[אות כ] **במשנה בבית החיצון.**לדעת הפוסקים שהובא בתוי"ט (פ"ז מ"ד וה') דאהלות דהולד אינו מטמא עד שיוציא ראשו לאויר העולם ממש צ"ל דיש חילוק בין לידה לדם נדה כמ"ש תוס' נדה (דף מ"ב ע"ב ד"ה שהוציא וכו') בתירוצם הב'. ולאינך פוסקים שם דחוץ לפרוזדור היינו שהוא בבית החיצון ג"כ מטמא י"ל דדמי להדדי ובית החיצון דהכא ג"כ חוץ לפרוזדור. וההיא מתני' דלעיל (פ"ב מ"ה) נמצא בפרוזדור ספקו טמא היינו לענין לכשיוציא הדם אח"כ חוץ לפרוזדור וכמ"ש תוס' הנ"ל בתירוצא קמא:

[אות כא] **הר"ב ד"ה אינן מטמאין. עד שתצא זובו מבשרו.**אע"ג דדרשי' מזה מבשרו ולא מחמת אונסו עיין זבים (פרק ב' מ"ב) צ"ל דתרתי שמעינן מינה. תוספות במסכתין (מ"ג ד"ה עד שיצא):

[אות כב] **תי"ט ד"ה תינוקת. דילפינן מקרא.**באמת ל"צ קרא לזה כיון דילפינן מקרא דואשה כי תזוב דמטמאה בזיבה ממילא מטמאת בנדה דאין זבה בלא נדה והכי אמרינן להדיא בסוגיא דריש פירקין דלעיל ומוקי לקרא דואשה כי תהיה זבה לדרשא אחריתא:

[אות כג] **הר"ב ד"ה ומאכיל בתרומה. בו ביום שנולד.**ומשכחת ביוצא דופן לת"ק דריש פרקין דאינה טמאה לידה:

[אות כד] **תו"ח סד"ה תי"ט ד"ה פחות כו'. הראב"ד (פ"ה מהא"ב).**ומ"מ נ"מ דמותר לגמור ביאתו אף דשופעת דם (ואף להראב"ד א"צ לנעץ צפרנו בקרקע כו') ואפשר דבהיא תוך ג' דאין שם ביאה עלה אף אם הוא דם נדה מותר לגמור ביאתו דלא מקרי ביאת נדה:

[אות כה] **במשנה תביא ראיה.**בתוס' ציין אהך מלתא דאי גרסי' יביא קאי אבעל שהוא יביא שהיא אילונית והוי קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה עכ"ל. ותמוה לי דהא אף בקיבל עליה לקדשה אף אם תהיה אילונית וליכא טעות ג"כ אין זקוקה לו דרחמנא פטריה מקרא אשר תלד פרט לאילונית וממילא מותר באחותה ואמאי דייקי תוס' משום קדושי טעות וצ"ע (כוונת רבינו דבודאי למדו התוס' יביא ראיה על היבם כמו לאינך גרסות שהוא לפוטרה מיבום):