[אות א] **מאימתי הפירות חייבות במעשרות.**היינו דמקרי אוכל ומחויבין במעשרות לכשיגמרו מלאכתן אבל לענין שנת המעשר אזלינן בתר חנטה כדאיתא במס' ר"ה (דף ט"ו ע"ב) ומזה תמוה לי על הרמב"ם שם דבפ"ב (ה"ה) מהלכות מעשר כתב איזה היא עונת המעשרות משיגיעו וכו' כיצד התאנים וכו' ובפ"א מהלכות מעשר שני כתב בא' בתשרי הוא ר"ה למעשר תבואה וכו' ובט"ו בשבט הוא ר"ה למעשר אילנות כיצד וכו' וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט וכו' דמשמע דעונת מעשרות דפרקין היינו ג"כ לענין שנת המעשר וכ"כ רש"י ז"ל ר"ה (דף י"ב ע"ב) ד"ה משתצמח ובד"ה והזיתים. והא לענין שנת המעשר אזלי' בתר חנטה ואיך תולה הרמב"ם שנת המעשר בעונת המעשרות הן אם הכוונה לענין גמר המלאכה הן לענין עונת המעשרות דפרקין הא תליא רק בחנטה. והרמב"ם לא הביא דין זה דאזלינן בתר חנטה רק בדרך שלילות בשם בהלכה ג' והחרובים אעפ"י שחנטו דמשמע דבשאר אילנות אזלינן בתר חנטה וה' יאיר עיני:

[אות ב] **רי"א.**הכי פליגי ג"כ בפ"ג(מ"ה) דשבת:

[אות ג] **בר"ב ד"ה לא הוכשר. ובמשקה העומד לצחצח.**וכ"כ הר"ש וקשה לי דהרי זה רק לאוקימתא דשבת (דף קמ"ה ע"א) גבי חולב לקדירה שיש בה אוכל דמשקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי אבל למאי דקי"ל כר"ח חולב אדם עז לקדירה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמ"ש הרי"ף והרמב"ם (פ"ח דשבת) ע"כ טעמא דת"ק דהכא דלא הוכשר משום דכאוכל דמי ואפשר דר"ש והרע"ב ס"ל כתוס' שם בשם ר"ח דקי"ל דאין הולכין לקדירה דכמשקה דמי. אחר כך ראיתי בהרשב"א בחי' לשבת דגי' הגאונים דכ"ע כאוכל דמי ע"ש: