[אות א] **בהרע"ב ד"ה משקין במועד כו'. לא שרי במועד דלא פסדי כו'.**וכ' הר"ן אע"ג דאם היה משקה שדה בית הבעל הוי עביד טפי. לא מקרי פסידא אא"כ דבר שהגיע לפירות והדר מפסיד. אבל להוסיף על מה שנראה לעינים הרוחה מקרי ולא פסידא:

[אות ב] **בתוי"ט ד"ה במועד. ורי"ף ורמב"ם והרא"ש כו'.**בטור ססי' תקל"ו סיים להרי"ף דסבר מלאכת חוה"מ דאורייתא ע"ש ועי' בב"י וצ"ע:

[אות ג] **בתוי"ט ד"ה וחכמים. דמיירי דשדי לאבראי.**בסוגיא אינו כן ואדרבה מבואר ההיפוך דאם שדי לאבראי לית ביה משום מכשיר אגפיה לזריעה. אלא דהש"ס קאמר דא"ב בשדי לאבראי דלמ"ד כעודר איכא ולמ"ד מכשיר אגפיה ליכא ועלה פרכינן למ"ד משום שמכשיר תיפוק ליה משום עודר ור"ל וליתסר גם בשדי אבראי ומשני עודר נמי כי שקיל בדוכתא מנח לה. ור"ל דהך מ"ד ס"ל דבשדי לאבראי אינו דומה לעודר. הרי מבואר דלמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה מיירי מתני' באינו משליך לאבראי וממילא ל"צ לטעם דעודר דבלא"ה אסור משום דמכשיר. ואדרבא זהו מוסיף חומרא דאפי' היכא דאתא מיא בתריה דליכא משום עודר מ"מ אסור משום שמכשיר אגפיה לזריעה. וא"כ ע"כ דברי הר"ן קאי למ"ד משום דנראה כעודר דאיהו ס"ל דבשדי לאבראי ג"כ שייך משום עודר ולדידיה י"ל דמתניתין מיירי בשדי לאבראי דוקא דכה"ג מתירים חכמים דבהא פליגי ראב"ע וחכמים אם כה"ג נראה כעודר אבל בלא שדי אבראי גם חכמים ס"ל דנראה כעודר דפלוגתא רחוקה לא משוינן וכיון דהך חילוק מבואר בגמרא אליבא דמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה וממילא י"ל הכי לאידך מ"ד אליבא דחכמים. כנלע"ד מוכח בכוונת הר"ן אף דדחוק קצת. ודברי התוי"ט צע"ג. ואולם בדברי הר"ן הנ"ל קשה לי דנראה דס"ל דבלא שדי אבראי אסור משום דמיחזי כעודר. ועדיפא הו"ל למנקט דאסור משום שמכשיר אגל"ז. כמבואר בסוגיא דמאן דאוסר משום דמיחזי כעודר ס"ל ג"כ האיסור דמכשיר אגל"ז, ולהך טעמא דמכשיר אגפיה לזריעה אסור גם באתא מיא אבתריה וצ"ע:

[אות ד] **במשנה בונה כדרכו.**ואשמעי' דאע"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי אפ"ה שרי. גמרא:

[אות ה] **במשנה את הנגעים בתחלה.**ברש"י וכן הרע"ב לא העתיקו תיבת בתחלה ובאמת הגירסא בתחלה קשה דהא מבואר בסוגיא דבתחלת הסגר הראשון דהיינו בטהור גמור לכו"ע לא חזי כלל. ובתחלת הסגר ב' כו"ע חזי ומטמאי' ליה. ולשיטת תוס' דבתחלת הסגר ראשון חזו (וע"כ דלא גרסי בטהור כ"ע ל"פ דלא חזי) מ"מ הא ס"ל דבתחלת הסגר הראשון גם לחכמים רואים להקל ולא להחמיר דרשאי לשתוק וא"כ פלוגתייהו לא הוי בתחלה. משנה למלך (פ"ז מהלכות יו"ט):

[אות ו] **בהר"ב ד"ה ששמחה היא לו. כשרואה אותם.**תמהני דהא מסקינן בסוגיא אימא מפני ששמחת הרגל עליו. והיינו דגם ר"מ ס"ל דיום ליקוט עצמות אבל הוא לו וחייב להתאבל כל היום כדאיתא בברייתא דאבל רבתי. אבל הכא ס"ל כיון דעוסק בשמחת הרגל אינו מצטער בליקוט עצמות וצ"ע:

[אות ז] **בהרע"ב ד"ה קודם לרגל. ושמא יתן המעות.**ולהך טעמא היכי דעביד בחנם שרי. גמרא: