[אות יא] **תו"ח ד"ה תי"ט ד"ה אם וכו'. ממילא דאם לא טהורה.**לענ"ד י"ל דאם נימוחו בודאי טמאה ושורפים עליה את התרומ'. והדיוק דאם לא נימוחו לא הוי טומאת ודאי לשרוף ודאי דמשום דא"א לפתיחת קבר בלא דם לא הוי כ"כ ודאי לשרוף את התרומה כמ"ש תוס' (לעי' די"ח ע"ב ד"ה למעוטי רוב דר"י וכו') ואף דסתרו זה שם מדס"ל לר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל. לענ"ד יש ליישב קושייתם די"ל דהתם כיון דאיכא ג"כ ספק דהיה לידה ואף אם לא היה לידה מ"מ הוי רוב דע"י פתיחת הקבר בא דם והוי זיבה מש"ה נאכל. אבל בעלמא לא הוי רוב גמור. אבל לפי הגירסא ואם לאו טהורה בודאי מוכח כמ"ש תוס'. ומ"מ דברי תוי"ט אינם מיושבים בזה דאיך דייק מתוס' דגרסי' ואם לאו טהורה הא י"ל דתוס' לשיטתייהו דהוכיחו דא"א לפתיחת קבר בלא דם הוי רוב גמור (וכן החליטו תוס' ג"כ בדף כ"א ע"ב בד"ה באפשר כו') וא"כ אף אי ל"ג ואם לאו טהורה יפה הקשו:

[אות יב] **תי"ט ד"ה סנדל. והכי מפורש בגמ'.**ואיכא עוד אוקימתא בגמ' דאף בילדה נקיבה נ"מ דאם נולדה קודם שקיעת החמה והסנדל אחר שקיעת החמה נמשכו ימי הטומאה עד י"ד ימים מלידת הסנדל דשמא הוא נקיבה וימי הטוהר מנינן ללידת הנקיבה דשמא הסנדל זכר:

[אות יג] **תו"ח סד"ה המפלת פרש"י שלי'. דאין שליא בלא ולד וצ"ע.**לק"מ דיום מ"א היינו מן הטבילה. ושמא לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי עדיין מיא בעלמא. ובאמת אחר ג"י א"צ שתשב לנדה. וכ"כ להדיא הרשב"א בתהה"א (דקפ"ו ע"ב). ואולם יש לעיין בסיפא דקאמר ר"י יום שמונים ואחד תשב לזכר ולנקיבה ולנדה אמאי תשב לנקיבה הא הוי ס"ס ספק זכר ואת"ל נקיבה דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי מיא דבזה ל"ש סברת תוס' (המוזכר לעיל בתי"ט) דה"נ תאמר ס"ס בהיפוך דהא הכא ל"ש בהיפוך דאם תראה ביום ל"א וביום מ"א ליכא להקל מס"ס דאם הוא זכר בודאי אינו נפל: