[אות ו] **רובע ממין אחר ימעט.**נלע"ד מסוגיא דב"ב (דף צ"ד ע"א) במה דמשני רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי. מבואר דדוקא ברובע דהמיעוט הוי רק חומרא דכלאים אבל ביותר מרובע צריך למעט הכל. ואף לחד תירוצא בתוס' שם דקאי ללישנא דקנסא. מ"מ הא כמה פוסקים פסקו כהך לישנא דקנסא כמו שפסק הטור ח"מ רסי' רכ"ט ובהגהות שם. ומ"מ י"ל דכיון דהוי ספיקא אם קיי"ל כלישנא דדינא או קנסא מש"ה במוכר פירות ונמצא יותר מרובע טנופת לסאה מספק לא מחייבינן למוכר לברור כולו היכא דידעינן דלא עריב בכוונה. דשמא כלישנא דקנסא וכמ"ש בב"י שם. והכא בכלאים אזלינן לקולא כלישנא דדינא ואף ביותר מרובע הדין דימעט כיון דמדאור' בלא"ה לא הוי כלאים אזלינן לקולא. ומ"מ לאידך תירוצא דתוס' דקאי גם ללישנא דדינא א"כ בודאי הדין דביותר מרובע יבור כולו. ועיין בשיטה מקובצת דהביא ג"כ כמה שיטות שסוברים דקאי גם ללישנא דדינא. ולדינא יש לדון דהוי כמו ס"ס להחמיר ספק דקיי"ל כלישנא דקנסא וספק דאף ללישנא דדינא צריך לבור את כולו. וחידוש שלא העלו האחרונים כלל מזה. והרמב"ם (רפ"ב דכלאים) כתב זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה אחד מכ"ד כו' עד שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה. ותמהני דהא מבואר בסוגיא דב"ב הנ"ל דברובע כל עיקר המיעוט הוי רק חומרא דכלאים וגם בירושלמי הובא בכ"מ במקומו מבואר הא דמותר להניף ולא הוי כמבטל איסור כיון דמרבה לבטל מפני מראית עיין היינו דמדאורייתא ממילא מותר כיון דלא עירב אדעתא לזרוע. וא"כ איך כתב הרמב"ם דזרע לוקה הא מדאורייתא לא הוי כלאים וצל"ע ועיין בתשובת מוצל מאש (סי' מ'):

[אות ז] **בהרע"ב ד"ה יבור. דמיחזי כמקיים.**לפ"ז בב' מינים צריך לבור כל הב' מינים כן כתב הר"ש. אבל הרא"ש כתב די"ל דוקא מאותו מין שהתחיל לבור אם ישייר ממנו נראה כמקיים אבל מין האחר כיון דאין בו רובע ולא התחיל לבור ממנו לא הוי כמקיים:

[אות ח] **במתני' אלא ממין אחד.**וכשם שאין מצטרפין לאסור כך אין מצטרפין להתיר כגון כ"ב רבעים וחצי חטים וחצי רובע שעורים ונפל לתוכם פחות מרובע עדשים ירושלמי הובא בהר"ש. והרמב"ם בפירושו מפרש כן בדברי ר"ש במתני' שלאח"ז ר"ש אומר כשם שאמרו להחמיר. היינו כמו שאין מצטרפין לחומרא כך אין מצטרפין להקל. ומה דאמר אח"כ הפשתן בתבואה זהו חוזר לדברי ת"ק ואשמעינן דפשתן כזרעוני גינה:

[אות ט] **שאינן עושין.**והרמב"ם בפי' ובחבורו כתב דה"ק דאע"פ שאין עושין עד אחר ג' שנים מ"מ אסור לזרוע בתוך כך מין אחר עד שיעקור השרשים:

[אות י] **וקרובין וכו'.**וכן במתני' שביעית (פ"א מ"א):

[אות יא] בהרע"ב ד"ה מותר לסמוך לו מאותו המין. של שדה חבירו. דמדינא מותר לזרוע חטים בצד שדה שעורים של חבירו דכתיב שדך לא תזרע כלאים אין איסור אלא שיזרע שדהו כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים ומש"ה אפילו זרע סמוך לשדה חטים שלו זרע שעורים ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חבירו הזרוע שעורים הרי זה מותר שנראה השעורים שבצד שדהו שהן סוף שדה חבירו הרמב"ם (פ"ג הט"ז דכלאים). וכתב הכ"מ דוקא היכא דנזרעו תחלה ב' השדות בהיתר ואח"כ זרע שעורים והמשיכה עד שדה חבירו:

[אות יב] בתי"ט ד"ה ולסלע. הואיל ולא נעשה לשם גדר וכו'. שגבו ממני דברי רבינו התוי"ט בזה. דגם בגדר בעי' רחבו ד' אלא דבעוביו לא בעי שיעור וסגי בכ"ש וה"נ בסלע מהני עובי כ"ש ורחב ד' ומה"ת לומר דסלע גרע. והרי הרע"ב כתב דאשמעינן דאפילו סלע וכו' משמע דס"ד מסברא דסלע עדיף מגדר ואיך נימא דלפי האמת סלע גרע מגדר. וכן בהר"ש כתב כדברי הרע"ב דאצטריך לאשמעינן דאפילו בסלע בעי' רוחב ד' דבפחות מזה לאו שמה מחיצה להפסיק כדאשכחן בשלהי פ"ק דעירובין (דף ט"ז) הרי דמדמי לההיא דעירובין דמיירי בגדר הרי דדינם שוים. ומעולם לא שמענו מי שיאמר דסלע גרע ובעי' ד' בעוביו ודברי התוי"ט אלו נפלאים בעיני:

[אות יג] תבואה בירק. היינו בב' שדות אבל אם לזרוע שורה ירק מצד שדה תבואה סגי בו' טפחים כדאיתא לקמן (במשנה בתרא דפ"ג). הרמב"ם בחבורו: