[אות עב] **תוי"ט ד"ה או. דגומרין דינו.**אבל למאי דקיי"ל דאין גומרים דינו של שור שלא בפניו אי"ל הש"ל דאמר ליה אילו הדרתן ניהלי הוי מעריקנא לאגמא ולא היה אפשר לגמור דינו. ועתה אתפסת לתורא בידא דלא יכילנא לאשתעויי' דינא בהדיה. ורש"י ס"ל דהיינו דוקא באתפס' בידים לב"ד. אבל תוס' והרמב"ן במלחמות ס"ל דאף בתפסו ב"ד מעצמן ג"כ חייב:

[אות עג] **במשנה ונפל מצד אחר פטור.**וקמ"ל דאע"ג דנפל מכח הסתירה שלו ואם לא הוי סותר מצד זה לא היה נופל מצד האחר. וסד"א דהו"ל מתחלה לאסוקי אדעתיה ולהחזיק ולהסמיך הצד ההוא בקורות להשעינו עד שיחזור ויבנה מקום הסתירה. קמ"ל דפטור מאחר שזה שכרו לסתור והוא עשה כמו ששכרו אם לא שהיתה מחמת המכה שהכהו בכח גדול וביד חזקה עד שיפול צד אחר דאז חייב. רש"ל ביש"ש:

[אות עד] **תוי"ט ד"ה חוץ מפחות מש"פ. כתבו תוס' תימא.**לענ"ד נראה דברישא ממועט רק היכא דבתחלת הגזל לא היה פרוטה ולא חלה עליו כלל חיוב השבה. אבל בזה שהגזל היה הרבה וחלה עליו חיוב השבה היה ס"ד דאף בנשאר אצלו פחות מש"פ דחייב להחזיר (ויוליכנו אחריו לא קאי אשוה פרוטה דרישא) ומצאתי אח"כ בשיטה מקובצת בשם הרא"ש. וכן כ' בתורת חיים. והנאני:

[אות עה] **במשנה הודה מעצמו.**ה"ה בהודה אחר העדאת עדים. והא דנקט הודה מעצמו משום סיפא א"ל נגנב דבזה דוקא הודה מעצמו דאילו באו עדים ואח"כ הודה ליכא חומש דבמקום דמשלם כפל ליכא חומש כדילפינן מקרא לעיל (ד' ס"ה ע"ב) תוס' בפרקין (דף ק"ח ע"א ד"ה ובאו עדים וכו'):