[אות כח] **בהרע"ב ד"ה ומתחילין. ולא הי' רגיל להסיק ממנה.**משמע דבא לומר דמ"מ מתחילין להסיק וכ"כ רש"י להדיא מתחילין בערימת התבן להסיקו אעפ"י שלא זימנה מבע"י ולא היה רגיל להסיק ממנה דלית ליה מוקצה. וקשה לי דממנ"פ אם אינו אוצר מה מוקצה בזה אף דאינו עומד להסקה מ"מ כיון שיכול ליטול ולהאכיל לבהמה יכול לעשות בו כל צרכו דהא מסיקים באוכלים ובכלים אף לר"י וכן כתב המג"א להדיא (סימן תקי"ח ס"ק י') ואי דמיירי באוצר אם כן למאן דאית ליה מוקצה אסור להאכיל ממנה לבהמה אם כן למאי הלכתא נקט רש"י דמתחילים להסיק ולא בפשוטו דמתחילים בערימת התבן להאכיל לבהמה ומה חידוש יותר בהסקה מלהאכיל לבהמה וצ"ע:

[אות כט] **בהרע"ב ד"ה וחכמים. שכל דבר הראוי למאכל בהמה.**בגמרא אר"י אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי (ומותר לקטום לחצוץ שיניו) איתיביה כו' אבל אסור לחצוץ בו שיניו וכו' ואם קטמו חייב חטאת וכו' כי תניא ההיא בקשין. ובתוס' ד"ה פטור וכו' וע"ק דמשמע דבקשין מתסר לר"י ובסמוך מתיר ר"י אף להריח דאמר דמפשח ויהיב אלותא וכו' ולא זכיתי להבין מהיכן משמע כן הא רב יהודא הוצרך לתרץ דלא יקשה מהברייתא דמוכח מיניה דאוכלי בהמה יש בהם משום תיקון כלי ובזה לא מצינו חולק דנהי דבמה דס"ל להברייתא דבקוטם לחצוץ שיניו מחייב חטאת מצינו דרבנן פליגי וס"ל דהוי כלאחר יד מ"מ דין דמוכח מהברייתא דבאוכלי בהמה שייך תיקון כלי לא מצינו מאן דפליג ומש"ה השיב לו ר"י דמיירי בקשים ומ"מ אין הלכה כברייתא דקטימה חייב אלא כרבנן דהוי כלאחר יד והוא פשוט לכאורה: ועלתרוצם קשה טובא איך שייך אבל לדידך קשה דבקשים נמי קאמרת וכו' הא זהו קושיא על אידך מימרא דר"י דמפשח אלותא אבל על הך מימרא דאוכלי בהמה ליכא קושיא כיון דמיירי בקשי' וצלע"ג:

[אות לא] **בתי"ט ד"ה וחכמים. אלא דגבי שבת קמ"ל דטבל מוכן הוא.**דמדלא קתני העומד על המוקצה בע"ש בשביעית הר"ז מן המוכן דנידוק דבשאר השנים אינו מן המוכן. מזה משמע דבכל פעם הוי הכנתו הכנה לענין אם עבר ותקנו אלא דלכתחלה אין לו לעמוד על המוקצה אלא בשביעית דבשאר השנים אסור משום טבל. רש"י ותוס':