנן הוא ואיכא אינש דצריך כו' וק"ל עכ"ל ז"ל ומצינו מהך סוגיא דמחולק בין זמנו לשלא בזמנו דשלא בזמנו לא בעי עקירה אפילו דחזי לפ"ש דהא מוקי בדף ס"ד כגון שהיו בעלים טמאים ונדחו לפ"ש אבל אי דהבעלים עשאו פסח לא בעי עקירה אפילו דחזי לפ"ש מה שאין כן בזמנו כין דאיכא אינש דצריך ליה בעי עקירה ובע"פ כשעדיין איכא אנשים דלא נתכפרו עדיין בעי עקירה והיינו דדייק המהרש"א ז"ל דבזמנו כיון דאיכא אינש דצריך ליה ובזמנו דווקא דבזמנו לכו"ע בעי עקירה אם איכא אינש דצריך לי' דהא אצלו עדיין קודם כפרה. ועל ידי זה יתבאר היטב הסוגיא הזאת דהאיך משכח"ל בזמנו לשמו פטור וכשר תמן אמרין בשם רב חסדא כשעיברה שנתו בין ראשון לשני ר"ל בשם ר"י כשעובר זמן כפרתו פי' דר"ל בשם ר"י ס"ל דכיון דעבר זמן הכפרה דכל הג' כיתות כבר שחטו הפסח וליכא שום אינש דצריך לי' שוב לא בעי עקירה וע"כ כשר משום דהוי כשוחט אחרים לשמו. ור"ת ס"ל דדוקא כשעיברה גם שנתו בין ראשון לשני אבל כשעבר זמן כפרה לחוד והוא בתוך שנתו בפ"ש לא נתעקר שם פסח ובעי עקירה בזמנו כיון דחזי לשני ואם כן בשוחטו לשמו לאחר שנתכפר הוא וכל ישראל פסול דהוי כשוחט פסח לשם שלמים ולא הוי כשוחט שלמים לשם פסח כשוחט אחרים לשמו כמו דס"ל לר"י ז"א דהא בעי עקירה אם לא כשעובר גם שנתו בין ראשון לשני. ונמצא לפני כפרה כו"ע לא פליגי כיון דאיכא אינש דצריך לי' לכו"ע בעי עקירה וכמו שכתבו התוס' ז"ל דף פ"ט הנ"ל וכן כשעיברה שנתו בין ראשון לשני לכו"ע לא בעי עקירה אבל לאחר זמן הכפרה של כל ישראל וליכא אינש דצריך ליה אך לא עיברה שנתו בין ראשון לשני זהו פלוגתא בין ר"ח בין ר"ל בשם ר"י דלר"ח בעי עקירה ולר"ל בשם ר"י לא צריך עקירה ואם כן לרב חסדא אינו כשר בשחטו לשמו בזמנו רק בשעיברה גם שנתו בין ראשון לשני ור"ל בשם ר"י כשעיברה זמן כפרתו לחוד ע"כ קאמרינן והיידינו לשמו פטור דמשכח"ל בזמנו לשמו פטור וכשר וזה לא שייך למישאל רק בלשמו דמשכח"ל האי היכי תימצא דאף על פי דכשר מכל מקום פטור והא דכשר הוא משום דהוי כשוחט אחרים לשמו דכשר דהוי שלמים ובשלמים בי"ד פטור בשוחט על החמץ אבל לא שייך היכי תימצא שלא לשמו בזמנו דיהא כשר וחייב ז"א דאי כשר הוא בשוחטו לאחר כפרה משום דעוקר ממנו שם פסח והוי שלמים ע"כ פטור דשלמים בי"ד פטור בשוחט על חמץ ולא משכח"ל רק היכי תמצא חדשה לשמו בזמנו דכשר ופטור משום דהוי שלמים בי"ד ובשלמים פטור בשוחט על החמץ והא דלא מסיים בהדיא תיבת כשר משום דקאי אמתניתין דלשמו בזמנו חייב ושלא לשמו בזמנו פטור. ובמועד איפכא לשמו פטור ושלא לשמו חייב וקאי על מתניתין אלשמו בזמנו חייב ]והוא משום דהוא כשר[ ושאל היכי משכח"ל דפטור ר"ל על אופן זה דכשר ע"ז מסיים תמן אמרי בשם רב חסדא כשעיברה שנתו בין ראשון לשני ר"ל בשם ר"י כשעוברה זמן כפרתו. וע"ז מסיק הברייתא פסח שעיברו זמנו ושחטו לשמו בזמנו או ששחט אחרים לשמו בזמנו ר"א פוסל ור"י מכשיר כו' שהוא כשוחט שלמים לשם פסח מכיון שעיברה זמנו לא שניא הוא השוחט פסח לשם שלמים הוא השוחט שלמים לשם פסח הוא סיום לדברי ר' יהושע ובניחותא. וע"ז מסיים ע"ד דר"ח הא דמכשיר ר"י הוא דווקא כשעובר גם שנתו בין ראשון לשני וע"כ לא בעי עקירה והוי כמו שחטו אחרים לשמו ע"ד דר"ל בשם ר"י כשעובר זמן כפרתו כיון דליכא אינש דצריך לא בעי עקירה והוי כשוחט אחרים לשמו דכשר לר' יהושע ודו"ק: