[אות כט] **תי"ט ד"ה הלוקח. אלא מכר השובך כו'.**כיון דהשובך והכוורת לגבי פירותיהן טפילים הם דמסתמא אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהם אבל פירות שדה שהם טפילי' לגבי שדה לא הו"ל כמוכר דקל לפירות עד שיפרש כן. כ"מ:

[אות ל] **במשנה ולא מדד.**אף דבמודד לתוך כליו של לוקח (דכליו מקנים ליה מ"מ) לא קנה כל זמן שלא נתמלאה המדה אלא א"כ שיש שנתות במדה כמ"ש התוי"ט (מ"ח ד"ה אם עד וכו'). הכא מיירי שמוכר לו כל מה שבכלי ונותן קצבה לדמים לכל מדה כך וכך מש"ה קנה דבזה הוא רק גילוי מלתא בעלמא. אבל אם אינו מוכר לו כל מה שבכלי רק סאה מהפירות שבתוכו ל"ק אא"כ מדד. כ"כ הרשב"ם והמאור. אבל הרי"ף והרמב"ן כתבו דאף בכה"ג קנה כיון דמשך כל מה שמכר לו אף דמעורב בתוך פירותיו של מוכר מ"מ קנה אלא היכא דמוכר לו סאה ומדד לו חצי סאה בכליו של לוקח כיון דלא עשה קנין כלל בחצי הסאה השנייה לא נגמר הקנין דסאה זבין ליה ולא חצי סאה:

[אות לא] **הרע"ב ד"ה משך. מרשות הרבים.**והיינו לפי מה דפי' הרע"ב בסמוך מדד ולא משך דמיירי ברה"ר שאין כליו ש"א קונים לו ברה"ר. וא"כ יקשה איך משך קנה הא משיכה לא מהני ברה"ר מש"ה צריכים לפרש משך מרה"ר לסמטא. וכן מה דקתני שוכר את מקומו הוצרך לפרש אם הוא ברשות בעלים דברה"ר ממאן אוגיר. ואולם כ"ז אמרי' הכי בסוגייא רק לפי דס"ד לומר דקרקע סמטא קונה ללוקח מש"ה צ"ל דהא דמדד ולא משך ל"ק היינו ברה"ר אבל למה דקיי"ל דקרקע סמטא ל"ק אלא דכליו של לוקח קונה בסמטא א"כ מתני' כפשטא דמיירי הכל בסמטא ולא מיירי כלל מכליו ש"ל אלא מדד על קרקעית סמטא דלא קנה ומשך קנה. וגם שוכר מקומו ניחא דבסמטא אוגר מבני ההוא מבוי דפתוח לההיא סמטא:

[אות לב] **תוי"ט ד"ה ואם. כל מה שעליה.**ע' (פ"ו מ"ג דדמאי) בתוי"ט ד"ה שע"מ וכו':

[אות לג] **במשנה נשברה לסרסור.**בשיטה מקובצת בשם הראב"ד (כתב) לפ' נשברה היינו חבית של הסרסור אע"פ שהיא מושאלת למוכר וללוקח אין חייבים באונסים. דהוי שאילה בבעלים שהסרסור נשכר להם למוד:

[אות לד] **תוי"ט ד"ה אם עד. רשאי להשאיל כנ"ל.**לא הבנתי דהא הרא"ש כתב לדעת הרי"ף כיון דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק שהטעם דבתר רשות אזלי' שמבטל הכלי ממילא כליו של מוכר ברשות לוקח קני. א"כ הקנין מחמת הרשות של לוקח דמבטל להכלי והוי כמו קרקע דלוקח. א"כ אין כאן שאלה ללוקח: