[אות נח] **במשנה רי"א לוקה ואינו משלח.**ונראה דלר"י בעבר ונטלה אסורה האם באכילה דהא במסכתין (ד' קט"ו ע"א) פרכינן דשלוח הקן לתסר משום ל"ת כל תועבה. ומשנינן לא אמרה תורה שלח לתקלה. ועי' פי' רש"י שם דהא קרא קאמר דאם נטלה ישלח עי"ש. וא"כ לר"י דשלח רק מעיקרא ליכא לימוד להתיר וקיימא הדין דאסור משום ל"ת כל תועבה. ואולם לפמ"ש רש"י וה"ה דהומ"ל בכל הני מה שבת דחמירה ממילא שרי מכח הק"ו. ואמנם מזה הטעם קשה אמאי נקט הגמרא טעם זה דזהו רק לדרבנן ואמאי לא נקט הטעם מק"ו דשבת דהוי אליבא דכולי עלמא: **(עי'**רש"י שם דלל"א ניחא):

[אות נט] **תוי"ט ד"ה אפילו. מהו דתימא ליתיה עשה.**והיינו היכא דליכא אלא עשה כגון דנטל ע"מ לשלחה. דלאו ליכא ולגבי העשה ס"ד דלא נימא ביה מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה דכיון דגדול השלום. גמרא (דף קמ"א ע"א):