[אות מד] **תוי"ט ד"ה שטרי אירוסין. מפרש באלו מגלחין.**התם אינו מפרש כן על מתני' דהכא אלא על מתני' דהתם דקתני ואלו כותבים. קדושי נשים היינו שטרי פסיקתא. וג"ז דרך דיחוי דלא לפשוט מזה דמארסין במועד אבל לפי האמת דקי"ל מארסין במועד מפרשינן למתני' דהתם דקדושי נשים היינו שטר קידושין וכ"כ הרע"ב שם (פ"ג מ"ג דמ"ק). ובמתני' דהכא מבואר בסוגיא (שם) דלמ"ד שטר קידושין אין כותבין אלא מדעתה דדרשי' ויצאה והיתה מה יציאה מדעת המקנה ה"נ הויה מדעת המקנה מפרשי' מתני' כפשטא דשטרי אירוסין היינו שטר קידושין ממש אלא לאידך מ"ד דלא בעינן מדעתה מוכרחים לפרש שטרי פסיקתא:

[אות מה] **שם סד"ה לזה לעצמו. ונ"י פוסק כרשב"ג.**והב"ח הקשה דהנ"י סותר לדבריו שבפ"ק (מ"ה) פסק שם הנ"י דלא כרשב"ג משום דהך הלכה דרשב"ג במשנתינו לאו כללא הוא. והעתיקו התוי"ט שם:

[אות מו] **במשנה תן לו שטרו.**היינו שיהא המעות שנתן לו בתורת פרעון יהיה למפרע מתנה וממילא השטר קיים דאל"כ במה חוזר ומשעבד עצמו הא הוי שטר שנמחל שעבודו דאינו חוזר ומשעבד. הר"ן והרא"ש בנדרים (והא דלא הוי רבית ע' בדברי רבינו בב"מ (פ"ה אות מ"ה) מה שהביא בשם הריטב"א ועיי"ש):

[אות מז] **הרע"ב ד"ה הערב. לא יפרע הכתובה.**משמע דאחר הגירושין כשתבא לגבות כתובה לא תפרע עד שידירנה. וכן כתב הטור והש"ע (סימן ק"ב ס"ז) הערב לאשה וגירשה בעלה וכו' לא תפרע מן הערב וכו'. וכן ברמב"ם (פי"ז מהלכות אישות הלכה ט') המגרש את אשתו ידירנה הנאה ובהל' יו"ד וכן המקדיש נכסים וגירש אשתו ידירנה ואח"כ תפרע. משמע דאף אחר שגירשה הדין כן. ואולם מדברי תשובת רמ"א (סי' ל"ג) נראה דס"ל בפשיטות דדוקא לכתחילה מוטל על הב"ד שמגרשה בפניהם לעשות כן אבל גירשה ולא הדירה וודאי גובית כתובתה עיי"ש וצ"ע. ומה דדייק כן הרמ"א שם מהא דאמרי' בסוגיא גבי בר עצרי אטו כל דמגרש בב"ד מגרש. כבר נזהר מזה הטור א"ע דהעצה היה שיגרש אותה ויעשה כן שלא בב"ד. ואולי יפרע הערב בלא שידירנה הנאה. ומ"מ בעיקר דמלתא קשה לי דאיך שייך שלא תפרע עד שידירנה הבעל. ובאיזה כח נכריח הבעל לידור הנאה. ואם הוא לא ירצה לעשות כן נפסיד אותה שלא לפרוע לה. ואמאי לא הטילו חז"ל על האשה דבר זה כשבאה לתבוע כתובתה מהערב תידור הנאה מבעל זה (אנ"א אפשר לומר דמחמת קושיא זו הוכיח הרמ"א דין הנ"ל):