[אות ב] **בר"ב ד"ה והמצורע. זה אחר זה.**וכן זכר מטמא בלובן ונקיבה באודם. תוספות:

[אות ג] **ברע"ב ד"ה גר מחוסר. וטבל מותר.**וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה. אולם בפ"א מהלכות מחוסרי כפרה כתב דאסור לאכול בקדשים ומ"מ אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו מלהיות גר גמור ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל כו'. וכ"כ רש"י בסוגיא ד"ה גר מעוכב כו' ולפ"ז לא פליגי ראב"י ורבנן לדינא והא דאמרי' בריש מסכתין דמניינא דמתני' דהכא לאפוקי מדראב"י. היינו לענין דאינו ראוי לחשבו מכלל מחוסר כפרה. וכ"כ להדיא בתוס' שם:

[אות ד] **תוי"ט ד"ה ונזיר ליינו. נתני נמי נזיר טמא.**כך פרכי' בגמרא. וקשה הא בסמוך מתניתין ג' ס"ל דמונה נזירות טהרה מיום השביעי כמ"ש הרע"ב שם. וא"כ י"ל דראב"י ג"כ סל"כ וא"כ ליכא עיכוב בקרבן למיחל נזירות טהרה. גם י"ל דס"ל כר' דמיום השמיני מונה אף דלא הביא קרבנותיו כדאיתא בנזיר (דף י"ח ע"ב) וצ"ע:

[אות ה] **תוי"ט ד"ה ונזיר שנטמא. כי מייתי קרבן בשוגג.**תימא א"כ נכתוב קרא בשוגג. תוס':

[אות ו] **במשנה עד שיביא את חטאתו.**עיין ערכין (פ"ד מ"ג) בהרע"ב וצ"ע: