[אות נג] **תוי"ט ד"ה מלא. והך מלא סגי.**מתניתין ודאי דוקא מלא קאמר דהא קתני מערבין אחד ואין מערבין שנים והיינו דוקא במלא הוא דאין מערבין דהוי נפרצה במלואה למקום האסור וכן במלא במשך יותר מעשר אמות. אבל במלא משך ד"ט רוחב רצו מערבין אחד ורצו מערבין ב' דהוי כפתח:

[אות נד] **תוי"ט ד"ה מאכילין. אבל בידים לא.**ואפילו להעמיד הבהמה שם בידים אסור דגזרינן שמא יתן לה בידים ויחסר הרבה ואינו מותר אלא בקאים לה באפה בענין שמעצמה תלך לשם. ודוקא במתבן שבין ב' חצירות אבל במתבן שבבית כיון דיש לו תקרה אי מפחית ניכר ומותר אפי' ליתן לתוך קופתו:

[אות נה] **במשנה. מניח את החבית כו' ומזכה כו'.**בסוגיין (ד' ע"ג ע"ב) הקשו ממתני' זו על רב יוסף בטעמא דרב דשיתוף שאינו מכניסו ומוציאו דרך פתחים לא שמיה שיתוף. ומשני דאפקיה ועייליה, ותמיה לי ממ"ש תוס' שם ד"ה בני חבורה דהכנסה והוצאה אינו מועיל אם אינו של השותפים באותו שעה דמפיק ומעייל וא"כ איך שייך במתני' דהכא דאפקיה ועייליה הא מקודם לזה דהחבית כולו של בעה"ב קודם שרצה להקנות להם לא מהני. וע"כ דאפקיה ועיילי' אחר השיתוף וזיכה להם א"כ אמאי צריך לזכות להם ע"י אחר הא כיון דעייל לכל חצר וחצר יוכל להקצות לכל א' כשבא לחצירו בקנין חצר דחצירו יקנה לו חלקו. וגם כשמעייל לחצר ראשון יכול בעל החצר לזכות בקנין חצר בעד כולם. ואף בחצר שאינו משתמר זהו השליח דעייל ואפקי' יהי' שליח לשמור החצר על ידו והוי משתמר לדעת בעלים ע"י שלוחם וצ"ע:

[אות נו] **הרע"ב ד"ה נותן. ודר עמו בחצר.**עי' בריטב"א שהקשה דבדר עמו בחצר קיי"ל דמעות קונות כדאמרינן (פ"ד דמציעא) בעליי' של לוקח מושכרת ביד מוכר דל"ש שמא נשרפו חיטיך בעלי' דלוקח גופיה טרח ומציל ועי' בתי"ט (פ"ד מ"ב דבב"מ):