[אות ד] **תי"ט ד"ה שדם מגפתה. משקין היוצאים מן האשה.**וקשה לי דאיך השיב רע"ק מחמיר אני בחלב מבדם. דמה בכך דמ"מ י"ל דחלב אשה מטמא שלא לרצון. כיון דמצינו אצלם שאר משקה דהיינו דם דקיל מחלב דאפ"ה מטמא שלל"ר (ויש לעיין דהר"ש דקדק דיש להשות ולא מחמת חומרא) וברש"י ותוס' שבת (קמ"ג) פירשו דה"ק אם טמא חלב וכו' שדם מגפתה טמא היינו דזהו הטעם דחלב הוי דם דדם נעכר ונעשה חלב ע' נדה (פ"א מ"ד) מש"ה שלא לרצון טמא דהוי דם מגפתה. ומה שהשיב רע"ק מחמיר אני וכו' נראה מדברי תוס' שם דרע"ק סותר דאין טומאת חלב מדין דם דהא חולב לרפואה טמא וע"כ טעמא דחלב מקרא ותפתח נאד החלב ותשקהו. וכ' שם דה"ה דה"מ למנקט דהא חלב בהמה טמא וע"כ אין הטעם משום דם דהא בבהמה דם מגפתה טהור עיי"ש. ומ"מ קשה לי על הב' ראיות מן חלב בהמה ומדין חולב לרפואה זהו רק דלאו משום דם לחוד טמאה אלא מקרא הנ"ל אבל מ"מ י"ל דגם משום דם מגפתה אית בי' ובחלב שלא לרצון באשה טמא מדין מגפתה. ובחולב לרפואה וכן חלב בהמה ג"כ טמא דהוי משקה מקרא הנ"ל. וצלע"ג: