[אות טז] **במשנה ועל הלבונה בפני עצמה.**תוס' (דף ס' ע"א) כתבו דמיירי אפי' במנחה א' שנתן שמן ואח"כ לבונה דאף דכבר נפסלה במתן שמן מ"מ חייב על הלבונה. כמו במחמץ אחר מחמץ. ובשם ר"ת כתבו דא"ח אא"כ בב' מנחות ע"ז שמן וע"ז לבונה. או במנחה א' ונתן השמן והלבונה בב"א (זה כתב רבינו לפי צד תירוץ הב' של התוס'):

[אות יז] **תוי"ט סד"ה נתן כלי. או לבונה.**לשון הרמב"ם נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גבה אינו עובר ולא פסלה. ובלח"מ הקשה מנ"ל להרמב"ם דלא עבר הא לשון המשנה לא משמע הכי מדנקט תחלה נתן שמן על שיריים לא עבר ובסיפא לא נקט לא עבר ונקט לא פסל משמע דמעבר עבר ונדחק בזה. ולענ"ד דיצא זה להרמב"ם דלענין פסול ל"צ לדרשא דברייתא דעליה משמע בגופא הא בלא"ה כיון דלבונה לא פסל דאפשר ללוקטו ממילא ה"נ בשמן שבללו (צ"ל שלא בלל) הא ג"כ אפשר ללוקטו. אע"כ דהדרשא אתיא דשלא עבר:

[אות יח] **הרע"ב ד"ה ויורות הערביין. כמין גומא.**ע' (פ"ה מ"י דכלים) (ובתוי"ט שם):

[אות יט] **שם ד"ה אם רצה. דכופח מין תנור.**דכתיב תנור ב' פעמים להכשיר מאפה כופח. גמרא: