[אות נ] **הרע"ב ד"ה צרור המעות. משום דלהוצאה ניתנו.**ומש"ה כשנטל ממנו המעות מתפשט העור ואין כאן בית קיבול. וכ"כ הר"ש והרמב"ם. ועיין בתוס' שבת (דף ס"ג ע"ב ד"ה מנין לאריג כו') שכתבו דלא משכחת פשוטי כלי עור דטהור אלא בקשין דא"א לקפלו ולהניח בו מידי אבל כל שאפשר לקפלו ולהניח בו דבר הוי בית קיבול עיי"ש. והובא ג"כ במ"ל (פ"א מה' כלים). א"כ הכא דהניח בו מעות ממילא אפשר לקפלו. אף שנטל המעות ונתפשט מ"מ הא אפשר לחזור ולקפל ולהניח בו מעות וצ"ע:

[אות נא] **דברי רבי יהודה.**במגיני שלמה פ"ה דשבת (ד' נ"ב) הקשה דהא ר"י סבר שם דמעשה לתקן לאו מעשה הוא. וה"נ שהמעשה לצורך תיקון רצועות וסנדלים הוי מעשה לתקן ותירץ דדוקא אם כבר נטמא בזה ס"ל לר"י דבעינן מעשה לקלקל אבל לטמא מכאן ולהבא מודה ר"י. והא דקתני עור שהוא טמא מדרס היינו שראוי וטמא מדרס כמ"ש הר"ש והרע"ב לעיל (פ"ב מ"ו) עיי"ש: