Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maaser Sheni Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[אות א] **בהרע"ב ד"ה מעשר שני. וסתם מתני' כר"מ.**משמע דס"ל דלרבנן אף חוץ לירושלים מוכרין אותו וע"כ דס"ל להר"ב דלרבנן אף חוץ לירושלים ממון הדיוט הוא. ועי' בתי"ט (פ"ג מ"ה דסוכה בד"ה בירושלים) דכ' בפשיטות דמוכח בסנהדרין (ד' קי"ב) דחוץ לירושלים לכ"ע ממון גבוה הוא וצ"ע:
[אות ב] **חי ושחוט.**היינו מדרבנן גזירה אטו קודם שחיטה:
[אות ג] **שם בתי"ט סוף ד"ה הבכור וכו'. ומש"ה ל"מ קתני שחוט.**לכאורה דשחוט בזמן הבית יכול למכור דמה דאין מוכרין חי תמים משום שעומד להקרבה ואין זכות לכהן בו היינו קודם הקטרה כמ"ש רש"י להדיא אבל אחר ההקטרה דזכה בו כהן יכול למוכרו. ומ"מ אינו מוכרח דהא לרבא דמוקי מתני' בזמן הבית הא דקתני חי אבל שחוט לא. צ"ל הטעם כמ"ש רש"י דלאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר שקרב למזבח. א"כ י"ל דבהך סברא לא פליג ר"נ אלא דס"ל דגם חי א"י למוכרו דאין לכהן זכות עד אחר ההקטרה. ובאמת קשה לי בסוגיין (תמורה דף ז' ע"ב) דפריך רבא לר"נ מדקתני חי. חי אין שחוט לא. ואי בזה"ז מי איכא תם שחוט הא כי היכי דהוא סבר לנפשיה דתם שחוט אין מוכרין דהוי בזיון דלמא גם ר"נ סבר כן. והכי קתני דמוכרים תם חי היינו דלא משכחת מכירה רק בחי דמשכחת בזה"ז אבל שחוט אין מוכרין בשום פעם ואשמעינן דאף בזמן הבית א"י למכור אף דאחר הקטרה זכה הכהן מ"מ אין מוכרין משום דהוי בזיון וצ"ע:
[אות ד] **תוי"ט ד"ה אינו נלקח. וכן לאותו המלח.**עי' בשבת (דף ע"ג ע"ב) דאמרינן האי מאן דכניף מילחא ממלחתא דאינו חייב משום מעמר דאין עימור אלא בגד"ק. ופירש"י שם שצבר מלח ממשרפות המים וכו'. הרי מבואר דמלח לא מקרי גד"ק. ודוחק לחלק דלענין שבת דבעי' גד"ק ממש ובע"ח לא מקרי גד"ק כמ"ש תוס' ד"ה מפרק מש"ה גם מלח לא מקרי גד"ק. משא"כ לענין מעשר דבע"ח הוי גד"ק דלכאורה דוקא לענין בע"ח שייך לחלק דשבת בעי' צומח מן הארץ ובמעשר מהני מה שניזון ומתפרנס מן הארץ. אבל במלח דל"ש ניזון מהארץ ואנו דנין אותו לקרקע כיון דנובעים מהארץ נראה לעין כאילו הם גדלים ורבים מן הארץ. א"כ ממילא הוי כצומח מן הארץ וגבי שבת גם כן להוי גד"ק:
[אות ה] **בהרע"ב ד"ה יאכל כנגדן. א"נ מתני' איירי במזיד.**וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה. אבל תמוה לי דהא בפ"ב דקידושין (דף נ"ו) מסקינן דאפילו מזיד יחזרו דמים למקומן דקנסוהו למוכר דלא עכברא גנב אלא חורא גנב וקנסוהו דאיסורא איתא גבי' ומוקי מתני' דהכא כשברח המוכר והרמב"ם בחבורו (פ"ז מהל' מעשר שני) כתב באמת דבין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומם והיינו כסוגיא הנ"ל וצל"ע: