והוא אומר על המוגמר ואע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. פרש"י דאסיפא קאי דאותו שבירך על היין לאחר המזון הואיל שנתנו לו מעלה [זון תנתן לו גם מעלה] אחרת ומברך על המוגמר לפטור אחרים אע"פ שאין דרך להביא את המוגמר אלא לאחר סעודה כלומר לאחר ברכת המזון ואותה שעה כבר עברה הסעודה לגמרי ואינן מחוייבין לתת לזה לברך אפ"ה עכשיו שהביאו אותו אחר סיום המאכל קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך עליו, והגאונים פירשו דמיירי שהביאו אותו באמצע סעודה וארישא קאי דקתני הסבו אחד מברך לכלן וגם הוא מברך על המוגמר ואע"פ שאין דרכו להביא אלא לאחר הסעודה פי' אחר שסיימו לאכול קודם ברכת המזון ואם היו מביאין אותו אחר שעה היה אחר יכול לברך שכבר נסתלקו מאותה שעה אפ"ה עכשיו שהביאו אותו באמצע סעודה זה שהתחילו בו לתת לו כבוד בתחלת הסעודה ובירך המוציא ג"כ ינתן לו כבוד בכל שאר דברים עד תשלום הסעודה, והכי משמע בירושלמי דגרסי' התם מה בין מוגמר ליין מוגמר כולהון מריחין יין אחד הוא שטועם אלמא משמע דבתוך הסעודה [איירי ומשום הכי בעי מה בין מוגמר ליין שביין שמביאין בתוך הסעודה] כל אחד מברך לעצמו ובמוגמר אחד פוטר את כולן ומשני במוגמר כולן מריחין וכיון שנהנין ממנו כלם כאחד האחד מברך ופוטר את האחרים אבל יין כששותה הוא אין האחרים נהנין לפיכך צריך לברך כל אחד ואחד לעצמו:

לא סבר לה מר להא דריב"ל. תמי' לי הוה ליה לאקשויי לא סבר לה מר כמתניתין דתנן ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון וריב"ל הוא דאוקמא דוקא בשבתות ובימים טובים ואי לאו דאוקמא הכי הוה מפרישנא ליה אפילו בחול, וי"ל דאי לאו דריב"ל הוה מצינא לאוקמא מתני' בשעת הקזה ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ:

אבל הכא דזה לשרות וזה לשתות לא. ונראה דיין דלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון דעד כאן לא מבעיא ליה אלא מזה שבא לשרות אם פוטר יין שבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות פשיטא שפוטר יין שבתוך המזון שבא לשרות, ומזה הטעם יין של קדוש פוטר יין שבתוך המזון, ולאו דוקא קדוש דאין קדוש אלא במקום סעודה אלא אפילו אם הבדיל אדם על היין קודם המזון פוטר את היין שבתוך המזון, וראיה מהא דאמרינן בפרק ערבי פסחים [דף ק"א ע"א) אותם בני אדם שקדשו בביהכ"נ אמר רב ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ור' יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך אלמא ר' יוחנן אית ליה יש קדוש שלא במקום סעודה ואפ"ה קאמ' שא"צ לברך על היין שיצא ביין של קדוש אע"ג דר' יוחנן איתותב בשינוי מקום מ"מ באותו מקום עצמו א"צ לברך:

רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרו אינו פוטר. נראה דהכי הילכתא כתלמידי דרב אע"ג דקי"ל דהלכתא כרב באיסורי מסתמא כיון שכל תלמידיו נחלקו עליו שמעו מרב שחזר בו וכן קיי"ל (דרב] (כרב) נחמן ורב ששת הילכתא כרב ששת באיסורי:

הסבו אין ישבו לא. ותימא תקשי ליה מרישא היו יושבין כל אחד מברך לעצמו ובברייתא קתני ישבו אחד מברך לכולן, וי"ל דאי הוה מקשה מרישא הוה אמינא דהיו יושבין שלא לצורך אכילה קאמר אבל ישבו לאכול אחד מברך לכלם כדקתני בברייתא הילכך פריך שפיר מסיפא דמשמע דוקא הסבו אבל בענין אחר לא:

אחד מברך לכלם. ירושלמי ריב"ל אמר בשבועה כך היא מתני' אורחין הא בעל הבית בתוך ביתו לא, פי' דבעל הבית שכל בני ביתו נגררין אחריו אינן צריכין הסבה כי כלן סומכין עליו תני ר' חייא אפילו בעל הבית בתוך ביתו:

וניכול לחמא בדוכתא פלן. ונראה דה"ה נמי אם היו אומרים. ניכול כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכין בדרך נקט תלמודא ניזיל וניכול לחמא בדוכתא פלן שכן מנהג הולכי דרכים: