[אות צח] **תוי"ט ד"ה ואין חייבים בקבורתה. דא"כ ליתני נמי ואין חייבין בפרקונה.**קשה לי הא בלא הטעם דפרקונה תחת פירות ג"כ א"ח לפדותה כיון דא"א לקיים ואותבינך לי לאינתו וכדאיתא להדיא דנ"ב דאפילו נשבית בחיי בעלה ומת אין היורשים חייבי' לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו. וצע"ג. ובדרך פלפול אמרתי דקושייתם לאביי דסבר לעיל (דנ"א ב') דאלמנה לכ"ג חייב לפדותה שאני קורא בה ואהדרינך למדינתך א"כ לתני דיורשי כהן א"ח לפדותה כיון שהוא תחת פירות ומיושב בזה דקדוק לשונם דנקטו בקושייתם א"כ אמאי איצטריך למידק ולא הקשו על בעל האיבעי' דבעי שומרת יבם שמתה מי קוברה הא מוכח כן ממתני' דהכא דאין לו פי' אחר רק בכה"ג. ולפי הנ"ל ניחא די"ל דהאיבעי' לרבא דאלמנה לכ"ג א"ח לפדותה דר"א גרס לה ולדידי' י"ל דמתני' לא מיירי משומרת יבם ועיקר החידוש משום הרישא דא"ח בקבורתה והא דלא תני ג"כ א"ח לפדותה היינו מטעם הנ"ל דזהו פשוט שאין אני קורא ואותבינך לאינתו ולזה הקשו רק על הפשטן דהוא מרא דשמעתא לעיל (דפ"א) אביי דדייק הכי מלישנא דיורשיה יורשי כתובתה ולדידיה נפשט בלא"ה:

[אות צט] **במשנה וכל שאין לה מזונות.**לאתויי גרושה מן הנישואין. ומתני' דבסמוך וגרושה לא תמכור אלא בב"ד אשמעינן דאפילו לרבנן הכי הוא:

[אות ק] **וכדברי ר"ע כו'.**וכה"ג תנן בפ"ז מ"ב דב"ב:

[אות קא] **שם תוי"ט ד"ה היתה כתובתה ת' זוז כו'. דכי מכרה מנה במאתים.**צ"ל מאתים במנה:

[אות קב] **תוי"ט ד"ה שפיחתו שתות. סתמא אפילו בקרקע.**בפחתו שתות ניחא דאפילו במשהו ראוי להיות בטל דשליח שטעה כ"ש ונתאנה המשלח ג"כ בטל אלא דמ"מ עד שתות קיים דמה כח ב"ד יפה. אבל בהותירו שתות דנתאנה הלוקח בזה יקשה הא אין אונאה לקרקעות לזה כתב הראב"ד דה"ט וכו'. ולפ"ז מ"ש התי"ט בדבור שלאח"ז שתות הכא ביתמי תיקון שיהא בטל אע"ג דקי"ל שתות קנה ומחזיר אונאה. אינו מובן דהא בלא תקנה ג"כ בטל מדינא אפילו בכ"ש כיון דנתאנה ע"י שליח דהיינו הב"ד אלא דעד שתות יפה כח ב"ד ובשתות מדינא בטל: