Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר אלעזר דר"ש היא דאמר קדשים שחייב באחריותן כנכסיו הן. ובבבלי קמשני ואת ר"י ופריך הגמ' התינח עד שלא נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים שאינו חייב באחריותן היא דתנן תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד בגבות והכא לא פריך הכי משום דלכאורה קשה באמת לר"י דמשני דר"ש היא משום קדשים שחייב באחריותן הא קתני רישא נשבעין לגיזברים אלמא דהגזברים בעל דבר שלו א"כ אינו חייב באחריותן אלא ע"כ הוא דר' יוחנן אזיל לטעמיה בירושלמי בהלכה זו דקאמר לקמן הפריש שקלו ואבד ר"י אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר אפילו לבתר דנתרמה התרומה והא דקתני נשבעין לגיזברים הוא ג"כ נשבעין לבני העיר במעמד גיזברין כי היכי דלא נחשדינהו כיון דחשיב כאילו בא לעשות הקדש אחר שנתרמה התרומה אף דחייב באחריותו עד שימסרנו לגיזבר מ"מ כיון דחשיב כאילו בא לרשות הקדש ע"כ נשבעין שמעמד גיזברין אף דהבעלים צריכין ליתן אחרים מ"מ חשיב הקדש ג"כ כמו בעל דבר וצריכין לישבע בפניהן שלא לחשדינהו א"נ כדי דלא ליקרי פושעים וכמו דמשני אליבא דשמואל דנשבעין ליטול שכרן א"ה גיזברין מאי עבידתייהו ומשני נשבעין לבני העיר במעמד גיזברין כי היכי דלא ליחשדינהו וצ"ב אם כן ישבעו בפני כל ישראל דלא ליחשדינהו אלא ודאי דהדבר פשוט דלא שייך כי היכי דלא לחשדנהו רק בפני בע"ד והגם דההקדש גם כן אינו בע"ד שלו דהא פטור לגבי הקדש ואינו נשבע אלא בפני הבעלים כדי ליטול שכרו מכל מקום כיון דהוי כמו שבא לרשות הקדש חשיב הקדש כמו בע"ד אף שפטור מן ההקדש ודכוותיה לר"י דמשני דרבי שמעון היא קדשים שחייב באחריותן וסבירא ליה דאף לאחר שנתרמה התרומה מכל מקום חייב באחריותו ונשבעין לבני העיר במעמד גיזברים דחשיב לאחר שנתרמה התרומה כמו שהקדש בע"ד שלו אף דהבעלים צריכין ליתן אחרים מ"מ הוי ההקדש בע"ד שלו דהא חשיב כמו שבא לרשות הקדש והא דצריך ליתן אחרים משום דחייב באחריות ודמי כמו שמחויב קרבן באחריות אע"פ שמסר להקדש צריך להביא אחרת אף ה"נ ס"ל לר"י דאף דדמי כאילו בא להקדש מ"מ חייב באחריות וכיון דדמי כאילו בא להקדש ע"כ צריך לישבע במעמד גיזברין דחשיב הקדש כמו בע"ד והוי כמו אליבא דשמואל דאף דפטור לכנגד ההקדש לישבע מכל מקום צריך לישבע במעמד גיזברין כי היכי דלא ליחשדוהו דחשיב הקדש כבע"ד אך הגמ' לא ס"ל כר"י ופריך אם משנתרמה התרומה קדשים שאינו חייב באחריותן היא ואילו בירושלמי לא פריך ע"ז משום דהכא קאמר הירושלמי בהדיא לר"י דחייב באחריותו ועפ"ז יתפרש ביאור הסוגיא דמסיק כמבואר בפנים:
הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקל ע"י עצמו אם נתרמה התרומה מעל. משמע מהך מתני' דבלא נתרמה התרומה לא חשיב דהקדש אלא עדיין דהדיוט הוא וכן כתב הכ"מ ז"ל בפ"ג מה' שקלים הי"א ע"ש וקשה לפי מה דקי"ל כרבא דס"ל הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם אפי' מתה משום דמשעת שאלה איתחייב באונסין מהא דגרסינן במס' ב"מ דף נ"ח דפריך על הא דקאמר ש"ח אינו נשבע ורמינהו בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שנאבדו אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברין פי' אם משנתרמה התרומה נאבדו נשבעין לגזברין משום דלאחר שנתרמה התרומה הרי דמי כאלו נכנס ברשות הקדש ואם קודם לכן נשבעין לבני העיר כו' נשבעין לבני העיר במעמד גזברין כו' ע"ש ולכאורה קשה האיך נשבע השליח לגוברין והא לאו שומר שלהן הוא אלא ע"כ הוא כמו לעיל דף מ"ב ע"ב גבי ספסירא עם הרועה דפריך רש"י ז"ל ותמה אני מנין לרמב"ח דין זה מה לו לספסירא עם הרועה הא לאו שומר שלו הוא ונראה לי ממתני' השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' ואוקימנא הלכה כר"י אלמא אע"פ שאין הבעלים בע"ד של שואל והשוכר שהוא לו בע"ד אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפ"ה הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו בעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא ש"ש שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין עכ"ל וה"נ איתא בירושלמי פ' הכותב דגרסינן שם ביקש להשביע את השואל פי' הבעלים אם ביקשו להשביע את השואל מהו נשמעיני' מן הדא נדר ושבועה אין לי עליך כו' אבל משביע את יורשיה וכו' הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל שהוא משביעו כו' אלמא בפירוש דאע"ג דהראשון פטור מ"מ הבא מכחו חייב וה"נ דכוותיה כשם שהבעלים יכולין להשביע את השואל כן הספסירא משביע להרועה וה"נ דגזברין משביעין את השלוחין משום שעומדים במקום בני העיר כיון שבני העיר יש להם דין על השלוחין ויכולין להשביען כמו כן הגזברין עומדין במקומן ומשביעין ולכאורה קשה דמאי פריך על המתני' דקתני לגבי הקדש ש"ח אינו נשבע מהך מתני' ז"א דהא הבעלים נתנו להם השקלים קודם שנתרמה התרומה ואילו נאבדו קודם שנתרמה התרומה פשיטא דנשבעין לבני העיר דהא הוי עדיין מעות הדיוט כדמוכח מהך מתני' דמס' שקלים דקודם שנתרמה התרומה הוי עדיין מעות הדיוט וא"כ אפילו שנאבדו לאחר שנתרמה התרומה דהוי הקדש ונמצא דהוי האבוד בשעת פטורא מ"מ השומר מחויב חיובא דשומרין משעת משיכה אע"פ שנאנס בשעה שהוא בר פטור מ"מ חיובא דשומר עליו למפרע משעה שמשך דהא אפילו מת קודם האונסין ואינו בר חיובא מ"מ נשתעבדו נכסיו למפרע ומחוייבין היורשין לשלם ה"נ חיובא דשבועה אפילו נאבד בשעת פטור מ"מ חיובא דשבועה עליו למפרע בשעה שהוא היה דהדיוט וע"כ צריד לישבע לבני העיר ע"כ נשבעין לגזברין דעומדים במקום בני העיר כנ"ל וא"ל דהאיך נשבע להקדש הא להקדש פטור ולא שייך שבועה להקדש ז"א דהא אפי' תימר ששייך שבועה להקדש מ"מ הרי פטור מהגזברין משום דלאו שליח שלהן הוא אלא ע"כ משום דהגזברים עומדים במקום הבני העיר כנ"ל א"כ נשבע שפיר לגזברין דהן באין בכח של בני העיר ובאותו כח של בני העיר נשבעין לגזברין א"נ ל"ל לתרוצי בש"ש ונשבעין ליטול שכרן ונשבעין לבני העיר במעמד גזברין הא אפילו בש"ח אתיא דנשבעין לבני העיר במעמד גזברין ולבני העיר ע"כ מחויבים שבועה אכן ז"א דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מה' שכירות דאם הקדיש המפקיד פטור השומר להקדש מגזה"כ ישלם שנים לרעהו והוא מן המכילתא כדאיתא בכ"מ ז"ל דבעינן שיהא בשעת תשלומין של הדיוט ודו"ק:
לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה ר' בון בר חייא בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר א"ל א"כ הוא אפילו שחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר א"ר אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר וכו'. פי' רבב"ח בשם שמואל בר אבא דאמר מכיון שאין לו שם נעשה כו' הוא דס"ל דפסח שעיקר זמנו מאליו הוא משתנה דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה עי' במס' יומא בירושלמי פ"ד עיי"ש. וכדי להבין זאת הסוגיא דמאי ענין הוא דקאמר נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה א"כ לפ"ז בזמנו נמי נימא בשוחטו לשמו ושלא לשמו נעשה כמו בשתיקה מכיון שאין לו שם ע"כ נראה לפענ"ד דפי' אין לו שם הוא כונה אחרת ע"פ סוגית הגמרא במס' זבחים דף ג' אר"י א"ר חטאת ששחטה לשם חולין כשירה אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ע"כ [ופרש"י ז"ל דלאו מינה אין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו עכ"ל ז"ל] ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפילו לשם נכרית נמי פסול ושני גט דל נכרית מיניה הוא סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשר פי' דל חולין מינייהו דלא נתפס שמו על הזבח לעקור שם זבח מיני' והו"ל סתמא דנהי דלא עקר שם זבח אבל מ"מ לשמה נמי לא הוי דהא לא שחטו לשם חטאת ג"כ הרי מפורש מהך סוגיא דאימתי שייך פסול דתפיסת השם אחר בקרבן דעוקר התפיסת שם אחר את שם זבח ממנו הנ"מ כשהתפיסת שם האחר יש לו שם במקום אחר כגון חטאת לשם עולה דעולה יש לו תפיסת השם לשמה דכשר במקום אחר אבל חולין דאין לו שם לשמה במקום אחר לא מחריב בה וא"כ לפי שיטת רש"י ז"ל במס' פסחים דף ס"ד ע"א דס"ל דהא דקי"ל דפסח לא בעי עקירה והוי שלמים מאיליו הנ"מ כששחטו סתם משא"כ כששחטו לשם פסח לא הניחו לעקרו והוי פסול דהא בפירוש עקרו משלמים ואבל כששחטו גם לשלמים ג"כ בזה מיבעיא לן די"ל דהוי כשוחט שלמים לשם פסח דכשר לכל הדיעות וי"ל כיון דשחטו לשם פסח ג"כ הרי לא הניח לעוקרו והוי פסול דהא עקרו משם שלמים בפירוש ואימתי כשר בשוחט שלמים לשם פסח הנ"מ בשלמים דעלמא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אבל לא במותר הפסח דכיון דלא הניחו לעקרו הוי פסח ולא שלמים וע"כ מיבעיא ליה דאפשר אף בדקרא לי' שלמים ג"כ שם פסח מיקרי וע"ז מסיק רבב"ח בשם רשב"א מכיון שאין לו שם פי' דכיון דשם פסח אין לו תפיסת השם כלל באמצע השנה לשמה דיהא כשר לשמו דהא כיון שקורא לו שם פסח תיכף נעשה שלמים דלא בעי עקירה והוי כמו שקורא שלמים ולא נתפס שם פסח כלל דיהא כשר לשמו וע"כ אין לו שם לשמו דיהא כשר במקום אחר ודל שם פסח מיני' ונעשה כשוחט בשתיקה דהגם דלא נתפס שם פסח עליו לעקור שם זבח דשלמים נהי דלא קעקר שם שלמים אבל מ"מ לא נשחט לשם שלמים לחוד וכמו אילו שחט לשם חטאת ולשם חולין הגם דחולין אינו עוקר שם זבח ודל שם חולין דאין לו שם במקום אחר אבל מ"מ הרי לא נשחט לשם חטאת לגמרי וה"נ הגם דשם פסח אינו עוקר שם שלמים משום דאין לו שם בפ"ע במקום אחר לשמה אבל מ"מ לא נשחט לשם שלמים לגמרי אך אף דלא נשחט לשם שלמים לגמרי מ"מ הרי שם פסח דאין לו שם לא עקר שם שלמים הוי כמו בשתיקה וכשר ולא דמי לשוחט לשם עולת ראי' באמצע השנה דהתם יש לו תפיסת השם בכל השנה לשמה דהוי תפוס שמו עולת ראי' בכל השנה על זמן הרגל משא"כ בפסח דלא נתפס שמו בכל השנה על הפסח דהא בשאר ימות השנה הוי תיכף שלמים ואין לו שם פסח כלל לשמה וע"כ מכיון דאין לו תפיסת שם שיהא כשר במקום אחר לשמה אינו עוקר שם שלמים ממנו ואילו היה נשחט לשמו לחוד הי' פסול אף דלא מיבעיא עקירה וסתמא שלמים הוא הנ"מ בסתם אבל בשוחט בפירוש לשמו הוא פסול לשיטת רש"י ז"ל דבזה לא אמרינן דשלמים לשם פסח קשחיט אך בשוחטו לשמו וגם שלא לשמו בזה יש מקום ספק מאחר דנשחט שלא לשמו ג"כ והוי שלמים ע"כ י"ל דשלמים לשם פסח קשחיט או דז"א דאימתי אמרינן שלמים לשם פסח קשחיט הנ"מ בשלמים דעלמא אבל במותר הפסח דשחטו לשם פסח ואמר בפירוש דלא עקר שם פסח מיני' ועוקר בפירוש שם שלמים פסח הוא ופסול ע"כ י"ל דאפילו שוחטו לשם שלמים ג"כ מ"מ פסח הוא ופסול ועוקר שם שלמים ע"כ זה הוי עיקר האיבעיא וע"ז פשיט רבב"ח בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם דשם פסח אין לו שם לשמה הכשר בעלמא דאין לו תפיסת השם להכשיר לשמה ע"כ אין לו בכח לעקור שם שלמים היכא דקרא ליה בפירוש שלמים ג"כ ודל שם פסח מיניה והוי כשתיקה ואם הי' לו שם במקום אחר הי' פסול דהי' עוקר שם שלמים הגם דבעלמא השוחט שלמים לשם קרבן אחר דיש לו שם במקום אחר מ"מ כשר כדקי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אבל במותר הפסח אי הי' לו שם במקום אחר הי' עוקרו לשם דשלמים משום דבאמת פסח הוא כששחטו לשם פסח ולא שלמים הוא אך מכיון שאין לו שם במקום אחר דיהא כשר לשמה עוקר שם שלמים וכששחטו לשם פסח לחוד פסול אף דאין לו שם מ"מ לא שייך למימר דאינו עוקר שם שלמים כיון דלא הי' שלמים מעולם ע"ז מסיק ואין כיני אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו נעשה משעה הראשונה כשחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר פי' דאמרינן במס' פסחים בירושלמי פ"ה ואין כיני אפילו שחטו שלא לאוכליו לזרוק דמו לאוכליו דנעשה משעה הראשונה כשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו דמסקינן שם דלא אמרינן כן כמו שביארנו שם דלא אמרינן תרתי דיהא המחשבה טובה דזריקה חשובה כאילו הגיד לה בשעת שחיטה זה לא אמרינן אבל הכא גבי לשמו ושלא לשמו דחשוב כאילו לא הגיד כלל דלשמו אין לו שם ואינו עוקר שם שלמים וכיון דדמי כאילו לא הגיד כלל שפיר אמרינן דנעשה כו' דאימתי לא אמרינן דנעשה כו' דווקא שיהא חשוב כאילו חשב על שתיהן בשעה הראשונה אבל נעשה כאילו לא חשב כלל ובשתיקה משעה הראשונה אמרינן ע"ז אמר ר' אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול פי' דס"ל כמ"ד בעי עקירה ועי' בפ"ה במס' פסחים בירושלמי בדברינו שם ודוק: