[אות מד] **תוי"ט ד"ה כולם. חששא דכי יסיר לפי שלא חששה התורה ליחס אלא המיוחסים.**כצ"ל:

[אות מה] **בא"ד לאו בני הסרה נינהו ע"כ.**לא זכיתי להבין דהרי חרורי אסור בשפחה כדאיתא במתני' (פ"ד מ"ה) דגיטין הרי דמוזהר בלאו דחיתון א"כ אמאי מותר בנתינה ועי' בתוי"ט (לעיל פ"ג מי"ג). ובתוס' יבמות (דף ע"ט) כתבו דלאו דלא תתחתן איכא למילף משאר פסולי קהל כגון ממזר עמוני ומואבי דשרו בקהל גרים אבל לאו דלא יהיה קדש ל"ש למילף דהא לא תפסי קדושין בשפחה ולא הוי דומיא דשארי פסולים ומש"ה חרורי מותר בממזר ואסור בשפחה והא דממזר מותר בשפחה היינו כדכתב הר"ן בשם ר"ת (בסוף פ' דלעיל) כמ"ש התוי"ט שם בשמו (ועי' פ"ד מ"ד דגיטין בתוי"ט מה שהביא בשם התוס'):

[אות מו] **תוי"ט ד"ה ר' יהודה. דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר.**אע"ג דאבא שאול מיירי אפי' ברוב פסולים כמ"ש התוי"ט במ"ב מ"מ הוי רק ספק דשמא אזלא איהי לגביה הו"ל קבוע וכ"כ הב"ש (סי' ד' ס"ק כ"ו) ועי"ש דתמה דהא גם להתירו בממזרת ד"ת א"צ לה דהא ספק ממזר מותר מה"ת בממזרת כדדרשינן בסוגיא בקהל ודאי לא יבא ולא בקהל ספק והניח בתימה. גם יש לעיין מפ"ק דכתובות דנאמנת להכשיר בתה לכהונה אף דלכהונה בלא דבורה אסורה מה"ת וצ"ל דהתם מסייעם חזקת כשרות דהאם וכמ"ש הנ"י (פ"ז דיבמות) והא דהוצרכו הה"מ והר"ן לתת טעם דנאמנת להכשיר הולד לקהל משום דד"ת בלא דיבורה כשר י"ל דלא סגי להו בטעמא דחזקת כשרות דבאו ליתן טעם למ"ש הרמב"ם בא"א שהלך בעלה למדה"י והיא טוענת מגוי ועבד נתעברתי דנאמנת להכשיר הולד והתם ליכא חזקת כשרות דהאם דהא האם אסורה עכ"פ ועיין:

[אות מז] **במשנה והגמלין רובן כשרים.**והא דאיתא בברייתא (רפ"ב דנדה דף י"ד) רוכבי גמלים רובם רשעים כתבו התוס' שם לתרץ דהתם מיירי ברוכבים ומשום הרהור והכא במתני' לא מיירי ברוכבים אלא דנותנים הסחורה על הגמלים והם הולכים ברגל ברחוק מקום סכנות עיי"ש: