[אות מה] **בהרע"ב ד"ה הלוקח. כשהנחתום מוכר במדה גסה כו'.**זהו בשינויא דר' אלעזר בירושלמי אבל ר' יוחנן משני שם דלעיל בעושה בטהרה. וכאן בעושה בטומאה. ופי' הר"ש (בפ' דלעיל) דבעושה בטהרה הנחתום מפריש כיון דראוי לכהן לאכילה אבל בעושה בטומאה שלקח מע"ה כשהוכשרו דנטמאו לא הטריחו להמוכר להפריש כיון דלא חזי לכהן אלא להסקה ויפריש הלוקח. ומדברי הרמב"ם (פ"י הי"ב מהל' מעשר) משמע דפסק כר"י כמ"ש הכ"מ שם. והא דלא משני הירושלמי בקיצור דהכא מיירי בלוקח מנחתום ע"ה צ"ל דמשמע ליה דנחתום דהכא כנחתום דלעיל הכל בחבר (הר"ש בפ"ב):

[אות מו] **בהרע"ב ד"ה והשאר חלה. א' ממ"ח.**מ"ש בתו' חדשים דסתם קונה מנחתום הוא פלטר אבל בעה"ב צריך להפריש א' מכ"ד א"צ לזה כיון דמיירי בלקח הנחתום מע"ה דהכל בחזקת טומאה והוי כמו נטמאה העיסה דמפריש א' ממ"ח כדאי' במתני' (רפ"ב) דחלה:

[אות מז] **בתוי"ט ד"ה ושאר מעשר וכו'. הלכך קובע מקום וכו'.**קשה לי דבמתני' שאח"ז דמיירי בודאי טבל כמ"ש התי"ט שם בשם הר"ש וצריך ליתן המעשר ראשון ללוי ואעפ"כ קתני זה שעשיתי וכו' ושאר מעשר סמוך לו וצ"ע:

[אות מח] **בתי"ט ד"ה והשאר חלה. וא"ת הרי חלה.**בירושלמי איתא ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן. והרי שני קדמה לגורן הראשון קדמה לגורן וכתיב בו ראשית. שני אע"פ שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית עכ"ל. והובא בר"ש. משמע דהטעם דראשון כיון דלענין ראשית שניהם שוין שוב אזלינן בתר מעלה שיש לראשון יותר מחלה שקדמה לגורן משא"כ שני אע"פ שקדם חיובו בגורן מ"מ אין בו מעלה לקרוא ראשית כמו חלה מש"ה חלה עדיפא וא"כ אין מקום לקושית התי"ט:

[אות מט] **בר"ב ד"ה ר"י אוסר. אפילו מדפוס א' אסר.**בתוס' ב"מ (דף נ"ו ד"ה הלוקח). כתבו דר"י אוסר בצוננת על החמה היכי שהם מדפוסים הרבה דיש בהו תרתי לריעותא ע"ש:

[אות נ] **מעשר מכל טפוס וטפוס.**ותו ליכא למיחש דלעולם משונה טפוס של נחתום זה משל אחר כ"כ בהר"ש ע"ש וממילא בלוקח מן המנפול דלוקח מן הרבה פלטרין כמ"ש הר"ב והר"ש צריך לעשר מכל ככר דשמא לקח מן הרבה פלטרין שלקחו מנחתום אחד ופלטר אחד עישר ואחד לא עישר. ומ"ש הרמב"ם (פי"ד ה"ו מהלכות מעשר) גבי מנפול ג"כ לעשר מכל דפוס. היינו לטעמי' שכתב שם הטעם שהמנפול לוקח משני נחתומים. אבל לפי' הרע"ב שהמנפול לוקח מפלטרין הדבר ברור שצריך לעשר מכל ככר. ומהתימה בזה על המל"מ שכתב שם בפשיטות גם לשיטת הר"ש דא"צ לעשר רק מכל דפוס וצ"ע. ונ"ל דהטעם דמתני' מיירי היכי דאין הנחתומין והפלטרין מחוייבין לעשר דהם משפיעים במדה גסה כמ"ש הר"ב בר"פ. וא"כ מסתמא לא עישרו הם. אלא דהחשש דהמנפול לקח מב' פלטרין ואפשר דהפלטרין לקחו מב' נחתומין שאחד קנה ממעשר וא' קנה משאינו מעשר. וא"כ בדפוס א' דהכל מנחתום אחד יכול לעשר מזה על זה:

[אות נא] **בר"ב ד"ה בולל. יש בלילה בדבר היבש.**והרא"ש כתב א"נ בדמאי הקילו עיי"ש. וכן הוא בירושלמי. אבל בודאי טבל אף דתרומת פירות דרבנן אין מקילין לומר שיש בילה. ורק בדמאי דקיל הקילו. וזה ליכא למימר דמש"ה הקילו דהוי תרתי דרבנן תרומת פירות וגם דמאי. דהא משמע דבפרוסת פת הטעם משום דאין נבללין אבל אילו היה נבלל היה מותר אף דתרומות פת דאורייתא. וע"כ דמשום דמאי לחוד וכ"כ בטורי אבן ר"ה (דף יג ע"ב ד"ה כיצד): **בתי"ט ד"ה אבל בזמן וכו'. וחיישינן שמא.**הלח"מ כתב לפרש דבזמן שמתנה מרובה היינו שיש לו הרבה לא הטריחו לעשר מכל אחד. אבל בזמן שמתנה מועטת ונקל לעשר מכל אחד ואחד צריך להפריש וזהו פי' הירושלמי. דאיתא התם בדמאי התירו לומר דיש בלילה דתנא ר"י אומר בזמן שמתנה מרובה וכו' והיינו מדמחלק בין מרובה למועט ע"כ הטעם דמקולי דמאי ולא הקילו רק במרובה עי"ש:

[אות נג] **ברע"ב ד"ה ואפילו מאותו הסוג. במס' כלים.**פט"ז מ"ג:

[אות נד] **בתו"ח ד"ה תוי"ט ד"ה אע"פ שאמרו וכו'. והוי מן החיוב על הפטור קמ"ל.**דברים אלו תמוהים. דלפמ"ש מקודם דהא דאין מוכרים טבל אלא לצורך דאין רשאי להוציא פירות מחיוב דאורייתא. מזה ממילא מוכח דאצל הלוקח יהיה פטור. א"כ איך קאמר אע"פ שאמרו וכו' הא אדרבא כיון דאין מוכרים וכו' משום שאצל הלוקח יהיה פטור מדאורייתא מזה הטעם מעשר מזה על זה. כיון דשניהם פטורים מדאורייתא:

[אות נה] **בא"ד אפילו הטבל מועט מותר.**זה נסתר מסוגיא ערוכה מנחות (דף לא ע"א) דקתני בברייתא פ"א נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר"ט ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו. קסבר מדאוריי' ברוב בטל ורוב ע"ה מעשרין הן. הרי דדוקא לוקח דמאי ומטעם רוב ע"ה מעשרין. אבל לוקח ודאי לא. דהוי מפריש מן החיוב על הפטור. אף דלוקח פטור מדאורייתא צ"ל כמ"ש תוס' שם דמ"מ דמי יותר לחיוב נגד טבל דבטל ברוב:

[אות נו] **בתי"ט בד"ה על של כותים. גירי אמת הן.**לא ידענא למאי צריך התוי"ט לזה הא אף אם גירי אריות לא גרעי מעובד כוכבים. והרי משנתינו ס"ל דתורמין משל ישראל על של עובד כוכבים ומה"ט תמוה לי על דברי רש"י גיטין (דף כה ע"א) ד"ה מבין הכותים וכותים גירי אמת ואין א"י נפקעת מקדושתה. הא התם דקתני דברי ר"מ ור"י. והם הא ס"ל במנחות (דף ס"ו) דאפילו משל עובד כוכבים על של ישראל מעשרים. א"כ גם בעובדי כוכבים אין א"י נפקעת מקדושתה דאין קנין. ור' יוסי ור"ש דפליגי התם דאוסרים הא הם ס"ל באמת במנחות שם דכותים גירי אריות. וע"כ הא דאוסרים היינו מדרבנן דגם בשל עובדי כוכבים חייב מדרבנן. עכ"פ מ"ש רש"י דגירי אמת צע"ג:

[אות נז] **בא"ד בסופו כדתני בהשוכר.**נ"ל שצ"ל ועוד דסמכו כותים על הא דדרשי' ואכלת ולא מוכר וכ"ה בתוס' יומא (דף נה ע"ב):

[אות נח] **עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.**בהרמב"ם (פ"ה הט"ו מה"ת) כת' עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות ממקום אחר. וכ"ה הנוסחא בסוגיא דיבמות (דף פט) שהובא שם משנה זו ובתוס' שם אור"י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי לאכול השירים לזרים כיון שנקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בדרך תרומה וכולא גריוא תרומה מדרבנן דהא מתקן ביה שאינו נקוב:

[אות נט] **בהרע"ב ד"ה תרומה וכו'. דמן הפטור על החיוב הפריש.**וכ"כ הרא"ש ולא ידעתי למה לא קאמר בפשוטו. דמדאינו נקוב מדרבנן לגבי דרבנן הוי מחיוב על החיוב. והו"ל תרומה מדרבנן. וכיון דמדאורייתא הו"ל מפטור על החיוב להכי לא מפטר נקוב בתרומה הזאת. ואולי י"ל דמדינא הו"ל קריאת שם בטעות דהיה רק אדעתא למפטר הנקוב והרי לא נפטר וצ"ע:

[אות ס] **תרם מן הדמאי על הדמאי.**קשה לי הא הוי ס"ס שמא שניהם אינם מעושרי' או שניהם מעושרים. ובטורי אבן הקשה כעין זה אמאי טומטום אינו מוציא מינו הא הוי ס"ס. שמא שניהם זכרים או שניהם נקבות ותירץ דא"כ גם הך טומטום יוציא אחר והוי ב' ספיקות דסתרי עיי"ש. וזה ל"ש הכא דלאחר שתרם עליו א"י להפריש ממנו למק"א. ולדברי הכ"מ שכתבתי (פ"ג מ"ד) ניחא [אב"ה עי' בתשובת אבא מארי חלק א' מה שכתב על דברי הטורי אבן]:

[אות סא] **בהרע"ב ד"ה תרומה. ורוב ע"ה מעשרין וכו'.**תמיה לי דכמו דיחזור ויתרום דחיישינן מה שהפריש הוי ממעושר והך הוא טבל והוי מפטור על החיוב ונשאר בטבלו. הא ניחוש ג"כ בהיפוך דשמא מה שהפריש הוא טבל והך מעושר ומפריש מן החיוב על הפטור ונשאר בטבל. ואפשר כיון שנותנו לכהן ואוכל בקדושת תרומה לא גזרו עליו חששות דדמאי. כמו דמצינו לעיל (פ"א מ"ג) בחלה ובמעשר שני ובמדומע דלא אסרו משום דמאי. ואף דיש לחלק דהתם בודאי הוי קדושת חלה וכן אינך אבל הכא ע"ג גופא דנין דשמא הוי מן החיוב על הפטור ולא חלה עליו שם תרומה. מ"מ י"ל כיון דמחזיקים ליה בקדושה כדין תרומה ל"ג בו חששות דדמאי ואף לר' אושעיא הובא בתוי"ט שם דמיירי בחלת ע"ה ומשום דאימת קדשים עליו. צ"ל דהכא דלחוש כולי האי שאחד מעושר ואחד אינו מעושר לא החמירו כיון דקדושת תרומה עליו ודו"ק: