[אות יא] **תוי"ט ד"ה יש מעלין. אבל שאר משקין לא אתקש.**כיון דאין עושין מהם מקוה רק אצטרופי מצטרפי לרוב מים מש"ה אין שאובים פוסל בהם והא דאנשי מידבא משום ר"י ס"ל דעושים מהם מקוה בתחלה אפ"ה בנותנו בידים כשר היינו כשנתפשר דמלתא אחרינא הוא וממילא קא הוי המקוה ע"ש. אולם דעת הרא"ש דעושים מכל הנך מקוה ומ"מ הביא בכלי ועשה מהם מקוה כשר דלא שייך פסול שאובים אלא במים רק בטיט הנרוק אין כשר למקוה רק להשלים:

[אות יב] **בר"ב ד"ה ונפלו למקוה. הואיל והן נראין כיין.**קשה לי הא במכות (דף ד') מסקי' דרבא פשיטא ליה דגרסינן הכא חסר קורטוב דלת"ק לא אזלי כלל בתר חזותא אלא בשיעורא [והא דקתני כלל הרישא כיון דאפילו בנפל חלב דמראהו כמים לא פסל מכ"ש בנשתנה מראה צ"ל דנקט לרבותא דאפילו בנשתנה מראה מ"מ דוקא חסר קורטב] וריב"נ ס"ל דתלי' הכל בחזותא. אלא דר"פ מספקא ליה דשמא קורט' גרסינן וריב"נ פליג רק אסיפא וא"כ אמאי כתב הר"ש והרע"ב בפשיטות דלת"ק תליא ג"כ בחזותא כיון דלר"פ מספקא ולרבא פשיט' הו"ל למנקט כרבא. ובפרט למ"ש הריטב"א שם דלר"פ ע"כ לא שמיע ליה ברייתא דר"ח אמר הורידו את המקוה אבל רבא שמיע ליה ומש"ה פשיטא ליה דחסר קורטוב גרסי' דאל"כ ר"ח דלא כמאן. וא"כ בודאי הו"ל למנקט כרבא וצ"ע. ומ"מ לדינא י"ל דקי"ל דלא פסל בחדא לטיבותא. או מחמת חזותא או מחמת דבצר שיעורא. היינו דרב פסק דבג' לוגין שלימים כשר בחזותא דפסק כריב"נ. י"ל במה דפסק להדיא כריב"נ אבל לענין בצר ליה שיעורא קי"ל כת"ק דכשר: