[אות כט] **תוי"ט ד"ה אסורים. ונמשך אחריו הר"ב.**עי' תשובת הרשב"א סימן תצ"א:

[אות ל] **בא"ד דק"ו מעיקרא פריכא.**ובבאר היטיב ש"ע יו"ד סימן רצ"ז הובא בשם הגאון מו"ה עוזר ז"ל שתמה על דברי הרא"ש אלו. דהא הרא"ש לשיטתיה דפסק בהלכות כלאים דלא הוי כלאים אלא היכא דהצמר ופשתים מתחברים יחד ממש. משא"כ היכא דחגורת שני ראשי' צמר ופשתים ובאמצע משיחה של עור שמחברן לא הוי חיבור וליכא כלאים. א"כ שפיר יליף הירושלמי בק"ו מה כלאי בגדים דמותר ללבוש זע"ז אף אם חברן זע"ז ע"י רצועה של עור אפ"ה אסורים בתערובתן כלאי בהמה שאסורים אם קשרן זה לזה ברצועה לכ"ש דאסור בתערובתן עי"ש. וראיתי שכן הקשה בתוס' חדשים ומה שכתב שם בסה"ד אח"כ מצאתי כן מפורש בגמ'. במחכ"ת התם דנין רק דמותר להדיוט באכילה אבל עדיין י"ל דאסור לעבוד בו. דהבהמה עצמה כלאים דיש בו צד חמור וצד סוס:

[אות לא] **בתוי"ט ד"ה בהמה. א"כ ה"נ וכו'.**לענ"ד אינו מספיק דאף שאפשר שגזרו ע"ז מ"מ מהיכא פסיקא להירושלמי להקשות דלמא בימי דוד ובניו עדיין לא גזרו וב"ד של אחריהם גזרו. וכעין זה כתב המשנה למלך (פ"ז ה"ו מהלכות בית הבחירה). אמנם ראיתי בטורי אבן חגיגה (ד' ו' ע"א ד"ה והא שמואל וכו') וצ"ל דקים ליה לר' שכבר גזרו רבנן על חינוך קטן:

[אות לב] **בתו"ח ד"ה בהמה. אגב ריהטא וכו'.**במחכ"ת הוא כתב כן אגב ריהטא דהא מכח קושית הירושל' מדוד ובניו מוכח דגם זה הוא דאורייתא:

[אות לג] **[בתו"ח ד"ה] בא"ד דנ"מ לענין מלקות כו'. רק בטמאה וטהורה.**ועיין בזה בספר גינת וורדים (כלל כ"ט) באורך: