[אות כב] **הרע"ב ד"ה כיצד. שהוא שדה שנחרש בו קבר.**דאילו בשדה שאבד בה קבר לא מהני תיקון זה כיון דהספק הוא שמטמא באהל. וכ"כ בתשובות פנים מאירות (ח"ב סימן יד):

[אות כג] **תי"ט ד"ה על האדם. כמו שפי'.**שם לא נזכר מזה כלום אלא דאפילו אם יש הרבה סודרים דמ"מ טמא האדם מצד המרדע שיש בהקיפו טפח שמביא את הטומאה. וכיון דלפעמים טמא מדינו טומאת הערב והיינו בחד סודר ואתי למיטעי דמשום אהל הוא. והוצרכו לדון ולתקן דבאמת טמא ז' דיש בזה דין אהל ממילא בכמה סודרים ג"כ טמא מטעם אהלים. וכמו דמה"ט גם כן היכא דבמרדע פשוטי כ"ע דלאו בר קיבולי טומאה הוא ע"ש היטב. אבל מזה דבגד שני הוא טמא מדבריהם לא נזכר שם כלום. ובוודאי ט"ס הוא בתוס' וצ"ל כמ"ש הר"י בפ' ג' מינין וכוונתם למה שכתב שם (ד' מ"ב ד"ה בחבור אדם) ע"ש. וברור. ועיין במהרש"א: