[אות לז] **במשנה וחומר בטומא' מבתגלחת.**ק' לי אמאי לא חשיב חומר בתגלחת מבטומאה דבגלוח גם המגלח חייב ובטומאה אין המטמא חייב. ואפשר דלא חשיב רק לענין הנזיר עצמו אבל לא מה שעל אחר. ומ"מ ק' לי לר"ל דס"ל במסכתין (די"ז א') דבנזיר בבה"ק דאינו לוקה משו' טומאה וע' בתוספות שם דמ"מ לוקה על גפן ותגלחת (דלא כהר"ן נדרים (ד"ד א') דלר"ל גם באלו אינו חייב) א"כ אמאי לא תני חומר בתגלחת מבטומאה בנזיר בבה"ק:

[אות לח] **תי"ט סד"ה בתגלחת כו'. כאידך ברייתא דבריש יבמות.**עמ"ש בגליון בנדרים (פ"ב משנה ב' אות ט"ז):

[אות לט] **תי"ט ד"ה ואם גילח. אלא נזיר טהור שגילח פתח אהל מועד.**תמוה לי הא אינו מגלח כלל פתח א"מ דהוי בזיון מקדש דמה"ט דרשי' וגלח פא"מ היינו על שלמים דכתיב ביה פתח א"מ כדאי' בסוגיא וכמ"ש התי"ט במתני' הקודם ד"ה ושוחט וא"כ איך שייך דמצות שלוח השער דכתיב בקרא מיירי דוקא בגלח פא"מ הא לכתחילה אינו מגלח פא"מ. גם מ"ש הרע"ב בטעם דאינו משלח דהוי מחוסר הבאה. ק' הא אדרבא אם מגלח פא"מ הוי מחוסר הבאה דהדוד שלמים הוא בירושלים. וכמבואר בסוגייא וצ"ע. ובתוס' בשמעתין ד"ה לא היה משלח כתבו ג"כ הטעם דמחוסר הבאה אלא דכתבו דהוי מחוסר הבאת שערו מחוץ לירושלים לתתם תחת הדוד שלמים שבירושלים עכ"ל היינו דס"ל דאם גילח במדינה היינו חוץ לירושלים וניחא הכל דמצות גילוח היה חוץ לעזרה והיה מצות שלוח בלא חסרון הבאה ואם גילח במדינה דהיינו חוץ לירושלים אינו משלח אבל הרע"ב שפירש במדינה ירושלים ק' כנ"ל. וצ"ע:

[אות מ] **תי"ט ד"ה או כו'. דשליקה בישול.**ע' (ברפ"ד דמעשרות) בתי"ט שם: