Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מודה ר"נ בחולה ובזקן עיי' דברינו בפנים ובמס' פסחים דף ע"ח ע"ב גרסינן חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה אין שוחטין וזורקין עליו כו' אפילו תימא ר"נ גברי דחזי לאכילה בעינן מ"ת להא דתנו רבנן שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה כמאן אמר רבי אליעזר במחלוקת שנויה ור"נ הוא פירש"י ז"ל ולא בעי ר"נ גברי דחזי לאכילה ומתניתא קמייתא מוקי ר"א כדברי הכל עכ"ל ז"ל ואילו בירושלמי משמע דבשחטו בטהרה ונטמאו הבעלים דיזרוק בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה מוקי לה כר"נ ומכל מקום מסיק מודה ר"נ בחולה וזקן. משמע דלא סתרי אהדדי אלא נפ"מ בין טומאה לבין חולה וזקן דשאני חולה וזקן דגופו לא חזי מה שאין כן בטומאה דגופו חזי אך דהטומאה מעכבו. ודו"ק:
כתיב לא תוציאו מו הבית מן הבשר חוצה א"ל אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין תלמוד לומר לא תוציא חוצה אר"י מכאן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב. משמע מר' יהודא דמחייב על יציאת חבורה לחוד דס"ל דמחייב מלקות על יציאת חבורה ע"ז מקשה ר"מ אמר קריא לא תוציא חוצה בתמי' פי' דאיתא בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף קטו ע"ב ד"ה שנאמר גבי ריחיים ורכב וגבי חרצנים וזג וגבי מעשר מעשר דגנך תירושך ויצהרך דמנ"ל דחייב על כל חדא וחדא בין לר' יאשיה בין לר"י דילמא כיון דכתיב לאו אחד אתרווייהו לא מתחייב כשעשה שניהם אלא אחת כמו אבר מן החי וטריפה דאינו חייב אלא אחת ומתרצין כיוו שהאיסורין מפורשין קאי לאו על כל אחד ואחד דלא דמי לבשר בשדה טריפה דמשמע דליכא אלא חדא מילתא אע"ג דדרשינן מיניה תרי מילי כיון דכתיב בלשון איסור אחד אין חייב אלא אחת והא דמצריך קרא באלמנה וגרושה לכה"ג היינו משום דבגוף אחד אין לחייב שתים בלא פסוק ולכך צריך יתור לחייב שתים באשה אחת וכן הק' בתוס' ז"ל לר' יאשיה מנ"ל דחייב על כאו"א בפ"ע גבי ריחיים ורכב לר' יאשיה ומתרצין כיון דכתיב ורכב בוא"ו הוי כמו דכתיב או רכב ובחרצנים וזג מדכתיב עד ונא ומבושל משום דכתיב ממנו הא לא"ה אינו חייב על כל אחד ואחד ולפ"ז הכא גבי ל"ת מן הבית מהב"ח הוי בלאו אחד על הבית ועל החבורה כיון דכתיב בלשון איסור אחד ואך דדרשינן מיניה תרי מילי אינו חייב אלא אחת כיון דהאיסור אינו מפורש אלא בא מן דרש היתור לשון וכן אין לנו ראיה לחלק דיהא חייב על כל או"א בפ"ע וע"כ פריך ר"מ שפיר על ההיא דר' יהודא דס"ל שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא חייב מלקות. ע"כ פריך ר"מ אמאי חייב על יציאת חבורה בפ"ע האם כתיב לאו בפני עצמה לא תוציאו חוצה בתמיה הא הלאו דלא תוציאו נאמר לאו אחד על שתיהן והיינו דקפריך ר"מ על ההיא דר"י בלשון בתמיה אמר קרא לא תוציא חוצה בתמיה ר"ל לאו מיוחד לא תוציאו חוצה וכדי שלא תאמר דהקושיא רק למה חייב על יציאות חבורה בפ"ע ולא על יציאת בית בפ"ע ע"ז מסיק והאיך אנן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחייב לא כ"ש חוץ לבית ר"ל לפי דברי ר"י דס"ל דמחייב על יציאת חבורה בפ"ע אמרינן אנן הוספה על ר' יהודא דכ"ש דחייב על בית בפ"ע וקשה האם אמר הקרא לאו מיוחד על הוצאות החבורה בתמיה הא לא כתיב לאו מיוחד אלא לאו אחד על שתיהן וא"כ דילמא אינו חייב אלא בהוצאת שניהם כאחת וע"ז מוסיף ר' אימי למיבעיא הוציא מחבורה לחבורה ר"ל חבורה בבית זה וחבורה בבית זה ]א"נ דגרסינן מפורש בשני בתים כגי' הק"ע ז"ל[ חייב שתים משום לא תוציאו מן הבית ומשום ל"ת חוצה דילמא דמי לאבר מן החי וטריפה דאינו חייב אלא אחת ולכך איבעיא בב' זיתים דאפילו ב' זיתים דלא הוי כגוף אחד מ"מ מיבעיא לן אם חייב שתים או אלא אחת משום דנפקא לן מחד לאו וע"כ מוסיף ר' אימי למשאל על הא דר' יהודה דלפ"ז בעשה שתיהן בב"א צריך להיות חייב שתים בתמיה הא ליכא אלא חד לאו. א"נ דמיבעיא ליה לר' ירמיה הדין הזה כידוע שלשון בעי בירושלמי יש לו ב' משמעות או בלשון פירכא או בלשון איבעיא ודו"ק: