גמרא כיון דאיכא איבוד נשמה חס רחמ' עליה. וא"ת ע"כ לשאר עונשי ודיני אתא לרבויי דלגופיה לא איצטריך דמקרא קמא נפקא לן כי יגח שור את איש או את אשה ומת ואע"ג דבתר הכי כתיב אבל מאן דמחייבתן סקילה מחייב מועד כופר וסקילה וי"ל דאכתי איצטריך קרא לכדדריש רע"ק בשור שנגח ד' וה' מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה:

זקן האשה והסריס. תי' היכי משכח' לה זקן בסריס למ"ד בפ' הערל (פ.) עד שיהיו בו כולם וי"ל כגון שהביא זקן לאחר שהיה בן עשרים שכבר נולדו לו כל סימני סריס:

להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת. תי' דשביק דרשא דלעיל זקנך ולא זקן אשתך וצ"ל דאביי לית ליה ההוא דרשא:

נכתוב רחמנא את שבזקנך דגילוח שיש בו השחתה הוה שמעי' בגלויי מילתא בעלמא בלא ג"ש דפאת פאת: