אבל עקרב פוסק. בירושלמי קאמר אם היה [מרתיע] נחש ובא כנגדו פוסק, לפי שבא בכעס כנגדו ומתכוין להזיקו, ואם פסק חוזר לתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש בג' אחרונות חוזר לעבודה:

מתני' מזכירין גבורות גשמים. בריש תענית קא דייקי מאי גבורות גשמים א"ר יוחנן שיורדין בגבורה, וראוי היה שרב אשי יקבע ההיא מימרא אמתניתין דהכא, דמסתמא ברכות נסדרה קודם תענית שהיא מסדר זרעים שנאמר והיה אמונת עתך חוסן אלא שאותה משנה עיקרה בתענית לפיכך קבעה שמה:

כי אל דעות ה'. בירושלמי קאמר איכא דשמעי' לה מהכא אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא, והכי נמי הוה מצי למימר גדולה תחנה שנאמר [תהלים ו'] ה' תחנתי ה' תפלתי יקח:

אלא אימא הואיל ואומרה על הכוס. פסק רב סעדיה גאון שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל:

טעה בזו ובזו מאי. תימא לי מאי בזו ובזו והלא להבדיל יש לו שהות [עד] אחר ג' ימים אחר השבת. ונראה לפרש כגון שאכל ועשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס, וי"מ ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת ולא אמר ותודיענו בתפלה ועל הכוס אחר קדוש לא אמר הבדלה. ותירוץ זה לא שייך למה שאמרתי דמאי נפקא מנה אם לא אמר הבדלה עם הקדוש עדיין הוא יכול להבדיל אלא משום ששתה: