Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ראב"פ אומר ר"י ורשב"ל הוון יתיבין מקשיי כו' אין ד"ת היא אף בגבולין ידחה פי' אין מן התורה מותר לתקוע בשבת שאין שום מלאכה בתקיעה אף בגבולין ידחה אין לית היא ד"ת פי' דמן התורה הוי תקיעה מלאכה אף במקדש לא ידחה. עבר כהנא כו' אתון שאלין ליה פי' ששאלו ממנו אם יש איסור תקיעה בשבת. אבל לא ששאלוהו הקושיא דממ"נ או דבמקדש לא ידחה או דבגבולין ידחה אלא ששאלוהו אם דבר תורה או לית היא ד"ת אם תקיעה בשבת אסור מה"ת או מותר א"ל כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה הא כיצד בשעה שהיא חל בחול יום תרועה ובשעה שהיא חל בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין א"כ נפשוט להו במה שנסתפקו אם היא ד"ת אין לית היא ד"ת ע"ז נפשוט להו דלית היא ד"ת דמן התורה יש איסור בתקיעה בשבת וכן דרש להו לחבריא ר' לוי דמן התורה יש איסור לתקוע בשבת דהוא אב מלאכה ונפשוט הספק א"ל הקושיא דממנפ"ש נשאר ועכשיו אינו הקושיא מכח ממנפ"ש אלא מצד אחד כיון דנפשוט דלית היא ד"ת אלא מן התורה יש איסור בתקיעה בשבת. א"כ אף במקדש לא ידחה וע"ז פריך מעתה אף במקדש לא ידחה ומשני תנא באחד לחודש דהיא כמו בעלמא במועדו אף בשבת ביום השמיני ימול אפילו בשבת כל אימת דהוי במועדו כל אימת דהוי יום השמיני אפילו בשבת וה"נ באחד לחודש אפילו בשבת כל אימת דהוי אחד בחודש דוחה שבת ופריך מעתה אפילו במקום כלומר אפילו בכ"מ שהיו יודעין שהיא באחד לחודש כיון דרבתה תורה מקרא אחד מרבה שבת ומקרא אחד ממעט למה אני אומר במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה. ומשני תני רשב"א והקרבתם במקום שהקרבנות קריבין במקום שנדחה שבת אצל קרבנות דר"ה נדחה שבת ג"כ לענין תקיעה דר"ה דהא לגבי קרבנות דר"ה נדחה שבת א"כ סמך ליה והקרבתם לאחד בחודש ומסתברא דהא דדחי שבת הוא במקדש במקום שהקרבנות קריבין והא דילפינן מזכרון תרועה דלא דחי שבת הוא בגבולין [ונמצא דהא דאמר רב כהנא והאי דתנינן באחד לחודש והא דתני רשב"י הוא הכל אחד. ולא דבאחד לחודש ממעט לגבולין משום דלא ידעינן אימתי אחד לחודש כפי' הק"ע ז"ל וע"כ מקשה בש"ק ז"ל למה לן קרא למעוטי ספיקא. ומפלפל בזה בגליון הש"ס ז"ל. ולפי דברינו הוא דבאחד לחודש הוא כמו ביום השמיני והוא ריבוי על שבת וזכרון תרועה הוא מיעוט על שבת ומסתברא דריבוי הוא על מקדש מוהקרבתם במקום שהקרבנות קריבין וכמו דנדחה שבת מפני קרבנות דר"ה כן נדחה מפני שופר של ר"ה ע"כ מסתברא לאוקמיה האי ריבוי דבאחד לחודש אפילו בשבת היא במקום שהקרבנות קריבין] ונמצא לפי דברינו דדרשת ר"כ והאי דתני באחד לחודש והא דתני ר' ישמעאל במקום שהקרבנות קריבין הוא הכל אחד דר"כ דריש דמן התורה יש איסור תקיעה בשבת בר"ה וידעינן מר"כ דלית הוא ד"ת ומברייתא דבאחד לחודש ילפינן ריבוי אף בשבת ובא הברייתא דר' ישמעאל ומפרש לן דהריבוי אף בשבת הוא במקום הקרבנות קריבין מדכתיב כל מלאכת עבודה ל"ת והקרבתם אשה וגו' הרי אף דמלאכת עבודה ל"ת ואעפ"כ והקרבתם אלמא דמוקמינן להריבוי אף בשבת מלאכת התקיעה במקום שהקרבנות קריבין ולפי דברי המפרשים ז"ל לא הבנתי דלדידהו הוי כל מדרש בפני עצמה א"כ קשה מאוד להאי ברייתא דבאחד לחודש וכן קשה ג"כ מאי דמותיב להו רב כהנא ולפי דברינו ניחא:
ודע דלמסקנא לשיטת הבבלי הוא מדרבנן גזירה דרבה דאין תוקעין בגבולין ולשיטת הירושלמי אין תוקעין בשבת בגבולין הוא מדאורייתא ואין להקשות לפ"ז האיך תיקן ריב"ז שיהא תוקעין בכ"מ שיש ב"ד הוא מן התורה אסור והאיך יכולין רבנן למשרי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה. ז"א דלשיטת הבבלי אין ה"נ דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אך בשוא"ת כדאיתא במס' יבמות דף צ' ע"ב איזמל וסדק בציצית שופר כו' שוא"ת שאני הוא דמן התורה היה מחויב לתקוע אף בשבת ומשום גזירה דרבה אין תוקעין דשוא"ת הוא אבל אי מן התורה היה אסור לתקוע בשבת בגבולין אין כח ביד חכמים למשרי ולא היה ריב"ז מתקן שיהא תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד. אבל שיטת הירושלמי הוא כדרב חסדא בבבלי במס' יבמות דף פ"ט דיש כח ביד ב"ד לעקור דבר מן התורה אף בקום עשה. כדגרסינן בירושלמי במס' גיטין פ' השולח גבי אם בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו משום מה כח ב"ד יפה ומקשה בירושלמי כמו בש"ס דילן מי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא דמתרץ לה בש"ס דילן דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש [ובגיטין ל"ג ע"א וביבמות פ"ט ע"א הנ"ל] ואילו בירושלמי מתרצינן וכי זיתים על שמן וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום והן אמרו לא יתרום ולא עוד אלא שאם עבר יתרום אין תרומתו תרומה ע"כ הרי מפורש דהוא בשיטת רב חסדא הן בתרומה והן בא"א עיי"ש בש"ס דילן במס' יבמות ותמצא ממש כדברינו א"כ לפ"ז שפיר אזלי הבבלי והירושלמי לטעמייהו ועיי' בזה מה שכתבתי במס' תרומות פ"ד עיי"ש. ודו"ק:
אלוהות עולין לו לשם מלכיות דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אינן עולין לו. אלהות ומלכות עולין לו משום שנים דברי ר' יוסי ר' יהודא אומר אינן עולין לו. פי' אלוהות ומלכיות הוא כמו דאיתא בבבלי דף ל"ג שמע ישראל וגו' אלהינו וגו' אחד אתה הראית לדעת וגו' האלהים אין עוד וגו' וידעת היום והשבות וגו' האלהים וגו' ועל הארץ וגו' אין עוד מלכיות דברי ר' יוסי ר"י אומר אינו מלכיות ואוקמינן בגמ' דהיכן משכח"ל בתירה פסוקי דמלכיות יותר מג' ואוקמינן דאליבא דר' יוסי משכח"ל עוד הנך ג' פסוקים וע"כ דר' יוסי ס"ל דאלהות אינן מלכיות דאל"כ למה קחשיב דווקא הנך תלת אלא ע"כ דס"ל דאלהות אינן מלכיות רק הנך ג' פסוקי דמיירי מאחדות אלהות אחד אין עוד מלבדו. אין עוד בזה ס"ל לר' יוסי דהוי מלכיות וזה אלו הג' הפסוקים דנחלקו ר' יוסי ור' יהודא קרי להו בירושלמי אלהות ומלכיות מכיון שהוא אחד ואין עוד מלבדו הוי מלכיות ונמצא דאחדות הוא מלכיות ומכיון דמיחד אלהות הוי אלהות מלכיות ולא עוד אלא דאליבא דר' יוסי הוי חשוב לעלות לשנים אליבא דשיטת הירושלמי ור' יהודה דס"ל דאינו עולה לשנים אבל לאחד עולה דס"ל לר' יהודא דאחדות אלהות אינו עולה לשם מלכיות ולשיטת הבבלי מוכרח ע"כ דאליבא דר"י אינו עולה אף לאחד אבל במקום דאינו מיחד אלהות אלא אלהים לבד נאמר בלא יחוד בזה ס"ל לר' יוסי דאלהות אינן מלכיות רק באלו הג' פסוקים דמיחד אלהות ונקרא בירושלמי אלהות ומלכיות בזה ס"ל לר' יוסי דהוי מלכיות ולא עוד אלא דעולה לשנים דס"ל לר' יוסי דאלהות ומלכיות בפסוק אחד עולה משום שנים זמרו אלהים זמרו זמרו למלכינו זמרו עולין לו משום שנים דברי ר"י ר' יוסי אומר אינן עולין ר"ז בעי ביה ודבתריה פליגין או ביה לגרמי' פי' אם פליגין בקרא דבתריה כי מלך כל הארץ אלהים וגו' או ביה לגרמיה פליגין דבבבלי מפורש דפליגי בקרא דבתריה דר' יהודא ס"ל דזמרו למלכנו הוי מלכיות וכי מלך כל הארץ אלהים הוי מלכיות ג"כ ועולין לו משום שנים אבל ר' יוסי ס"ל דמלכנו לא הוי מלכיות כפירש"י ז"ל ונמצא דהוי אחד אבל ל"נ דפליגי בקרא קמא לבד דלר' יהודה הוי זמרו אלהים וזמרו למלכנו שנים ולר"י הוי אחד ז"א לשיטת הבבלי דלשיטתם לא ס"ל לר' יהודה דאלהות הוי מלכיות וע"כ פליגי בקרא דבתריה ופליגין אם מלכנו עולה לשם מלכיות אבל לשיטת הירושלמי מיבעיא לר"ז או דפליגי בקרא קמא לבד דר' יהודא ס"ל דאלהים ומלכנו עולה משום שנים ור' יוסי ס"ל דאלהות אינו עולה לשם מלכות אבל מלכנו לכו"ע הוי מלכות או דפליגי ביה ודאבתריה. ופליגי מה מלכנו עולה לשם מלכיות אבל לכו"ע בפסוק הראשון לבד אינו עולה משום שנים אף לר' יהודא דר' יהודא לא ס"ל הא דר' יוסי דאלהות ומלכיות עולין לו משום שנים בפסוק אחד ולא פליגי רק ביה ובדאבתריה דרבי יהודא סבירא ליה מלכנו עולה משום מלכיות ורבי יוסי סבירא ליה דמלכנו אינה עולה ולא הוי רק אחד בקרא דאבתריה כי מלך כל הארץ אלהים ופשטינן מהא דתני הכל מודין במלך אלהים על גוים שהוא אחד הדא אמרה ביה ובדאבתריה פליגין דהכל מודין במלך אלהים על גוים שהוא אחד דרבי יוסי אף דסבירא ליה דאלהות ומלכיות עולין לו משום שנים אבל סבירא ליה דאלהות בלא יחוד אינו עולה משום מלכיות ור' יהודה אף דסבירא ליה דאלהות לבד עולה משום מלכיות אבל פליג על ר' יוסי בהא דסבירא ליה דאלהות ומלכיות עולין לו משום שנים ונמצא דרבי יהודא לא סבירא ליה דאלהות ומלכיות בפסוק אחד עולה לו משום שנים א"כ ע"כ ל"ל דפליגי ביה לבד דהא ר"י לא ס"ל דאלהות ומלכיות עולין לו משום שנים אלא ע"כ דפליגי בי' ובדבתריה ופליגי אם מלכנו עולה משום מלכיות אבל בשיטת הבבלי ע"כ דהא דקתני הכל מודין במלך אלהים על גוים שהוא אחד הוא דקמ"ל דאלהים ישב על כסא קדשו אינו עולה משום מלכיות ולשיטת הירושלמי מכריח מזה דר' יהודא לא סבירא ליה דאלהות ומלכיות עולין משום שנים ונמצא לפ"ז דלשיטת הבבלי כו"ע ס"ל דאלהות אינן עולין משום מלכיות ואדרבה לר' יהודא אינו עולה כלל ולר' יוסי ביחדות אלהות ס"ל דעולה משום מלכיות ור' יהודא פליג אף ע"ז ולשיטת הירושלמי אליבא דר' יהודא אלהות עולין לו משום מלכיות ולר' יוסי אינה עולה אבל ביחוד אלהות אליבא דר' יוסי עולה ע"כ משום שנים דאי משום אחד פשיטא דלר' יהודא לא כ"ש דעולה והאיך יפליג ר' יהודא אלא ע"כ דלר' יוסי עולה משום שנים ולר' יהודא משום אחד ורק מיבעיא לן בדר' יהודא אי ס"ל דאלוהות ומלכיות מפורש בפסוק אחד אי עולה משום שנים דאפשר דס"ל דעולה משום שנים ולא פליג על ר' יוסי רק דס"ל דאחדות אלהות אינו עולה משום שנים אבל אלהות ומלכיות מפורש בפסוק אחד עולה משום שנים וע"ז פשוט ממלך אלהים על גוים שהוא אחד הדא אמרה ביה ובדבתריה פליגין שאו שערים וגו' כמבואר בבבלי בפירש"י ז"ל כן נלפענ"ד ביאור הסוגיא הזאת. ודו"ק: