ר"י אמר משקין אין עושין פירות כל עיקר. עי' בפנים דלהשנו"א ז"ל ע"כ לא פליג ר' יהודה אלא במשקין אבל במים אף ר' יהודה מודה ונמצא דלענין הלכה דפסקינן כר' יוסי דמתיר בשל חיטים ואוסר בשל שעורין מפני שהשעורין שואבות הא דמתיר בחטים הוא דוקא במשקין אבל במים אף חיטים שואבות מק"ו מה ר' יהודה דמתיר ביין אפילו בשעורין מ"מ במים אוסר אפילו בחיטין לר' יוסי דס"ל דשואב בשעורין אפי' במשקין לא כ"ש דס"ל דשואב במים אפילו בחיטים ע"כ לפ"ז איפשר לומר לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דנתקשה דמו בתוכו אם היה שואב לחלוחית אפשר דלא נתקשה כגון אם היה מונח על הכפור והבשר עצמו אינו מקורש דהוא רק שואב לחלוחית לא נתקשה דמו. ולפ"ז יש לומר באווזים שלימים שלא נפתחו בטנם עדיין שהניחום בכלי מים להדיחה בתוך ג' ימים אפשר להקל אפילו בבני מעים שלהם הגם דהנוב"י ז"ל אוסר הבני מעים מ"מ אפשר לומר להקל דדמי לחבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין דשואבת הלחלוחית וחביות שלהם היו של חרס ואיתא בב"י ז"ל סי' צ"ט דבשר בולע יותר בנקל מכלי חרס וא"כ שואבים הבני מעים הלחלוחית כמו לענין הכשר דבעינן מים ומ"מ בחבית מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין הוי כמו הפירות בעצמן בתוך המים ולא דמי לבשר שנקרש בתוך המים דחקרו האחרונים ז"ל די"ל דהוי בשר ששהה ג' ימים התם ל"ל דשואב הלחלוחית משום דהבשר בעצמו נקרש וכיון שהוא מקורש בודאי אינו שואב דדמי לאבן משא"כ בנ"ד דאפשר להקל כ"ז נראה להלכה ולא למעשה ודו"ק:

ע"י עילה גבינתא איקלקלת כו'. עי' בפנים שמבואר בע"ה באר היטב וע"ז יתורץ חומר הקושיא שהרעישו כל הפוסקים ז"ל על הרמב"ם והטור ז"ל ביו"ד סי' קמ"ה דפסקו דמחובר אינו נאסר וגם מים של רבים אין נאסרין הא במים בלא"ה אין נאסרין משום מחובר ואי אפילו בנתלשים ג"כ מותר מים של רבים א"כ למה תלי בטעם שאין בו תפיסת ידי אדם ונתלבטו בזה אדירי עולם הלבוש ז"ל והפרושה ז"ל והט"ז ז"ל והש"ך ז"ל וביאור הגר"א ז"ל עיי"ש ולפי הנ"ל הוא קילורין לעינים בע"ה דע"פ הירושלמי דגבינתא דהוא נהר או מעין או איזה מקום מחובר דיש חשש תלישה כמו מעיין ונהר דלפעמים תלשינהו גלי. ועפ"ז מבואר היטב הגמ' דהרמב"ם והטור ז"ל מפרשין כך במס' ע"ז דף נ"ט ע"א הא דיחיד נאסרין ותיפוק ליה דמחוברין נינהו ל"צ דתלשינהו גלי ופרש"י ז"ל דלפעמים נתלש פי' דיש לחוש בשביל זה שמא נתלש והוי רק חשש תלושין וע"ז פריך הוף סוף אבני הרים שנדלדלו נינהו כו' ומשני לא צריכא דטפתינהו בידי' פי' דחיישינן שמא טפתינהו בידי' אבל לא דמיירי בטפחינהו בידי' שראינו שטפתינהו ז"א אלא הוא כמו הלא צריכא קמא ל"צ דתלשינהו גלי דפרש"י ז"ל משום דלפעמים נתלשין אבל לא ראינו שנתלשו וה"נ לפעמים טפחינהו בידי' ע"כ היינו תוששין לזה אבל בצירוף דמים של רבים אין נאסרין אנו מקילין לפיכך נקט רשב"י מים של רבים ולמה לא נקט מידי דרבים משום דהוא דוקא במים של רבים דהן מותרין מצד חיבור רק מחשש תלושין אנו מחמירין ע"כ אין אנו מחמירין אלא במים דיחיד מחשש זה אבל במים של רבים מצרפינן עילה הזאת דמים של רבים אין נאסרין כיון דלא הוי שלו לגמרי ע"כ שפיר נקט הרמב"ם ז"ל הדין דמחובר אינו אסור ואח"כ כתב דמים של רבים אין אסור הגם דבמים איכא חשש דתלוש מ"מ מים של רבים אין נאסרין:

סליקא לה מסכת תרומות בס"ד